|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Pain and Glory |
כאב ותהילה |
|
|
|
|
|
| |
| משחק: אנטוניו בנדרס, פנלופה קרוז |
הופעה ראשונה: 2019
ארץ מקור: ספרד
משך הופעה: שעה ו-51 דקות
|
|
|
|
הסרט עוקב אחרי סאלבדור מאיו, במאי קולנוע ששיאו, הוא מרגיש, מאחוריו, בסדרה של מפגשים עם דמויות מחייו ומעברו – חלקם מפגשים פיזיים, חלקם מתרחשים בזיכרונו. החל מילדותו בכפר קטן בולנסיה בו חווה את ההתאהבות הראשונה שלו, דרך גילוי אמנות הקולנוע ואהבתו הבוגרת הראשונה במדריד שתרומם ואז תשבור אותו, ועד חייו היום שמאופיינים בהתנסויות חדשות והשלמה עם הישנות.
ספרדית, תרגום לעברית
ביקורות
ברור שזה סרט אישי ואינטימי מאוד של אלמודובר. לא צריך להתאמץ כדי להבין שסלבדור הוא בן דמותו, ולא במקרה מגלם אותו אנטוניו בנדרס (באחד מתפקידיו הטובים ביותר, אם לא הטוב שבהם) שהרבה להשתתף בעבר בסרטי הבמאי. גם לפנלופה קרוז, אגב, יש שעות צילום לא מעטות אצלו. הסרט הזה, ה-25 שלו באורך מלא, הוא הדבר הכי קרוב של אלמודובר ל"תותי בר", של אינגמר ברגמן. מעין פתיחת דפים של יומן אישי טעון, סיכום ביניים חשוף שפותח פצעים ישנים ומתבונן בעיניים פקוחות לרווחה על מה שהיה ועל מה שהווה. זוהי עבודת קולנוע שקטה, עצורה, מהורהרת ומופנמת של הבמאי, בוודאי בהשוואה לסרטיו האקסטרווגנטיים-קמפיים-טלנובליים מחלקה הראשון של הקריירה שלו. אז הוא היה, כידוע, יוצר חתרני, פרובוקטיבי, פורץ גבולות ונושא הצהרות מתסיסות ומהפכניות - במודע ובאופן מובהק. ולמרות אופיו השונה מאוד ממכלול יצירתו, עדיין ניכרות ביצירה הזו טביעות האצבעות של היוצר "ההוא". בכמה דימויים חזקים, בצבעים העזים, תרתי משמע, של העלילה והאווירה, ובחיבור ובמבנה הוויזואליים והתוכניים של חלק מסצנות המפתח כאן. אבל אם בעבר המוטיבים הרגשיים היו חזקים אצלו הרבה יותר מאלה השכלתניים, כאן זה כמעט הפוך. ההרהור הקיומי מתווה את הקו של החיפוש האישי, וזה מה שהופך את הסרט למרתק כל כך. בוודאי למיטיבי לכת ביצירתו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|