|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| The Marching Band |
תזמורת המצעדים |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: בנז`מין לאוורן, פייר לוטין, לודמילה מיקאל, ז`אק בונאפה, שרה סוקו |
הופעה ראשונה: 2024
משך הופעה: שעה ו-43 דקות
|
|
|
|
צרפת
טיבו הוא מנצח נודע, שנוסע ברחבי העולם. כאשר משבר בריאות ובדיקת דנ"א חושפים בדרך מקרה שהוא מאומץ, טיבו מופתע לגלות שיש לו אח צעיר, ג'ימי. ג'ימי גדל ברקע צנוע יותר, הוא עובד בקפיטריה של בית ספר, מטפל באימו ומנגן טרומבון בתזמורת צועדת קטנה. האהבה למוזיקה היא שמחברת בין שני האחים, וטיבו, שמבחין בכישרון של ג'ימי, מחליט לטפח אותו.
הבמאי עמנואל קורקול כבר הוכיח את היכולת שלו לספר סיפורים שנונים, נבונים ומשעשעים עם "השלאגר" (פסטיבל חיפה 2020). כעת הוא שב עם עוד קומדיה מהנה, ספוגה באנושיות ואהבת אדם. הכוכב הצרפתי בנז'מן לוורן ("סה לה וי") עוד תורם לסרט בתצוגת משחק משובחת.
ביקורות
****
הקונפליקט כאן מאוד בסיסי. שני אחים, הקשורים לעולם המוזיקה, אם כי משני קצוות שונים של התחום,נפגשים על רקע אחר. המשבר הרפואי שמאלץ את טיבו לחפש אחר תורם מוח עצם, שרצוי מאוד שיהיה לו את אותו DNA שלו. ומשנמצא אחיו האובד, מתפתח ביניהם קשר שיש בו מתח מובנה. בנג'מין לברן ופייר לוטן הם שחקנים מצוינים שמצליחים לרקום את אותה מערכת יחסים לא מובנת מאליה, שיש בה מצד אחד קרבה, אך גם סוג של אנטגוניזם הנובע מהצרכים המנוגדים שלהם, לא להיות מנצל ומנוצל. במיוחד ששניהם בתחום המוזיקה וברור שתפקידו ומעמדו של טיבו משדר אוטומטית עליונות, מה שגורם למגננה מצידו של ג'ימי, החש – ובצדק - שהוא לא מספיק טוב כמוזיקאי, אך מהסס להיעזר באחיו בקטע הזה. הבמאי עמנואל קרקול מהלך כאן על קו עדין ומצליח, וזה לא מובן מאליו, ליצור אינטגרציה תוך כדי תנועה, בין השניים, המגיעה לשיאה כשטיבו לוקח על עצמו ללמד את ג'ימי ניצוח. אבל ברצינות ובהקפדה, כמו שצריך. כך שעבודת הבימוי ומשחקם של השניים הופכים את הסרט ליצירה יפה, רגישה ומעודנת. קרקול יכול היה להימנע ממעמד קלשאי מסוים, שנועד בעיקר ליצור אלמנט רגשי ולגרום לקהל להתייפח, או לפחות להכניס יד לכיס ולהוציא את הממחטה. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|