|
|
|
 |
הסטורי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: ראסל קרואו, רמי מאלק, מייקל שאנון, ריצ`ארד אי. גרנט, קולין הנקס |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: שעתיים ו-28 דקות
|
|
|
|
ארה"ב, הונגריה
ב-1945, כשהעולם עוד נאבק לעכל את זוועות השואה, הפסיכולוג הצבאי דאגלס קלי נשלח להעריך את מצבו הנפשי של יד ימינו של היטלר – הרמן גרינג, לצד קצינים נאצים בכירים אחרים. בעת שמוקם בית דין בינלאומי ראשון מסוגו על מנת לוודא שהמשטר הנאצי יענה על פשעיו, קלי נלכד בדו-קרב פסיכולוגי עם גרינג הכריזמטי והתככן, ונסחף לתוך אובססיה להבנת הרוע.
ביקורות
*** וחצי
ב-1961 עלה על מסכי בתי הקולנוע בעולם סרטו הנודע של סטנלי קריימר "משפטי נירנברג". זה היה אפוס רחב יריעה שכלל סוללה ענקית של כוכבים. ברשימה: ספנסר טרייסי, ברט לנקסטר, מקסימילאן של, מרלן דיטריך, ג'ודי גארלנד, וויליאם שאטנר, מונטגומרי קליפט, ריצ'ארד וויידמרק ועוד ועוד. הסרט ההוא לא בחן את משפטי ראשי הצבא והמשטרה, אלא חקר נושאים מורכבים כמו פרט המבצע פשעי מלחמה עבור המדינה. יש הד לנושא הזה בדיוק גם בסרט "נירנברג", אלא שזה של עכשיו הוא הרבה יותר "אינטימי", פחות רחב יריעה, מתוקף העובדה שהוא בעיקר מעמת זה מול זה פושע נאצי נאשם ופסיכולוג קצת נאיבי שנוטה לעיתים לעשות לו הנחות סלב. וגם מבקר את רעייתו ובתו, מה שהופך אותו לקצת סנטימנטלי.
משחקו של ראסל קרואו מצוין. הוא מטיל את כל כובד משקלו – תרתי משמע – על יכולתו לפתח מניפולציות אמינות לכאורה, שצוות התובעים יצטרך להפריך אותן, וזו לא תהייה מלאכה פשוטה, כלל ועיקר. מי שבכל זאת יעשה זאת, בנאום שנכנס לפנתיאון, הוא רוברט האייט ג'קסון (מייקל שאנון), התובע הראשי במשפטי נירנברג.
עוד דמות מעניינת בפאזל המשפטי הזה היא של גוסטב מארק גילברט, הפסיכולוג שניהל שיחות עם כל נאשמי נירנברג. מגלם אותו קולין לואיס הנקס, בנו הבכור של טום הנקס, שמה-זה דומה לו.
במובנים רבים הסרט סכימטי, לא מציע שום דבר מפתיע, יוצא דופן או מלהיב בנראטיב שלו, או בפרשנותו. וכן – לא נשכתב כאן את ההיסטוריה – יום לפני הוצאתו להורג גרינג התאבד בנטילת כמוסת ציאניד, הרעל החביב על הנאצים שרצו לסגור עניין לפני שיגיעו לחבל התלייה. בשורה התחתונה, יש לי הסתייגויות מעבודת הבמאי ג'יימס ואנדרבילט. הסרט קצת מפוספס, ותוצאתו פחות טובה מהמצופה. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|