"רוב הזמרים מחו"ל לא ברחו"
 
האופרה הישראלית מעלה השבוע את "טורנדוט" -האופרה האחרונה והגדולה של ג'אקומו פוצ'יני בהפקת ענק בינלאומית בבימויו של אנדריי שרבן, שנוצר במקור לרגל אולימפיאדת לוס אנג'לס בשנת 1984.

"שני זמרים ישראלים ששרו את האופרה בפעם הראשונה, שני זמרים מבריטניה שלא עמדו במתח ועזבו את ישראל דרך עקבה וימי חזרות שכללו שלושה סשנים ביום", מונה דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית והמנצח על ההפקה, את הקשיים והמהמורות שניצבו בפני העלאת האופרה הבלתי גמורה והמסתורית של פוצ'יני בימי המלחמה שהסתיימה לעת עתה.

איך הצלחתם לעבוד בכלל בתנאי מלחמה?
 
"לוח העבודה הוכתב ברובו על ידי הנחיות פיקוד העורף. בימים שפיקוד העורף איפשר לנו הצלחנו לעשות חזרת תזמורת אחת שהתקיימה ב"קאמרי 2". היינו חייבים אזור ממוגן והאולם הזה עונה על הדרישות".

איך זמרים שהגיעו מחו"ל עברו את החוויה המפוקפקת? הם הרי לא רגילים לעבוד במצבים חירום

"מצד אחד הם לא כמונו, ומצד שני הרוסים ובעיקר האוקראינים אמרו לנו: 'אתם לפחות ממוגנים, אצלנו הטילים נופלים עלינו בלי הגנה'. הסינים והקוריאנים כולם נשארו חוץ משני בריטים - אחד קוריאני במקור והשני גר באירלנד. הם היחידים שלא עמדו בפחד המוות ועזבו דרך עקבה". 



האופרה טורנדוט, צילום: מאיה אילטוס



"אנחנו עדיין לא מאמינים שזה קורה" 
 
מה עתיד הקהל לראות בנסיבות המיוחדות שבהן נוצרה האופרה?  

"האסטרטגיה שלנו הייתה להיערך לכל מצב אפשרי, להיות מוכנים לכל תרחיש. על כך אני חייב לתת קרדיט לכל צוות הניהול של הבית. אם לא היינו מנצלים את 12 הימים שבהם ניתן היה לעבוד לא היינו מצליחים להעלות את ההפקה. בסופו של דבר אנחנו הרי מוגבלים בזמן, וכמה זמרים הצליחו להאריך את שהותם כאן בכמה ימים.

"ככלל זמרי אופרה מוחתמים על חוזה הופעות הכולל את ימי החזרות ואת ימי ההופעות ותו לא. רובם המכריע יוצא מייד אחרי ההופעה האחרונה להופעה במקום אחר".
 
ההתחייבות של האופרה היא ללוח הזמנים המקורי?

"לא ללוח הזמנים אבל כן ל-11 ההצגות. בשלושה ימי חזרות צופפנו שלוש חזרות בכל יום, לעומת ימים רגילים שבהם מתקיימות שתי חזרות ביום. כלומר הזמרים, הנגנים, חברי המקהלה נמצאים בבית האופרה בכל יום מעשר בבוקר ועד תשע בערב ולפעמים גם יותר".            

לך יש כוח לסחוב את שעות העבודה האלה?

ראשית כן, יש לי כוח, ושנית אין ברירה. כולם התגייסו בצורה מדהימה. כל הצוותים - זמרים, מקהלה, תזמורת, עובדי במה, צוות ההפקה, כולם עובדים בטורבו. למעשה עבדנו על ההפקה הזאת בפחות מחצי זמן מאשר בימים נורמליים. ובוא נזכור ש'טורנדוט' היא אחת ההפקות המורכבות בכלל וההפקה הזאת של הקובנט גארדן מורכבת במיוחד. האנשים בעצמם לא מאמינים שיש הצגה. ביום הראשון אנשים הסתובבו בבניין בתחושה שזה לא יכול לקרות. גם היום, ממש לפני הצגת הבכורה, אנחנו עדיין לא מאמינים שעמדנו בקצב".     
  

המעמד הבא הוא טקס החידות המתקיים בטרקלין הארמון. טורנדוט, בבגדי פאר קיסריים ומתורגלת במעמד, מסבירה שהסיבה לתהליך המיון האכזרי נובע מסוג של נקמה על חטיפת נסיכה על ידי נסיך זר לפני מאות שנים. מלך סין, אביה של טורנדוט, מנסה לשכנע את כאלאף לחזור בו לפני שייאלץ להיפרד מראשו כקודמיו. אך כאלאף לא רק עקשן, הוא גם פותר את שלוש החידות בהצלחה. הנסיכה נדהמת ומתחננת בפני אביה שלא ימסור אותה לנסיך הזר. כאלאף, באדיבותו, מציע לה פשרה. אם היא תגלה את שמו עד אור הבוקר הבא הוא יוותר על זכותו לשאתה. 

האופרה טורנדוט, צילום: Marc Brenner


האהבה מנצחת הכל
 
במערכה הבאה מתנהל מאבק בין הנאמנים לכתר, המנסים לגלות את שמו של פותר החידות. הם נתקלים בטימור, המלך הקשיש ומנסים להוציא ממנו את השם. כאן מתגלה בגדולתה המשרתת ליוּ, כתשליל לדמות הנסיכה. ליו מגנה על המלך הישיש ואומרת לשרי החצר שהיא יודעת את שמו של הנסיך. טורנדוט מצווה לְעַנוֺת את ליוּ כדי שתסגיר את השם. ליו אינה מתמוטטת. טורנדוט שואלת אותה מנין לה הכוח לעמוד בעינויים והיא משיבה – "אהבה היא סם הכוח".

במהלך העינויים שולפת ליו את פגיונו של אחד מהם ושמה קץ לחייה. העימות בין הנסיך הזר לטורנדוט מתחדד ובמהלכו הוא מנשק אותה בהפתעה. תחושה חדשה שלא הכירה מעולם, מתחילה לפעפע בתוכה. בתחילה היא מציעה לו ללכת ולהניח לה. הוא משכנע אותה לנסות משהו חדש במקום שנאה מתמשכת ונקמה בלתי מסופקת.

האופרה מסתיימת שוב באולם הכס הקיסרי בארמון. הכל נאספים ומחכים לגילויים המסעירים החדשים. כאשר נשאלת הנסיכה מה שמו של האורח היא משיבה - אהבה". 

דן אטינגר, צילום: לוקה פרהוינגסדרוף
  

  
 
האופרה הכי גדולה של פוצ'יני
 
 
למה כדאי לשים לב מוזיקלית בהפקה?

"נתחיל מזה שאנחנו נוטים לשכוח שב'טורנדוט' אנחנו פוגשים את פוצ'יני של המאה ה-20".  

הוא גם לא סיים לכתוב את האופרה

"נכון, אבל מה שחשוב הוא שזו מוזיקה של המאה ה-20 - סוּפֶּר-מודרנית וחדשנית. זה אמנם פוצ'יני של המאה ה-19 אבל במאה אחרת. הוא מקביל לסטרווינסקי. אם פוצ'יני של 'לה בוהם' ו'טוסקה' הוא מלחין מאה 19 מובהק, וב'מאדאם בטרפליי' הוא כבר מתחיל לחקור את המזרח עם המצלולים של המוזיקה, הרי שב'טורנדוט' הפַּלֶטָה של הצבעים שיש בפרטיטורה היא האתגר האמיתי.

"התיזמור הוא עשיר ושקוף באותה מידה. הבחירה של הכנסת כלים אקזוטיים והדרך שבה הוא 'קימפֶּז' לתוך הצלילים המערביים על מנת שהתוצאה תישמע יותר סינית היא לא פחות מגאונית - למצוא בכל פעם צבעים נכונים וצלילים נכונים, מעבר לגרנדיוזיות הרגילה של פוצ'יני. יש כאן מה שאין באופרות הקודמות, בעיקר מבחינת הגודל. 'טורנדוט' היא האופרה הכי גדולה של פוצ'יני מבחינת מסה".      


האופרה טורנדוט, צילום: מאיה אילטוס
 
פשיזם ורומנטיקה
 
איך פוצ'יני מייצר את הצליל המזרחי?

"מבחינת כלים יוצאי דופן נוכחים כאן רק הגונגים. הוא מבקש להכניס נייר בין מיתרי הנבל, אבל מה שיוצר את הצליל היא בעיקר הכתיבה שלו. יש לו כל מיני פעלולים, טריקים ומנגינות פֶּנטָטוֺניוֺת, בחלקן מקוריות ובחלקן לא, והכל ביחד יוצר את התחושה הסינית. ובעיקר זו המסה. תחשוב על 'בטרפליי' במושגים של קליגרפיה יפנית וכאן יש סאונד סיני גדול. זו מוזיקה שגובלת כמעט בפשיזם".

מתאים לאיש ולתקופה

"לגמרי. וכאן תלוי כמה נותנים למוזיקה להישמע מלכותית ופשיסטית למול העידון הרומנטי. הקונטרסט שפוצ'יני יוצר הוא ענק".     

העברת את רוח הדברים מן הסתם גם לזמרים?

"בוודאי, ולא רק לזמרים. גם לתזמורת ולמקהלה. בין הזמרים יש רק שניים שזו הפעם הראשונה שהם שרים ב'טורנדוט'".




טורנדוט, צילום: מאיה אילטוס



"אופרה שהולמת את סיום העונה"
 
עברו שנים רבות מאז ההפקה הקודמת?

"כן. חיכינו שיפוג תוקף הזכויות על היצירה כי לשלם זכויות על 'טורנדוט' זו הוצאה ענקית ומאוד יקרה".

באופן כללי אתה מרוצה, כמנצח וכמנהל המוזיקלי של האופרה?

"מאוד. קודם כל המלחמה שמה את כולנו בפרופורציות. עצם זה שחזרנו לעבוד בכלל, אני לא יכול להתחיל לתאר לך מה היה קורה אילו היינו מבטלים או דוחים את ההפקה. חיכינו לזה המון זמן כי העלויות היו מטורפות. יותר מ-15 שנים שלא הייתה בארץ הפקה של 'טורנדוט'. זו בדיוק האופרה ההולמת לסוף העונה שאיתה יוצאים לחופש".

זה חוזר שוב לעניין תשלום הזכויות

"העניין טעון הסבר. הזכויות של פוצ'יני פגו כי הוא מת מזמן, מי שהחזיק בזכויות היה פרנקו אַלפָנו, והזכויות שלו נגמרו השנה. אני אסביר: זכויות האופרה הן של מלחין ויורשיו עד 70 שנה לאחר מותו. פוצ'יני מת בשנת 1924, כלומר לפני יותר ממאה שנים ולכן אין בעיה עם הזכויות שלו, אבל מאחר שהוא לא סיים את חיבור האופרה, משפחתו פנתה למלחין פרנקו אלפנו שיעשה את העבודה. אלפנו מת בשנת 1954 ולכן היום, במלאת 71 שנים למותו, האופרה הישראלית לא חייבת לשלם זכויות על 'טורנדוט'".   




האופרה טורנדוט, צילום: מאיה אילטוס
  
  

האופרה טורנדוט, צילום: Marc Brenner  
  
 

תאריכים: 30 ביוני עד 12 ביולי . מחירי כרטיסים: 205 - 467 ₪.