מוזיקה - עולים השבוע: "מיסייה אזנאבור" ועוד

"מיסייה אזנאבור", סרט מרגש ומעורר השראה. "ארבע האימהות שלי", בהפתעה קולנועית קטנה ומקסימה ועוד

"מיסייה אזנאבור" (צרפת 2025) *****

דרמה. סרטם של מהדי אידיר, גראן קור מלאד. מילדותו בעוני ועד עלייתו לתהילה, שארל אזנבור כפי שמעולם לא הכרנו . הוא הגיע ממשפחת מהגרים ארמנית קשת יום. הוא חווה ילדות ענייה והחלום לשיר נראה בלתי מושג. אבל כנגד כל הסיכויים הוא עבד קשה, לא ויתר וכבש כל פסגה אפשרית בתחומו. המסע שלו כלל עבודה עם הפרטנר, אימוץ על ידי הכוכבת הגדולה אידית פיאף, ניסיון לבנות קריירה במונטריאול, ה"מובלעת הצרפתית" בקנדה, הפאזה הניו-יורקית, והיותו בעצם אחרון השאנסונרים הצרפתיים הגדולים בכל הזמנים. כל תחנות הקריירה שלו, כולל משחק בקולנוע, כתיבה והלחנה של שירים, ומגה-הופעות בכל רחבי העולם, כמעט עד רגעיו האחרונים. 133 דקות. מיסייה אזנאבור

מיסייה אזנאבור, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

אני זוכר שבמסיבת העיתונאים האחרונה עם שארל אזנאבור בה נכחתי, ב-2017, יום לפני הופעתו האחרונה כאן, שאלתי את האמן בן ה-93 האם, בהיותו אחרון השאנסונרים הוא מעביר את מורשתו לדור הצעיר יותר? והוא ענה לי בפשטות: לא. יכול להיות שהוא הלך לאיבוד בתרגום, הרי אני לא דובר צרפתית והייתה מתורגמנית בדרך, או שהוא באמת התכוון לזה. לעולם לא אדע. כך או כך באמת אין לו תחליף, גם לא ממשיכי דרך.

על כל פנים, נכחתי בשתיים משלוש הופעותיו האחרונות כאן, וכמי שנהנה מאוד מהסרט הדוקומנטרי "אזנאבור", מ-2019, בו תיעד את מסעותיו בעולם, וגם תועד בן כמובן, כולל בישראל של פעם, במסרטה שהעניקה לו אדית פיאף.

קשה לשרטט ביוגרפיה של אמן שהקריירה שלו נמתחה לאורך 70 שנה. אבל הסרט בהחלט משרטט מסכת חיים מקצועיים ואישיים מהימנה של האמן הדגול. את התחנות בדרכו הפתלתלה, עיקשותו ונחישותו של אזנאבור (טאהר רחים), את החלטתו לפרוש מחסותה המגוננת והממכרת של פיאף (מארי-ז'ולי באופ), אחרי שהשפיעה עליו לנתח את אפו ה"יהודי", כדי לנסות להצליח לבד. את בחירתו לפרק גם את שיתוף הפעולה שלו עם שותפו, הפסנתרן פייר רושה (בסטיאן בואיון).

אני זוכר שבהופעה שלו במנורה מבטחים ב-2014 בה נכחתי הוא עצר פעם אחת את הקונצרט כדי לגעור בנגנים שלא עמדו בקצב. ואכן הסרט מיטיב לתאר את הטמפרמנט התוסס שלו, את חוסר השקט, את הצורך לשנות כל הזמן. וכמובן את הרגעים הגדולים והבלתי נשכחים בהופעותיו באולימפיה, בבית האופרה של פריז ואפילו בקרנגי הול בניו-יורק. ב"לה בוהם" וב"היא" אני תמיד מחסיר פעימה. וזה קרה לי גם בסרט. טאהר רחים, אותו ראינו ב"נביא", "המאוריטני" ו"העבר", עושה עבודה מעולה.

כאמור, לא הכל נכנס כאן, מפאת קוצר היריעה. הקריירה הקולנועית שלו מובאת על קצה המזלג. גם נטייתו לתעד את מסעו האישי בווידיאו. גם המפגש המחודש עם פיאף לאחר שעלה לגדולה בלעדיה לא מאוזכר כאן. ובכל זאת מדובר בסרט מרגש ומעורר השראה. אל תחמיצו אותו.

"ארבע האימהות שלי" (אירלנד 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של דארן תורנטון. אדוארד (ג'יימס מקארדל) הוא סופר קווירי שניצב סוף סוף בפני הצלחה ספרותית. למרות הלחץ הגדול שיש עליו לתכנן סיור השקה בארה"ב, הוא מנסה לתמרן בין הקריירה ובין מחויבות לאמו אלמה (פיונולה פלאנגן) האהובה שנותרה מוגבלת בתנועה ובדיבור. הדבר האחרון לו זקוק אדוארד הוא ששלושת חבריו הטובים ביותר יטוסו לאירוע גאווה בספרד וישאירו את אימותיהם בפתח ביתו. במהלך סוף שבוע כאוטי, אדוארד מלהטט בין דרישותיהן של האורחות הדעתניות והאקסצנטריות ויוצא למסע של גילוי עצמי. אך האם יצליח להגיע לארה"ב ? 89 דקות. ארבע האימהות שלי

ארבע האימהות שלי, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

מדובר בהפתעה קולנועית קטנה ומקסימה. אדוארד הוא סופר צעיר, שהשיק ב-2018 את ספרו הראשון, "נצח קטן", העוסק באהבה ראשונה של שני נערים צעירים. אלא שרק כעת הספר זוכה בהצלחה עולמית מפתיעה והמו"לים רואים בו פוטנציאל להצלחה גדולה גם בארה"ב. הם מנסים לשדל אותו לצאת מדבלין למסע ברחבי ארה"ב, בו ישתתף במסיבות עיתונאים, ידבר על הספר ויקדם אותו. אלא שאדוארד חרד לבריאותה של אימו שעברה אירוע מוחי קשה והיא לא מדברת אלא מקלידה את מה שהיא רוצה לומר על מקלדת, והדברים מתורגמים לקול מתכתי הבוקע מרמקול קטן. אדוארד נחוש לטפל במסירות באמו ולספק את כל צרכיה, ואפילו אם הדבר יבוא על חשבון ביטול נסיעתו הנכספת לאמריקה. אלא שפקטור נוסף נכנס לתמונה. חבריו קאלום ובילי, המטפלים אף הם באימהותיהם, מחליטים לטוס לאירועי הגאווה במספלומאס שבאיים הקנאריים בספרד, ומשאירים בבית אימו את האימהות שלהם לשלושה ימים, מבלי לתאם זאת איתו. ואז גם הפסיכולוג שלו דרמוט, בן 53, שגילה באיחור ניכר שהוא נמשך לגברים, וטס אף הוא לאירועי הגאווה האלה, מצרף גם את אימו לקבוצת התמיכה של אדוארד, והשמחה רבה. וכך מוצא אדוארד עצמו דואג לצרכים של ארבע נשים מבוגרות מאוד, ומאבד את עצמו בתוך הסיטואציה.

עבודת קולנוע מקורית ומשעשעת בדרכה, המפגישה בין הנסיונות הנואשים של אדוארד לדאוג לצרכים הגריאטריים של ארבע הנשים, ובראשן אימו הקשוחה וההחלטית, בעודו מנסה לקיים מספר ריאיונות און-ליין על ספרו, כדי לא לאבד את מומנטום ההצלחה הפתאומית של היצירה הספרותית שחיבר. וזה די בלתי אפשרי, בייחוד כאשר המו"לים נושפים בעורפו ומנסים לשכנעו לטוס לארה"ב כדי לקדם את קמפיין הפרסום של הספר שם. אדוארד גם מקבל דיווחים מצולמים לוהטים של חבריו והפסיכולוג שלו ממסיבות החשק בגראן קנאריה, שלא תורמות למצב רוחו, כי היחסים שלו עם בן זוגו האחרון נקלעו למשבר.

התסריט הנהדר נכתב על ידי האחים קולין ודארן תורנטון, כשהאחרון חתום על הבימוי, המוצלח לא פחות. ג'יימס מקארדל עושה תפקיד נפלא, כסופר מתחיל-הומו מתוסכל-אומנת לארבע נשים גריאטריות, המנסה לנווט בין כל מחויבויותיו, לכבות שריפות ועדיין להמשיך לחלום. "ארבע האימהות שלי" זהו סרט מרגש, יחיד ומיוחד.

"סוניה האדומה" (ארה"ב 2025) **

אקשן. סרטו של מ.ג'י באסט. עיבוד מחודש לספר הקומיקס מעולמו של קונאן הברברי. שנים לאחר הפשיטה האיומה על שבטה, שבה רבים נרצחו או נלקחו לעבדות, הציידת הברברית סוניה האדומה (מטילדה לוץ) נודדת ומחפשת את אלה ששרדו. כשהיא מגלה את תוכניותיו של הקיסר האכזר דרייגאן (רוברט שיהאן) נגד בני שבטה והעולם כולו, היא שואבת כוחות פנימיים ומאחדת קבוצה בלתי שגרתית של לוחמים כדי להביסו. 110 דקות. סוניה האדומה

סוניה האדומה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

זהו רימייק לסרט מבוסס הקומיקס משנת 1985, שנשא את אותו שם והיה חלק מעולמו של "קונאן הברברי" (1982), בו כיכב ארנולד שוורצנגר. כיכבו בו בריג'יט נילסן כסוניה, וארנולד שוורצנגר כלורד קלידור. שוורצנגר היה אז בשיאו ככוכב סרטי פעולה ושנתיים לאחר מכן עשה את "הטורף". בריג'יט נילסן, דוגמנית דנית, הכירה לאחר מכן את סילבסטר סטאלון, שיחקה לצידו ב"רוקי 4", ואף הייתה אשתו.

אלה היו ימים אחרים, אבל כשם ש"סוניה האדומה" נקטל על ידי המבקרים ולא הצליח מסחרית, נראה לי שכך עשוי להיות גם גורלו של הסרט החדש. הוא עילג בעשייתו, אין בו שום חידוש – למעט שינויים מינוריים - לעומת הסרט מלפני 40 שנה, והוא כושל בכל פרמטר. מטילדה לוץ נעדרת כריזמה וכישורי משחק, וגם שותפיה לסרט חיוורים ונעדרי כל כישרון. וגם סצנות האקשן והאפקטים שבלוניים ביותר. אמנם שותפים כאן להפקה (במסגרת חברת מילניום), בועז דוידזון, אבי לרנר ויריב לרנר, אבל גם הם לא יכולים להפוך את הסרט הזה למשהו טוב יותר.