 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: דרור קרן, אילנית בן יעקב, ג`יטה מונטה, יהושע סובול, כרמל בין, חיים זנאתי |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-15 דקות
|
|
|
|
כרמי, עיתונאי תל אביבי, נקרע בין חיי האהבה והמשפחה המתפוררת שלו, הדאגה לבתו שיוצאת להפגנות בבלפור והניתוק הבלתי נתפס שנכפה עליו מבנו האוטיסט. במקביל, ברקע שהולך ונצבע בצבעים סוערים ומאימים, הוא נחשף למסע שטנה המתנהל נגדו בשל כתיבתו העיתונאית. החברה הרותחת סביבו מאיימת על אורח חייו הסוער ממילא. שתי עלילות המתחככות זו בזו, האחת משפיעה על האחרת והיא גם משל על מקבילתה. המתרחש במשפחת כרמי הוא בבואה של התפרקות החברה הישראלית, אבל אולי גם תקוותה.
ביקורות
*****
לעורך שלו בדחיפות טור נוסף של 400 מילה. 80 דקות.
אם יש סרט העוסק, כמו סייסמוגרף בודק דופק או בוחן כליות ולב, במה שעובר על החברה הישראלית בשנים האחרונות – זהו הפרויקט הקולנועי המיוחד הזה. ברגישות רבה, תוך התמקדות במקרה פרטי של משפחה אחת החווה טלטלה, משרטט הבמאי רוני ניניו את פרופילו של עיתונאי המתנגד לשלטון, מפרסם טורי דעה ביקורתיים חריפים ומשלם על כך ביוקר. כרמי מוכנס בעל כורחו לרשימת אנשי תקשורת "בוגדים", ובד בבד מנהל קרב הישרדות משפחתי. הוא לקח פסק זמן מאשתו ושכר דירה משלו, אבל היא מצטרפת אליו בניסיון לאסוף מההוסטל את בנם האוטיסט, ותוך כדי גם ללבן את בעיותיהם. הוא מתמודד עם הוריו הלחוצים ובנוסף לכל בתם נסעה עם חברתה להפגנה בבלפור ודפנה והוא חרדים לשלומה. וכל זאת כשהקורונה באוויר וכשאיומים מרחפים מעליו ומעל בני משפחתו דרך מסרי נאצה אינסופיים המגיעים אליו בווטסאפ. וגם ברחוב הם חשים באיבה ועוינות.
הסרט – שמוקרן בשחור/ לבן אקספרסיבי (ביטוי נאמן למאבק בחברה שלנו בין כוחות האור וכוחות השחור) – כל הזמן בתנועה. הגיבורים או נמצאים במכונית הנוסחת, או בקפיצות קטנות: לביקור אצל הילד בהוסטל, או להורים של כרמי, ואז בדרך לירושלים בניסיון לאתר את הבת אלמה. דרור קרן, הנראה לי, מבחינה פיזית וגם מבחינת הטמפרמנט, כבן דמותו של הבמאי - עושה תפקיד מעולה. הוא גם שותף לכתיבת התסריט. משחקו שקט וסוער בו-זמנית. הוא מאוד קר רוח בתגובותיו, אבל ניתן לחוש במדד הלחץ ההולך וגובר אצלו כשהוא נדרש לטיפול דחוף במשברים. ניניו הוא במאי של אנסמבל. בין אם בעבודות התיאטרון שלו או בסדרות הטלוויזיה אותן ביים. מעניין מאוד לראות אותו כאן מנווט במקצועיות גם סרט אינטימי דל תקציב ועם מספר משתתפים קטן מאוד יחסית לעבודותיו האחרות.
ניניו שילב בסרט, בתפקידי הורי הגיבור, שניים שהשתתפותם כאן אינם מובנים מאליה. את ג'יטה מונטה, ששיחקה אצלו בסדרה "כבודו", בתפקיד אמו של כרמי. בקולנוע היא הופיעה לאחרונה ב"אינרציה" (2015), עליו חתום עידן חגואל, בו איישה את התפקיד הראשי אילנית בן יעקב, שגם תפקידה ב"טור פרידה" מצוין. את המחזאי יהושוע סובול ראינו לאחרונה בסרט "שעתו האחרונה של מר קול", שביים דורון ערן על פי המונודרמה של סובול. בשורה תחתונה, "טור פרידה" הוא עוד חוליה מרתקת בפילמוגרפיה של ניניו, שמכילה גם את "המחצבה", "שחקנים" ו"היו לילות". סרט אמיץ, נוקב, רלוונטי מתמיד. זהו שיקוף רנטגן של החברה הישראלית. חד, חריף, בלתי מתפשר. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|