|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסטיבל אפוס |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בימוי: דון מילאר הפקה: ג`ו טוקר, אריק הוגאן, דון מילאר צילום: יוהאן ליאגרי, ג`ו טוקר עריכה: הארט סניידר |
הופעה ראשונה: 2018 ארץ מקור: קנדה
משך הופעה: 82 דקות
|
|
|
|
כשהוא יושב ומספר לשלושת ילדיו הבוגרים על הציור הראשון שמכר בחנות של דון רפאל, שבדרך כלל מכר כרטיסים למלחמות השוורים אבל הסכים להציג בחנותו כמה ציורים, קל להתאהב בפרננדו בוטרו. הצייר יליד 1932, גדל במדיין אשר בקולומביה אבל יצא משם אל העולם הגדול בחיפוש אחר אמנותו. אחרי שנתקל במקרה בספר עם ציוריו של פיירו דלה פרנצ'סקה הרגיש כאילו ברק פגע בו והבין כמה משמעותית יכולה להיות אמנות. די מוקדם מצא את סגנונו הייחודי המאופיין בדמויות עגולות ודשנות, אך כשניסה את מזלו בני-יורק של שנות ה-60, גילה, כמו שהוא אומר "את הדיקטטורה של הציור האבסטרקטי" ששלטה שם. למרות זאת גילתה אותו אוצרת מרכזית ממוזיאון המומה. אחר כך עבר לפריז ואת רוב חייו חי שם. יצירותיו מוצגות במוזיאונים בכל העולם והוא נחשב אמן פופולרי ואהוד מאוד על ציבור רחב. הפופולריות הזאת גם עוררה הרבה ביקורת במהלך השנים, אבל נראה שבוטרו, היום בסוף שנות ה-80, כבר רגיל לחיות עם הביקורת וגם עם האהבה וההצלחה המסחרית. יחד עם שלושת ילדיו עובר בוטרו על כל תחנות חייו, ומספר סיפור של אמן מלא הומור עצמי אבל גם יודע את ערכו וחשיבותו.
אנגלית וספרדית, תרגום לעברית
|
|