"ארמנד" (נורבגיה 2024) ****

דרמה. סרטו של הלפדן אולמן טונדל. במהלך אחר צהריים חורפי אחד, נפגשות בבית ספר יסודי ריק אימהותיהם של ארמנד וג'ון בני ה-6 בניסיון ללבן את העניינים אחרי אירוע של הטרדה מינית לכאורה, שאירע או לא, בין שני הילדים. להפתעתה של המורה המתווכת האבודה, התקרית בין הילדים תתגמד לנוכח הקרב בין שתי הנשים - הנחושות להגן על ילדיהן. כשאין דרך לגלות מה באמת קרה סודות ייחשפו, האשמות יוטחו, קווים אישיים ייחצו, ונדמה שכל האמצעים כשרים, עד שלא ברור מי בעצם רב עם מי ועל מה. 117 דקות.  ארמנד


ארמנד, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

סיטואציית היסוד מטרידה מאוד. איך אפשר לחשוד בילד בן 6 שעשה מעשה אנאלי בחברו, בן גילו? אלא שהנהלת בית הספר מזמינה את אליזבט (רנאטה ריינסבה), אימו של ארמנד, לפגישה. למקום מוזמנים גם הוריו של תלמיד אחר, בן אותה כיתה. נאמר לה שבנה איים על ילד אחר בן גילו ואף נקט במעשים. והחשד הוא, על פי התיאורים, שמדובר במעשה אנאלי. של ילד בן 6?! אליזבת, שלא מזמן אבדה את בעלה בתאונה טראגית, מוצאת עצמה מותקפת קשות על ידי הורי הילד השני, שאף רומזים ברשעות שיש לה יד בתאונה שגרמה למות בעלה. אנשי בית הספר מנסים לנהל דיון מנומס, כזה שעונה על כללי הפרוטוקול, כולל המסכות הצבועות של התקינות הפוליטית. אבל אליזבת הכעוסה חשה מותקפת מכל הצדדים ויוצאת להגן על עצמה ועל בנה בחירוף נפש.

ובשיאו של השיח הטעון הזה, אליזבת פורצת לפתע בצחוק. צחוק מתגלגל. צחוק משחרר. צחוק בלתי נשלט. צחוק אינסופי שגורם לשאר הנוכחים מבוכה. הם לא מצליחים לגרום לה לכבוש את פרצי הצחוק שלה, וזה קורה רק כשהיא קורסת לתוך עצמה והצחוק הופך לבכי מר. זו תגובה על המצב האבסורדי וחסר ההיגיון אליו נקלעה. זו אחת הסצנות הרגשיות החזקות ביותר שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות.

הקרדיט מגיע כמובן לשחקנית המדהימה רנאטה ריינסבה. היא פרצה לתודעה בגדול בזכות "האדם הגרוע בעולם" (2021), סרטו של יואקים טרייר. משחקה של רינסבה אכן מתעלה מעל הכל בסרט הזה. ובכל זאת ראויות לציון גם תיאה למברצ'טס וולין, על תקן סונה, המורה הנבוכה שמנסה לרצות את כולם. ואלין דורית פטרסן, המאשימה הראשית של אליזבת, שהיא גם אחותו של בעלה המנוח.

הסרט מכיל אג'נדות נסתרות, והרבה אלמנטים רוחשים בו מתחת לפני הקרקע. ויש כאן גם דימוי מביך עד משעשע: לאחת ממורות בית הספר יורד דם מהאף דווקא ברגעים הלא מתאימים. ויש כאן שתי סצנות ריקוד סוריאליסטיות, שמאיימות להפוך את הסרט למיוזיקל. יש כאן פסקול אקספרסיבי. כלומר, כל האלמנטים שמסייעים להפוך את היצירה הזו לאלגוריה על חברה שהולכת ומאבדת את דרכה. לא פלא שזה החתום עליה, הלפדן אולמן טנדל – זוכה פסטיבל קאן בקטגוריית סרט ביכורים – הוא נכדם של אינגמר ברגמן וליב אולמן. "ארמנד" הוא לא סרט קל לעיכול, אבל דווקא בגלל זה שווה לנעוץ בו שיניים.