 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: מרילין ואטלה, פאולו ברנקו , אריק דה קויפר, שנטל אקרמן , סאבין לאנסלין
בימוי: שנטל אקרמן |
| משתתפים: לוקאס בלבו , נטשה רנייה , ז'אן פייר מארייל , אורור קלמן , סילבי טסטוד |
הופעה ראשונה: בלגיה / צרפת 2004
משך הופעה: 110 דקות
|
|
|
|
שרלוט היא סופרת צללים המתגוררת בדירה דו-קומתית, נכס המאפשר לה מרחב יצירתי הנדרש לשם כתיבת הרומנים האירוטיים המפרנסים אותה. אחרי שאביה נפטר נוחתת אצלה אמה, ממררת בבכי. הבת אוספת אותה למשכנה, אשה אשה וקומתה.
האם, כמובן, לא מגיעה בידים ריקות. מלבד מטלטליה היא גוררת גם את משלח ידה: פסנתר. אחריו ממהרים לבוא אוסף תלמידיה. ההמולה החדשה מקשה על הבת בעבודתה. היא חולקת סטודיו עם משוררת הלוקחת לעצמה את החירות להעשיר לה את הספרים. כנראה שהאם והבת צריכות למצוא בית גדול יותר...
בסגנון הקולנועי הנזירי שאפיין את הקריירה שלה מתנסה שנטל אקרמן בבימוי קומדיה קמרית הנעה סביב מערכת היחסים בין אם ובת שצריכות להתרגל לחיות שוב תחת קורת גג אחת. מהסיטואציה הזו היא יוצאת למסעות עלילתיים מסולסלים הפותחים עוד ועוד דלתות לדמויות נוספות — בין מסעות לחיפוש אחר דירה חדשה לבין מציאת בן זוג חדש. אגב כך נחשף הסאב-טקסט שאותו מבקשת אקרמן לחקור: הקניינים הרגשיים והחומריים המרכיבים את חיינו.
עלילה כזו דורשת צמד שחקניות ראשיות מבריקות. אורור קלמן מרשימה מאד עם הפרשי המתח הבונים את דמות האם, בין התייפחות לרגשי ההתעלות שמעוררות המוסיקה. סילבי טסטוד, המוכרת לנו בזכות ´כבוד ורעדה´, מעניקה לסרט את עמוד השדרה האנושי שלו. אם שרלוט, כדברי הבמאית, היא האלטר-אגו שלה, סילבי טסטוד הופכת את הדמות הצ´פלינית הזו לאישה אמיתית ומשכנעת.
צרפתית תרגום לאנגלית.
|
|