האופרה הישראלית חותמת את העונה ה-39 עם האופרה "אמהות" מאת דוד זבה ובבימויה של שירית לי וייס. בהפקה המשותפת עם תיאטרון גשר זבה מנצח על תשעה מנגני התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והפסנתרן רפאל סקורקה.
"תרמנו בשתיקה את הרחם לתנ"ך"
כנראה שצריך היה מחבר גבר בן זמננו שיתקן את מה שגברים אחרים קלקלו לפני כשלושת אלפים שנה. כי מה אנחנו יודעים על האימהות – אמהות האומה המוזכרות בספר בראשית? האחת שרה, עקרה בת קרוב למאה שצחקה על שליחי השמיים כשהתבשרה שהיא עומדת ללדת בן. רבקה, אשתו של אותו בן, יצחק, רימתה את בנה בכורה עשו ודאגה לכך שיצחק יעניק ברכות וירושה רצינית ליעקב.
נשות יעקב, אמהותיהן של שנים עשר שבטי ישראל, ארגנו את סדרי השינה בלילה עם הבעל הזקן, שלא יבחין עם מי הוא שוכב. וזהו בערך כל המידע שמספק ספר בראשית.
את העיוות הזה מתקן דוד זבה באופרה "אמהות" ומכריז על כוונותיו כבר בפרולוג: "אנחנו האמהות שלא זכרתם, שלא ספרתם, שלא הכרתם... רק תרמנו בשתיקה את הרחם לתנ"ך".
אמהות, צילום: יוסי צבקר
"נשים מדברות עם נחשים"
בעברית מצוחצחת ובמוזיקה מרגשת שנעה בין קלאסיקה ולרגעים אפילו קברט, מעניק זבה חיים לדמויותיהן של שרה (שי בלוך), לאה והגר (ענת צ'רני), רבקה ורחל (דניאלה סקורקה), ומצרף אליהן, בתפקידים מדברים, את תיאטרון שחקניות גשר נטשה מנור כאשת לוט, בנותיה רוני עינב ולנה פרייפלד וזלפה, משרתת בבית יעקב, שתרמה גם היא את רחמה וילדה את גד ואשר.
בראש כל אלה הוא נותן התפקיד, אלוהים, או במקרה זה אלוהימא, ליעל לויטה המרתקת והמרגשת שברגע מסוים דנה לכף חובה את הנשים כולן: "רק נשים מדברות עם נחשים, נאמנות כמו רוח, ויקריבו הכל בשביל תפוח".
על רקע הרכב הנגנים המצומצם, הקברטי באופיו, קל יותר להכיל את האמיתות שמחבר ספר הספרים לא כלל, כמו התלאות והעינויים שיזם לוט לבנותיו, או התובנות של המשרתות זלפה ובלהה אימותיהן של דן ונפתלי, היודעות מה תפקידן ושותפות למזימות הגברים בבית.
אמהות, צילום: יוסי צבקר
החלטות הרות גורל
החלטתו של זבה שלא לספר סיפור רצוף אלא סצנות - מעין פרשנות או חשיפה של הטקסטים המקוריים שלא נמסרו, היא לא פחות ממרגשת.
לנו, שגדלנו כאן ולמדנו את סיפורי המקרא מן הטקסט המקורי כבר מכיתה ב', עושה "אימהות" שירות מעולה ומעוררת אתנו למחשבה מחודשת על מי אנחנו, מנין באנו ועד כמה היו אבותינו הלאומיים בני אדם עם מאוויים, חשקים ותאוות.
באופרה "אמהות", הנשים בספר בראשית לא רק "תרמו בשתיקה את הרחם לתנ"ך", אלא גם קיבלו החלטות הרות גורל שלימים עיצבו את עם ישראל.
הופעות מצוינות ומרגשות
הראייה המפוכחת של דוד זבה מציבה נקודת מבט עכשווית, נוקבת ומעוררת מחשבה באמצעות תצוגות משחק מצוינות ומרגשות, וביצועים דרמטיים קוליים ומוזיקליים מבריקים. בולטת בעיקר נטשה מנור כאשת לוט שמדברת את כל ההיסטוריה, שלאורכה היו כאלה שרצו לקחת חלק והיו שרצו רק להציץ ונפגעו.
והכי חשוב לזכור ש: "אנחנו האמהות שלא זכרתם / שבקושי נתתם לנו שם / שברגעים של סכנה, אותנו ראשונות הפקרתם / שאסור היה לנו לחלום, גם לא להתגשם / ותלד ותהר. ותלד ותהר ותלד ותהר / תרמנו בשתיקה את הרחם לתנ"ך / אנחנו האמהות שלא הכרתם / שסיימו את תפקידן בלידתכם / כשספרתם אמהות אותנו לא תמיד ספרתם / אבל לנצח נהיה האמהות שלכם".
אמהות, צילום: יוסי צבקר
כותב ומנצח: דָוִד זבה, בימוי: שירית לי וייס, תפאורה: מיכאל קרמנקו, תלבושות: מאיה מידר מירן, תאורה: נדב ברנע