 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: ויטוריו דה סיקה
מוזיקה: אלסנדרו צי'קוניני |
| משתתפים: למברטו מג'ורני , אנזו סטיולה , ליאנלה קארל , ג'ינו סלטמרנדה |
הופעה ראשונה: איטליה 1949
משך הופעה: 93 דקות
|
|
|
|
המצב הכלכלי באיטליה של אחרי המלחמה קשה ואנטוניו ריצ''י מובטל כבר חודשים ארוכים. כאשר מציעים עבודה - לתלות פוסטרים של הסרט "גילדה" עם ריטה הייוורת'' - לאדם עם אופניים, ריצ''י קופץ על ההזדמנות. אשתו ממשכנת את הסדינים כדי לקבל חזרה את האופניים, אבל אף אחד לא חושב לשים עליהם מנעול, והאופניים נגנבים. ריצ''י ובנו ברונו מחפשים את האופניים בכל העיר אך לשווא. כאשר ריצ''י מבין שהמצב אבוד, הוא מתפתה לגנוב זוג אופניים בעצמו, ולהמשיך את המעגל של פשע ואלימות. המפיק הנודע דיוויד או. סלזניק התרשם מאוד מסרטו הקודם של דה סיקה, "מצחצחי הנעליים" והציע להפיק את "גונבי האופניים" בתנאי שקארי גרנט יקבל את התפקיד הראשי. דה סיקה הציע את הנרי פונדה, אבל סלזניק לא חשב שהוא כוכב מספיק גדול, ובסופו של דבר החליט דה סיקה להשאר נאמן לרוח הניאו-ריאליזם וליהק שחקנים לא מקצועיים, החלטה שהוכיחה את עצמה כנכונה.
ויטוריו דה סיקה (1902-1974) היה גבר נאה וכוכב קולנוע מבוקש. סרטיו המוקדמים כבמאי היו קומדיות קלילות, מהסוג שבו הרבה לשחק. במציאות הקשה של מלחמת העולם השניה הוא שינה כיוון והפך לאחד היוצרים המרכזיים בניאו-ריאליזם האיטלקי. "גונבי האופניים" הוא קלאסיקה אמיתית, והפשטות, שמסתירה מאחוריה מבנה אלגנטי מחושב, היא סימן ההיכר שלו. אומר המבקר הנודע רוברט אברט: "הסרט זכה לאוסקר של כבוד ב1949-, נבחר פעם אחר פעם לאחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים, נערץ כאבן דרך בניאו-ריאליזם האיטלקי. אבל למעשה זה סיפור פשוט וחזק על גבר שזקוק לעבודה."
פילמוגרפיה נבחרת:
"מצחצחי הנעליים" (46), "נס במילנו" (51), "אומברטו די" (52), "אתמול, היום ומחר" (64), "הגן של פינצי קונטי" (71).
עותק מלא ומשוחזר
איטלקית, תרגום לעברית
|
|