זה אחד מתפקידיה המורכבים ביותר של יבגניה דודינה. והסרט בכללו מרגש וכובש.
"מאמא" (ישראל-פולין 2026)
****
דרמה. "מאמא" הוא סרט הביכורים באורך מלא של אור סיני (סרטה הקודם, הקצר, "אנה", זכה בפרס סרט הסטודנטים הטוב בפסטיבל קאן 2016). הגיבורה מילה (יבגנייה דודינה) היא עובדת זרה בבית מפואר של אנשים אמידים. למעט מניהול הבית של האנשים שאצלם היא עובדת, היא גם מנהלת רומן חשאי – ואולי רק סקס מזדמן פה ושם - עם עובד זר אפריקאי (מרטין אוגובו) המשמש כגנן בבית המשפחה המעסיקה את שניהם. בראשית הסרט בעלי האחוזה (בגילום חלי גולדנברג ומאיר סוויסה) כמעט תופסים אותם על חם. אבל רק כמעט.
מאמא, צילום: מתן רדין, באדיבות סרטי נחשון
מילה היא סוכנת בית נאמנה ובני הבית סומכים עליה בכל דבר ועניין. מסירות היתר שלה גורמת לפציעת ידה בתאונת עבודה ביתית ומעסיקיה מציעים לה לטוס לעיירה הקטנה בפולין ממנה הגיע, כדי להחלים שם. ובאותה הזדמנות גם לפגוש את בני משפחתה, אותם לא ראתה שנים רבות.
אבל לאחר שהיא מגיעה, עם כסף שחסכה כדי לעזור למשפחתה, היא מגלה שבעלה לא בדיוק נאמן לה וכי שיפוץ בית החלומות שלהם תקוע. ובנוסף לכך, הבת שלה רוצה להתחתן עם בחיר ליבה אותו מילה בכלל לא מכירה. היא קולטת שאם לא תצליח לשנות את מסלול החיים של הבת שלה – לה ייעדה לימודים אקדמיים ולא נישואין בגיל צעיר – היא תסיים בדיוק כמוה: אישה חסרת השכלה שתפקידיה בבית מוגבלים מאוד.
וכאן מתחילה המשימה הממש מורכבת של מילה: לנסות להבין האם מערכת היחסים שלה עם בעלה היא ברת שיקום בכלל, בעיקר לנוכח ניגודי תפישות העולם שלהם. ובעיקר, איך היא מנסה לשכנע את בתה, שמתברר כי היא בהריון, לשנות לחלוטין את תוכניותיה. ואיך המציאות משנה לשתיהן את החיים.
הבמאית אור סיני מרכיבה פרופיל אותנטי ואמין של חיים תלושים. מהגרים שלא מוצאים את עצמם כאן ושם. ובנוסף לכך הם נידונו לקיום מורכב, נטול תחושת בית ומסגרת משפחתית.
מבחינת מילה – תפקיד קולנועי מבריק של דודינה המוכשרת – מדובר כאן בחלום ושברו. היא קיוותה לשקם את מערכת היחסים עם בעלה ולבנות יחד את בית חלומותיהם. אבל יותר מכך, היא מאמינה שתוכל למלט את בתה מהגורל שהיא נידונה לו, נישואין בגיל צעיר והבאת ילדים לעולם עוד לפני שאת בונה לעצמך בית. אט אט יתברר לה שלנוכח החלום ושברו, המשימה שלה להבטיח עתיד אחר משלה לבתה, היא קשה, אולי אפילו בלתי אפשרית. זה אחד מתפקידיה המורכבים ביותר של יבגניה דודינה. והסרט בכללו מרגש וכובש.