"אריאדנה בנקסוס" מאת ריכרד שטראוס

האופרה הישראלית גאה להציג את "אריאדנה בנקסוס" מאת ריכרד שטראוס בהפקה חדשה ומלאת חיים וצבע, בשיתוף בית האופרה של קרקוב. על ההפקה, בבימויו של עידו ריקלין, ינצח מאסטרו אשר פיש.

ההפקה מביאה אל קדמת במת האופרה הישראלית כוחות יצירתיים ישראלים מובילים, ובראשם הבמאי המוערך עידו ריקלין והמנצח הבינלאומי אשר פיש, אליהם חוברים מעצב התלבושות אורן דר, מעצבת התאורה עדי שימרוני, יוצרי הווידאו יוסי ירום ויונתן קרני, והכוריאוגרף יורם כרמי. את התפאורה מעצב האמן האנגלי סיימון לימה הולדסוורת, בעבודתו הראשונה באופרה הישראלית. ההפקה תעלה בבכורה באופרה הישראלית ולאחר מכן תמשיך לבית האופרה בקרקוב.

לראשונה בתולדות האופרה הישראלית, הודפסו חלק מהתלבושות בטכנולוגיית תלת-ממד, באמצעות חברת הטכנולוגיה הישראלית "פרינט D3 ישראל". בנוסף לאנסמבל הסולנים הגדול, נכתבה באופרה גם דמות של שחקן מדבר, המגלם את רב-המשרתים באחוזה ואחראי לכל התהפוכות הקומיות בעלילה. בהפקה יגלם את רב-המשרתים השחקן איתי טיראן בהופעת אורח מיוחדת במינה ובדמות "האח הגדול" רואה-הכל בסרט שצולם מראש, אך יסונכרן מדי ערב בשידור חי, תוך התאמה מושלמת למוזיקה ולניצוח של מאסטרו אשר פיש.

אריאדנה בנקסוס, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

הטרגי והקומי שזורים זה בזה

"ההפקה של 'אריאדנה בנקסוס' היא בעצם בימוי של שלוש אופרות בו-זמנית", מסביר ריקלין: "אופרה טרגית, שעוסקת באהבה אלוהית נשגבת; הופעת בידור, שחוגגת את האהבה הארצית; והמפגש המסעיר ביניהן, שכולו אהבה למוזיקה ולבמה".

חלקה הראשון של האופרה (הפרולוג) מתרחש בביתו של מיליונר וינאי בן זמננו, שהגדיל לעשות ותכנן עבור אורחיו ערב אמנותי. ראשית, תוצג להם אופרה קאמרית, שהוזמנה במיוחד לכבוד הערב החגיגי, ולאחר מכן מופע קומי קליל. להפתעתם של האמנים, תוכנית האירוע משתנה ברגע האחרון, כשבעל הבית דורש לקיים את שני המופעים בו-זמנית, כדי שיספיק לערוך גם מופע גרנדיוזי של זיקוקי דינור. בעל המאה הוא בעל הדעה, ומלחין האופרה הצעיר והמיוסר, וכוכבת הבידור המצליחה, נאלצים למצוא דרך לשתף פעולה זה עם זה.

החלק השני (האופרה) הוא אותו יצור כלאיים - אופרה טרגית שהשתדכה למופע קומי. לתוך סיפורה המיתולוגי של אריאדנה שבורת-הלב, שננטשה על ידי אהובה באי נקסוס, מתפרצת הכוכבת צרבינטה עם חברי להקת הבידור שלה, במבחר תלבושות אקסטרווגנטיות. הם מנסים לשעשע את אריאדנה הסובלת בשירה ובריקוד, ולשכנע אותה שאהבות רבות ומתחלפות עדיפות על אהבה נצחית. אך אריאדנה מסרבת להקשיב. רק האל בכחוס (דיוניסוס), שמגיע גם הוא אל האי, מצליח לשבות את ליבה ולהעניק לה חיים חדשים.

דמות המלחין ב"אריאדנה בנקסוס" נפגעת עד עמקי נשמתה מהרעיון לשלב אלמנטים בידוריים ביצירה הגדולה שלו. אבל שטראוס עצמו לא ראה בקומדיה כז'אנר נחות ביחס לטרגדיה. הוא ראה את שני הז'אנרים כמשלימים זה את זה, ובכך משקפים את החיים עצמם, שבהם הטרגי והקומי שזורים זה בזה.

אריאדנה בנקסוס, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

"חגיגה מתמשכת של מוזיקה אופראית יפהפייה"

ריקלין מוסיף: "המפגש הבלתי אפשרי בין הנשגב לקליל, בין האופראי לקומי, יוצר חגיגה מתמשכת של מוזיקה אופראית יפהפייה, תפאורה מתחלפת, תלבושות מרהיבות, ו'שואו' חד-פעמי. זהו מפגש שמעמת בין אמנות 'גבוהה' ל'נמוכה', בין מיתולוגיה יוונית לשירים קלילים, וממשיך לעורר השראה כבר למעלה ממאה שנה".  
 
שיתוף הפעולה בין ריכרד שטראוס לכותב הליברית הוגו פון הופמנשטאל נמשך 29 שנה עד למותו הפתאומי של המשורר. ב-1900 כתב הופמנשטאל לשטראוס: "אני מרגיש בוודאות, ויותר מכך, אני יודע, שנועדנו ליצור ביחד יצירות יפות ובלתי נשכחות". ואכן, זהו אחד מהקשרים היצירתיים הפוריים ביותר בהיסטוריה של האופרה: "אלקטרה" (1909), "רוזנקווליר" (1911), "אריאדנה בנקסוס" (בשתי גרסאות 1912 ו-1916), "האישה ללא צל" (1919), "הלנה המצרית" (1928) ו"ארבלה" (1933).

"אריאדנה בנקסוס" ממשיכה את הסגנון הדרמטי והמוזיקלי של "רוזנקווליר", וניכרת בה השפעתם של מולייר (חלקה הראשון מושפע ממחזהו של מולייר "גם הוא באצילים"), של דמויות מהקומדיה דל-ארטה ושל הסלון הווינאי של המאה ה-18. באופרה ניכרת גם התעניינותו של שטראוס במיתולוגיה הקלאסית, אליה ישוב גם ב"הלנה המצרית" (1928), "דפנה" (1938), ו""אהבת דנאה" (1952).
 
שורה של סולנים מובילים מהארץ ומרחבי העולם ישתתפו בהפקה, ובהם: אן פטרסֶן, קורנליה בסקו (אריאדנה), פיטר ווד (בכחוס), הילה פחימה, נופר יעקבי (צרבינטה), רחל פרנקל, ענת צ'רני (המלחין), יונוץ פאסקו (המורה למוזיקה), אנתוני ווב (המורה למחול), עודד רייך (הרלקין), יעל לויטה, טלי קצף (נייאד), שי בלוך, רונה שרירא (דריאד), אפרת הכהן ברם, שקד סטרול (אקו), יורי קיסין, יואב איילון (טרופלדינו), עדי עזרא (סקרמושיו), איתן דרורי (בריגלה), יואב איילון, קיריל אודינצוב (משרת), רועי ויץ ושחף רגב (מעצב הפיאות). ההפקה בהשתתפות: תזמורת האופרה: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ולהקת המחול פרסקו.