רטרוספקטיבה קולנועית של הבמאי ז'אן אוסטאש הופקה על ידי המכון הצרפתי בישראל בשיתוף עם הסינמטקים של תל אביב, הרצליה, חולון וירושלים.

אוסטאש משתייך לדור במאים שפרצו לקדמת הבמה לאחר דעיכתו של הגל החדש הצרפתי, במחצית השנייה של שנות ה-60 ובשנות ה-70 . הקולנוע שלו הושפע ללא ספק מרוחו של הגל החדש, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אסטטית, אבל היה בהם גם משהו שונה, ולו רק בשל העובדה שאוסטאש הגיע מרקע שונה מאוד מזה של מרבית במאי הגל החדש, שגדלו רובם במשפחות בורגניות ומבוססות ויצירתו מושפעת מילדותו בדרום צרפת אצל סבתו.

תכנית הסרטים העלילתיים:

האימא והזונה
La Maman et la putain
1973, 215 דקות
עם: ז'אן-פייר לאו, ברנאדט לאפון, פרנסואז לבראן, איזבל ויינגרטן
אלכסנדר, צעיר צרפתי נונשלנטי ומובטל, חי אצל המאהבת שלו מארי, ומעביר את ימיו בשיטוטים ברחובות סן ז'רמן דה פרה. יום אחד הוא פוגש את ורוניק, אחות במקצועה, ומתאהב. הוא מתחיל לחזר אחריה, אך מסרב לעזוב את מארי או להתחייב. סרטו העלילתי הארוך הראשון, הוא גם יצירת המופת שלו ולדעת רבים אחד מהסרטים הגדולים של הקולנוע הצרפתי (זו הייתה דעתו של המבקר אורי קליין, למשל). דיוקן אוטוביוגרפי של אוסטאש עצמו שהוא גם דיוקן של דור, זה של המהפכה שלא התממשה לאחר מאורעות הסטודנטים במאי 68' וזה של המהפכה המינית.

אהובותיי הקטנות
Mes petites amoureuses
1974, 123 דקות
עם: מרטין לב, אינגריד קאוון, ג'קלין דופרן
דניאל, נער שתקן ומופנם, מביט על הנערות המתבגרות סביבו בסקרנות. הוא מנסה לאזור אומץ ליצור עמן קשר. סיפור התבגרות בצרפת הכפרית ובעיר נרבון, המכיל שוב מוטיבים אוטוביוגרפים רבים (ז'אן אוסטאש גדל תקופה ממושכת אצל סבתו בעיר נרבון). אמו של דניאל מגולמת על ידי אינגריד קאוון, כוכבת רבים מסרטיו של ריינר וורנר פסבינדר, מהבמאים המשפיעים ביותר על אוסטאש. "שואלים אותי לעיתים קרובות מדוע בחרתי לעשות את הסרט הזה. מעבר לתשובות אנקדוטיות וחסרות חשיבות, הבנתי שהסיבה היחידה שעליה אני יכול להצביע היא שעשיתי את אהובותיי הקטנות מתוך הכרח. כמו כל הסרטים שעשיתי עד כה, עשיתי את הסרט פשוט כי הייתי חייב׳". ז'אן אוסטאש.




מלכת השושנים מפסאק
La rosiere de Pessac
1979, 65 דקות
דוקומנטרי
בעיר הולדתו של אוסטאש, פסאק שבדרום צרפת, מתקיימת מזה עשרות שנים מסורת של בחירת "מלכת השושנים" – הנערה הצעירה בעלת אמות המוסר והערכים הטובים ביותר. אוסטאש תיעד פעמיים את תהליך הבחירה והטקסט הססגוני שמתקיים אחריו: ב-1969 (בשחור לבן) וב-1979 (בצבע). דיוקן נוסף של צרפת הכפרית, הארכאית ובמידה רבה הפטריארכלית (הזוכה בתואר אינה פוצה את פיה לאורך כל הטקס). אוסטאש שחוזר לעיר הולדתו כשהוא כבר במאי ידוע, מביט הריטואלים והדמויות שמצלמתו לוכדת באמפטיה ובתחושה של שותפות גורל.

מספר אפס
Numero zero
1971, 111 דקות
עם: אודט רובר, ז'אן אוסטאש, בוריס אוסטאש
ז'אן אוסטאש משוחח עם סבתו בת השבעים, אודט רובר, שגידלה אותו בילדותו ובנעוריו. היא מספרת על ילדותה המאושרת בכפר, נעוריה תחת הכיבוש הגרמני, מות אימא, חייה עם בעלה שזנח אותה, ארבעת הילדים שאיבדה בלידתם, יחסיה עם ז'אן אוסטאש ועם בנו בוריס. דרך מונולוג זה נבנה דיוקן כפול, זה של אישה מרתקת, עצמאית וחזקה, וזה של צרפת הכפרית, הארכאית – עולם ההולך ונעלם.

תכנית הסרטים הקצרים:

במועדון הריקודים רובינזון (נקרא גם בחברה רעה)
Du cote de Robinson
1963, 39 דקות
עם: אריסטיד דמוניקו, דניאל בארט, דומיניק ג'איר, ז'אן אוסטאש
בכיכר קלישי בפריז, דניאל וג׳קסון, שני חברים חסרי פרוטה, נפגשים במטרה להתחיל עם בחורות. הם משוטטים ברחובות רובע מנומרטור ופוגשים צעירה שאותה הם מזמינים למועדון ריקודים. סרטו הקצר הראשון של אוסטאש שמסרטט כמה מהתמות שיעסיקו אותו לאורך כל יצירתו, ובעיקר בחינת היחסים בין המינים על רקע מתח מעמדי. "בסרט ראשון זה, אלתרתי את הסצנות, שגם אם הן לא היו כתובות על הנייר, הן היו כתובות אצלי בראש". ז'אן אוסטאש.

לסנטה קלאוס יש עיניים כחולות
Le pere Noel a les yeux bleus
1966, 49 דקות
עם: ז'אן-פייר לאו, ג'ראר צימרמן, אנרי מאטינז
בעיר נרבון, בדרום צרפת, דניאל שרוצה לרכוש מעיל חורף אלגנטי על מנת להתחיל עם בחורות, מסכים להתחפש לסנטה קלאוס בערב חד המולד כדי להרוויח כסף. סרט המכיל מוטיבים אוטוביוגרפיים רבים, שצולם בעיר שבה חי אוסטאש בנעוריו, ושבו ניכרות השפעות ברורות של הגל החדש הצרפתי. זהו גם שיתוף הפעולה הראשון של אוסטאש עם השחקן ז'אן-פייר לאו, השני יהיה ב"האימא והזונה".

סיפור מלוכלך
Une sale histoire
1977, 25+25 דקות.
עם: מישל לונסדאל, ז'אן-נואל פיק, ז'אן דושה, פרנסואז לבראן.
סיפור "מלוכלך" של מציצנות לשירותיי נשים המסופר פעמיים, פעם על ידי שחקן ופעם על ידי האדם שחווה את הסיפור במציאות. סרט ניסיוני על היחסים בין הדיבור והדמיון, שהוא גם דיון בממד המציצני במדיום הקולנועי עצמו. סיפור מלוכלך עוסק גם ביחסים הנזילים בין מציאות ובדיון, ומביא לידי ביטוי מבריק את חדוות הדיבור הקיימת בכל סרטיו.

הצילום של אליקס
La Photo d’Alix
1981, 19 דקות
עם: אליקס קליאו-רובו, בוריס אוסטאש
הצלמת אליקס קליאו-רובו מתארת לפני נער המגולם על ידי בוריס אוסטאש, בנו של הבמאי, שורה של תמונות שצילמה לאורך הקריירה שלה. באופן הדרגתי וכמעט בלתי מורגש, סוטה המונולוג שלה מהמתרחש בתמונות ומפליג אל מחוזות הדמיון. סרט ניסיוני בעל ממד קומי, הבוחן שוב את היחסים בין מציאות לייצוג, בין אמת לבדיה. 
 

"ז'אן אוסטאש: אחרי המהפכה", החל מה-12 בדצמבר 2024 בסינמטקים: תל-אביב, ירושלים, הרצליה, חולון. להזמנת כרטיסים