מוזיקה - עולים השבוע: "כשקיץ הופך לסתיו" ועוד

"כשקיץ הופך לסתיו" סרטו המעולה של סרטו של פרנסואה אוזון, "כסף קל" סרטו של דובר קוסאשווילי

"כשקיץ הופך לסתיו" (צרפת 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של פרנסואה אוזון. מישל (הלן וינסנט) מנהלת חיים שלווים בביתה שבכפר שקט בבורגון. חברתה הקרובה משכבר הימים, מארי-קלוד (ז'וזיאן באלאסקו), והיא משתדלות להתענג וליהנות בחיים. אלא שלמארי קלוד יש בן המרצה מאסר בבית הכלא, ומישל מסיעה אותה מדי פעם לבקר אותו שם. היא ומארי-קלוד מטיילות ביחד, קוטפות פטריות, ונהנות מהטבע העשיר בכפר הפסטורלי. כשבתה הפריזאית של מישל מביאה את נכדה האהוב של מישל, לוקאס (גארלן אלרוס), על מנת שיבלה את חופשת הסתיו עם סבתו. אירוע שיקרה בטעות ישנה את חייהן ושגרתן של הנפשות הפועלות. ואז, וינסנט (פייר לוטין), בנה של מארי-קלוד, שהשתחרר מהכלא, נכנס חזק לתמונה. 102 דקות. כשקיץ הופך לסתיו

כשקיץ הופך לסתיו, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

פרנסואה אוזון הוא במאי קולנוע מאוד פורה, ובדרך כלל מנפיק סרט חדש כל שנה-שנתיים. ברשימתו בין היתר הסרטים "מתחת לחול", "בריכת שחייה", "8 נשים", "צעירה ויפה", "בתוך הבית" ורבים אחרים. בחלק מהם הוא משלב אלמנטים של מתח ומסתורין בדרמות שהוא יוצר. בשל היות הסיפור עתיר הפתעות, שנחשפות בזו אחר זו, קשה להיכנס לרזולוציות מעמיקות יותר. אבל בפועל בחלקו השני של הסרט הפתעה רודפת הפתעה והנראטיב הופך להיות אפל, מורכב ואפילו קונספירטיבי במידה מסוימת. הלן וינסנט עשה תפקיד ממש מצוין על תקן ה"מבוגרת האחראית", שמנסה לנווט את האירועים כך שבני המשפחה לא ייפגעו, במיוחד לא נכדה האהוב לוקאס. אלא שגם לה הדברים עלולים לצאת מכלל שליטה. למרות שבפן הרגשי הוא לא מעמיק הפעם, עדיין אוזון מתגלה שוב (בפעם המי יודע כמה) כמספר סיפורים מחונן. וגם האופן שבו הוא מעבד זאת למסך - מייצר עניין כל פעם מחדש.

"כסף קל" (ישראל 2025) ****

קומדיה. סרטו של דובר קוסאשווילי. העלילה מתרחשת בדרום תל-אביב. זוהי ארץ הקומבינות הבלתי מעורערת. סוזי, הבטלן השכונתי, מתחזה ליעקב השיפוצניק ומנסה להכשיר למגורים דירה מרופטת, עבור זוג צפונבוני (אורי פפר ויעל רוחקינד). השניים קנו דירה בשכונה בקומבינת פיצולים. סוזי גם מאוהב בריטה (עדן פינס) היפה, אלא שלה אין עניין בקומבינטור חסר תקנה ואחריות. אבל בכל זאת היא נמשכת אליו. סוזי מתחיל להעסיק בפרויקט פועלים סינים וערבים, וכל מי שיכול לסייע לו בהשלמת העבודה. דיירי השכונה מתפעלים מהמיזם, אבל הוא עדיין צפוי להתמודד עם מכשולים ומהמורות. 8 דקות. כסף קל

כסף קל, תמונה באדיבת טרנספקס

ביקורת

בעיניי, לבמאי דובר קוסאשווילי יש תמיד מה להגיד, ואני אוהב אותו ואת סגנונו ואמירותיו. הוא תמיד אותנטי, נאמן לעצמו וכל פעם מצליח לעורר עניין, ובמקרה הזה גם להצחיק בטירוף. הוא שואב את החומרים שלו כאן מדיירי דרום תל-אביב. ליתר דיוק, מאנשי שכונת שפירא והעובדים הזרים הפעילים בה. ועוד ליתר דיוק, מהאופן בו כתב אותם בהומור, באירוניה, עם הרבה דאחקות ובאהבה גדולה התסריטאי של קוסאשווילי כאן, ישראל ברייט.

בין שאר מעלליו האמנותיים, למד ברייט קומפוזיציה אצל יוסף ברדנשווילי, המלחין הקבוע של סרטי קוסאשווילי, וכפועל יוצא מכך יש לנו בסרט – בקטעי קישור וברקע - להקה מוזיקלית משוטטת קטנה, שסגנונה הוא אמנם גיאורגי, אבל היא מזכירה בסטייל את גוראן ברגוביץ' ואמיר קוסטוריצה. הלהקה הזו משמשת מעטפת לעלילת הסרט, ולא מעט בזכותה הוא סוג של אגדה אורבנית מוטרפת ומקסימה.

אז בין אם יש בשכונת שפירא על אמת איזה קבלן שיפוצים בשם מסרוחה (אביהו פנחסוב). או שניים סינים שנקראים ביחד צ'יינה. או יזם פיצולי דירות (במקור נקרא הסרט "מיומנו של מפצל דירות", ואם יורשה לי – זהו שם הרבה יותר הולם לפרויקט), חלטוריסט שלצורכי עבודה שואל את השם יעקב, בעודו מוכר כסוזי. אלה והאחרים הם חלק מהפולקלור הססגוני של שכונת שפירא. קאסט השחקנים נכנס לראש המטורלל של דובר, כשברשימה גם לבנה פינקלשטיין, המקסימה כתמיד, אביהו פנחסוב כשיפוצניק-מאפיונר, ואלה שצוינו, אורי פפר, יעל רוחקינד ועדן פינס האטרקטיבית, שזו לה הופעה קולנועית ראשונה (אם כי הופיעה בסדרות טלוויזיה).

בשורה התחתונה, עם צחוקים ודאחקות נוגעים כאן ברייט וקוסאשווילי גם בסוגיית העובדים הזרים, סינים וערבים, הטמפרמנט שלהם, שפתם העילגת שיש לה קוד שצריך ללמוד, והתקשורת שלהם עם המעסיקים הישראליים. והם גם מציגים לנו מגוון אקלקטי של טיפוסי דרום תל-אביב הפולקלוריסטית כפי שהיא משתקפת כאן. אחלה סרט.