"בין השורות" (ספרד 2024) *** וחצי

דרמה. סרטו של דוד מארקס. לאו (דייגו פרטי) הוא סופר מצליח של רומני מתח, הכותב תחת שם העט קמרון גרייבס. בעודו שוקד על ספרו החדש בבקתה מבודדת בהרים, מפתיע אותו במקום ג’וטה מונטלבו (חוזה קורונדו), הטוען שהוא עיתונאי. איש לא מודע לזהותו האמיתית של לאו, למעט ויקטוריה (ססיליה סוארז), הסוכנת שלו. אז איך ג’וטה הצליח לאתר אותו? ומהן כוונותיו? האם סוד אפל הקשור לאדריאנה, אהובתו הצעירה של לאו, עומד מאחורי הביקור המסתורי. שקרים, בגידות ואיומים יובילו את שתי הדמויות לדו-קרב מוחות מותח יותר מכל ספר מתח. 89 דקות.  בין השורות



בין השורות, תמונה באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

ספרים ופלילים הוא נושא שכיח למדי בקולנוע. די אם נזכיר את "מיזרי" המופתי של רוב ריינר, על פי סטיבן קינג, בו מעריצה מטורפת של סופר חוטפת אותו ומטילה פגמים בגופו ובלבד שיכתוב ספר המשך לזה בו הרג את הגיבורה שלה. ועוד קלאסיקה: "שם הוורד", של ז'אן ז'אק אנו, על פי אומברטו אקו, המתרחש בימי הביניים ובו נזירים מתחילים למות בזה אחר זה בגלל ספר אסור שנכתב על ידי אריסטו ונחשב למסוכן. ויש את "חלון סודי", שוב על פי סטיבן קינג, בבימוי דייוויד קפ, בו סופר מואשם על ידי זר כי הוא גנב רעיון לסיפור, והתוצאה היא מסכת של הפחדה, חקירה ורצח. ויש עוד ועוד.

האמת היא ש"בין השורות" (השם שניתן לסרט בעברית מצוין) מזכיר כמה מקונספירציות הספרות-פשע שנראו בסרטים קודמים. נוצר כאן מרקם מסקרן של אניגמטיות וחילופי תפקידים, כשכל פעם צץ איזה מרכיב חדש בעלילה, המאיים לטרוף את הקלפים. ויחד עם זאת, הסרט לא מלהיב. הוא מותיר תחושת דז'ה-וו לסרטים קודמים בז'אנר, ברבים מחלקיו הצילום בו אפל, לא כל כך התחברתי למשחק של הנפשות הפועלות. בשורה התחתונה, אפשר לראות את "בין השורות", אם מגיעים בלי ציפיות למותחן סופר-מפתיע. בעיניי הוא הרבה פחות מכך.

"לשחרר את שולי סאן" (ישראל 2025) ***

קומדיה. סרטו של בן בכר. שלושת הגיבורים – אביהו (ציון ברוך), בצלאל (אסי ישראלוף) ונתי (שלום מיכאלשווילי) – טסים ליפן יחד עם בת שבע (אמה מדינג), המעסיקה שולי (דוד שאול) במסעדה שלה ביפן, רובוטית בשם "רובוקו", ואנשי צוות נוספים. כל אלה ינסו לשחרר את שולי שנחטף בידי היאקוזה המקומית. בדרכם הם נתקלים בנינג’ות, סמוראים, מאפיה יפנית, רובוטים מדברים, ומתקשים להסתדר עם התרבות היפנית העתיקה והפרועה. 94 דקות. לשחרר את שולי סאן


לשחרר את שולי סאן, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ביקורת

מודה שאת "לשחרר את שולי" (2021) ממש לא אהבתי. חשבתי שהוא סרט גס, וולגרי וחסר טעם. על הצלחתו המסחרית הפנומינלית אני לא מתווכח. והנה מגיע "סרט ההמשך", וכאן כבר יש על מה לדבר. אמנם השלד העלילתי של "לשחרר את שולי סאן" נבנה על אותו פרינציפ, שסובל מחדגוניות ותחושת פוני של טריק אחד. אבל הבמאי בן בכר והתסריטאי אורי כץ ניצלו את כל הידע הנרכש על התרבות היפנית היאקוזה ויצרו פארודיה משעשעת-הזויה-מטורפת. הדיאלוגים הפעם הרבה יותר טובים, חברי מה קשור והטאלנטית החדשה אמה מדינג (בת לאם יפנית ואב אוסטרלי, אבל ישראלית לחלוטין) עושים עבודה מצוינת. כנראה שהם עברו תהליך גיבוש צפוף לקראת הצילומים, רובם ביפן. ואה, שלא אשכח, יוצרי הסרט גם מסתלבטים על שמעון פרס, דרך קולו, ועוד כמה גיבורי תרבות עולים כאן על המוקד. סרט משעשע ומהנה.   




"מחוץ לחוק" (ארה"ב 2024) ** וחצי

מחוץ לחוק, תמונה באדיבות סרטי שובל


ביקורת

עוד אחד מאותם סרטי פעולה גנריים רדודים וחלולים, שלא רק שלא מחדשים דבר אלא דורכים במקום ואפילו נסוגים לאחור. שוב הגיבור פנסיונר של המארינס, שיש לו אישו עם אשתו. הוא לא היה שם כשבנו מצא את מותו. אבל היי, יש לו עוד שני בנים, אז הוא יוכל להציל אותם ואת כבוד המשפחה ולשקם את היחסים עם אשתו. לא, זה לא ספוילר. ככה עובדת הנוסחה הזו ומי שמכיר את הז'אנר מודע לכך. התסריט ממש קלוש וצפוי, הגיבור לי גאנר חוטף סכין בבטנו וממשיך לתפקד כאילו כלום (מה הוא גיבור על?!) ואת כל מה שקורה כאן אפשר לנחש, שזה פשוט משעמם. אפילו שחקן רכש בדמותו של מורגן פרימן לא מצליח להציל את הפרויקט הזה. גם לחובבי אקשן לא הייתי ממליץ עליו.