האופרה הישראלית מעלה ב-19 במאי את "אריאדנה בנקסוס" מאת ריכרד שטראוס בהפקה חדשה בית האופרה של קרקוב. על ההפקה, בבימויו של עידו ריקלין, ינצח אשר פיש.
 
לידתה של אריאדנה
סיפור העלילה שהציע כותב הליברית הוגו פון הופמנסתאל לעמיתו לכתיבה המלחין ריכרד שטראוס נבע מאי נחת של הופמנסתאל מתגובתו של שטראוס לרעיון אחר. השניים היו בעיצומם של ימי החזרות לאופרה "אביר הוורד", שלימים תהפוך ללהיט ענק.
הופמנסתאל חשב על אופרה חדשה וסיפר לשטראוס שהוא עובד על תרגום המחזה "גם הוא באצילים" של מולייר. את חמש המערכות של המחזה המקורי, סיפר הופמנסתאל, הוא צמצם לשתיים, ויתר על עלילת המשנה וביקש משטראוס שבמקום החגיגה הטורקית שמסיימת את המחזה המקורי יחבר אופרה על פי סיפור אריאדנה, שתוצג בחלק האחרון של המחזה.

שטראוס קיבל את המתווה העלילתי ואת ההנחיות, לרבות בקשות לקטעי מוזיקה בסצנות שונות. השניים המשיכו בהתקוטטות כתובה אך לא הפסיקו לעסוק ביצירה ובסופו של דבר הפרטיטורה נמסרה לידיו של הבמאי מקס ריינהארדט. הצגת הבכורה באוקטובר 1912 בשטוטגרט זכתה לביקורות צוננות.
שני המחברים הריצו את האופרה החדשה בערים נוספות מתוך תקווה שקהל אחר יקבל את היצירה. ארבע שנים מאוחר יותר, לאחר שההתנסות מול קהלים שונים לא תאמה את ציפיות המחברים, הגיעה היצירה לאופרה בווינה, שם קיבלה את התפקיד הראשי באופרה הזמרת הצעירה לוֺטֶה לֶהמַן, שקנתה את עולמה בתפקיד זה ונעשתה לאחת הכוכבות הגדולות של עולם האופרה.

אריאדנה בנקסוס, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

הצגה בתוך הצגה

הפרולוג: מתעשר חדש מקיים נשף גדול בביתו, ולצורך כך מזמן מלחין צעיר שיחבר בעבורו אופרה. סיפור האופרה שמציע המלחין הוא סיפורה של אריאדנה מנקסוס. בעל הבית מגיע להחלטה להזמין גם קבוצה של זמרים בדרנים אך אינו מודיע על החלטותיו מראש לאמנים, המגלים על כך פחות משעה לפני שהמסך עולה. במהלך ההכנות מקבלים האמנים הנחיה חדשה ששתי היצירות - הרצינית והקלילה - תוצגנה באותו זמן, ושתיהן יהיו מבוא למופע זיקוקין דינור שיתחיל בדיוק שעה לאחר שההצגה תתחיל.

המלחין על סף ייאוש, אך צֶרבּינֶטָה העומדת בראש קבוצת הבדרנים ואנשיה משוכנעים שניתן להתגבר על כל המכשולים, כי בעוד זמרי האופרה רגילים לטקסטים מוכרים ולהנחיות ברורות מראש, היא וזמריה הם אלופי האלתור ויסתדרו בכל מקום ובכל מצב. צרבינטה מסבירה לחברי הלהקה שלה את המשימה: הם יצטרכו לאלתר ולהשתלב בסיפור הטרגי על הנסיכה אריאדנה, שאהוב ליבה נטש אותה באי נקסוס.
כל מה שצריכה הנסיכה שבורת-הלב, אומרת צרבינטה, הוא מאהב חדש. המלחין מתמרמר, אבל צרבינטה מפעילה עליו בהצלחה את קסמיה, והוא נעתר לה ומקצר את האופרה כמיטב יכולתו. רגע לפני עליית המסך, זמרי האופרה והקומיקאים שועטים לבמה. המלחין מבין מה עשה - הוא הרשה לאנשי בידור להשתלב באופרה שלו. הצעקות והזעם לא עוזרים לו. המסך עולה על ההופעה, יצור כלאים שלא נשמע כמוהו - האופרה "אריאדנה בנקסוס", טרגדיה מבדרת.

הסיפור שאחרי הפרולוג
אריאדנה ישנה בפתח מערה. היא ושלוש נימפותיה מבכות את מר גורלה. כשהיא שואלת את נפשה למות נזכרת אריאדנה בעברה המפואר, ולא מבינה כיצד תזיאוס שלה הותיר אותה על האי והסתלק. צרבינטה צצה בנסיון לשעשע את אריאדנה, ואז מנסה לשוחח עמה כאישה אל אישה. אריאדנה לא מקבלת את ההנחה שכל הגברים בוגדניים. מלוויה של צרבינטה מנסים לחזר אחריה, היא משעשעת את כולם ולבסוף נשארת בידיו של ארלקינו.

הנימפות מודיעות על בואו של בכחוס ודשות במעשי הגבורה הקודמים שלו. למשמע קולו המתקרב, יוצאת אריאדנה מהמערה. היא משוכנעת שזהו קולו של שליח המוות. הוא מתקרב והיא מוצאת מנוחה בזרועותיו. האם זה המוות או פרשת אהבים חדשה? צרבינטה משוכנעת שזהו סיפור על גבר חדש, אבל הכל פתוח להבנתנו ולפרשנותנו.

עידו ריקלין, צילום: לירן לוי

 
עידו ריקלין: "שלם שגדול מסך חלקיו"
 
"'אריאדנה בנקסוס'", אומר הבמאי עידו ריקלין, "היא רכבת הרים אופראית. הזמרים שעל הבמה מגלמים בסיפור המסגרת שתי להקות מתחרות. להקת אופרה שעומדת להעלות הפקה חדשה, ולהקת בידור שנאלצת לחלוק איתה את הבמה. בהמשך, תפאורת אחורי הקלעים מתחלפת בתפאורה בימתית, וההצגה שלפנינו היא בעצם הצגה בתוך הצגה - פרי השילוב בין זמרי האופרה לבדרנים. איך לוקחים דבר והיפוכו - אופרה ובידור, ריאליזם ופנטזיה, מיתולוגיה יוונית וקומדיה דל ארטה - ויוצרים שלם, שיהיה גדול מסך חלקיו?"
איך באמת?

"כל זמר באופרה הזאת מגלם למעשה זמר, המגלם דמות אופראית. הפרימדונה מסיפור המסגרת מגלמת את אריאדנה, הטנור מגלם את בכחוס, הליצנית מגלמת את צרבינטה וכולי. ביקשתי מהאמנים שלי לטשטש את הגבולות, לשתף פעולה זה עם עולמו של זה. אריאדנה, רגע לפני האריה הטרגית הגדולה שלה, משתטה בריקוד ליצני, ואילו צרבינטה הליצנית משחקת חלק מהקולורטורות המזהירות שלה, כאילו היא חווה שיברון לב טרגי".

אריאדנה בנקסוס, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

"רגעים מפתיעים ונפלאים"

מה נוצר מזה?

"הרוח הזאת של מתיחת גבולות, משחק על הקצה, יצרה רגעים מפתיעים ונפלאים. ביקשתי מקורנליה בסקוב, אחת משתי הזמרות המגלמות את אריאדנה, לשחק משפט מסויים מתוך האופרה. כאילו הדמות שהיא מגלמת מתמרמרת על הוראת בימוי מופרכת במסגרת ההצגה שבתוך הצגה. במהלך החזרה קורנליה נסחפה בלהט רגשותיה של אריאדנה, ואז הגיע הרגע בו זמר אחר מציב בפניה, כמתוכנן, את הוראת הבימוי המופרכת.

"קורנליה עצרה את החזרה, הפסיקה לשיר וצעקה אליי 'איך אני יכולה לעשות את מה שהוא מבקש? זה לא הגיוני! זאת בדיחה!' עניתי לה, מופתע, 'את לא זוכרת שאת אמורה להתמרמר?'. היא באמת לא זכרה. היא שיחקה באותו רגע בכל מאודה. הגבולות בין הזמרת האמיתית, שמגלמת דמות של הזמרת, שמגלמת דמות מיתולוגית - הכל התערבב. כמו ילד שמסוגל ללכת לאיבוד במשחק, ולהאמין בכל ליבו במציאות שהוא בורא לעצמו".

נשמע כמו רגע בלתי נשכח

"הרגע הזה, שמעולם לא חוויתי כמוהו, הזכיר לי משהו. זוהי בדיוק עלילת המחזה 'הערב אימפרוביזציה' של פירנדלו. הוא מתאר להקת שחקנים נסחפת באימפרוביזציה עד כדי טשטוש הגבול בין אמנות לחיים. המחזה של פירנדלו נראה לי עד היום מופרך. והנה - הוא קרה במציאות, לי ולזמרים שלי. החלטתי לשלב בהפקה טקסט קצר מהמחזה של פירנדלו כמחווה לרגע הנפלא ההוא, וכמורה דרך לזמרים ולקהל שצופה בהם. 'פיתחו את עצמכם אל הלא-נודע, כי הערב - הערב אימפרוביזציה'".
 

אשר פיש, צילום: ניק בביק

אשר פיש: "הפקה צבעונית ומלאה חיים"

"אני חושב שהקהל בישראל, שלא בדיוק נחשב לקהל שוחר שטראוס, יאהב את 'אריאדנה' בזכות הבימוי ובזכות  בתרגום המִתחַכֵּם של ישראל אוּבל, אומר המנצח אשר פיש. הקהל בישראל אוהב אריות ובאופרה הזו יש אריה אחת גדולה, שגם היא לא כל כך אריה. במערכה הראשונה הקהל שלנו לא אוהב הפקות סטטיות והמוזיקה כאן היא לא בדיוק מוכרת. זו הפקה מאוד צבעונית ומלאה חיים". 
 
אם כך מה שטראוס מציע לקהל מוזיקלית?

"כל החלק הראשון - הפרולוג - הוא רצ'יטטיב מדובר ולא מושר, וזו הבשורה המהפכנית באופרה הזאת. החלק השני הוא האופרה - תערובת של קטעים רציניים וקטעים קומיים. במהלך העבודה שקלנו גם אפשרות לבצע את האופרה ברצף, אבל בחזרות האחרונות הגענו להחלטה שתהיה הפסקה בין הפרולוג לאופרה".
 
נחזור לעניין המהפכה שהזכרת

"ארבע האופרות הראשונות של שטראוס משדרות מהפכה. 'סאלומה' על פי אוסקר וויילד הוא סיפור מטורף פוסט-רומנטי עם מוזיקה יפהפייה ולא מאוד אגרסיבית, חדשנית ונהדרת. 'אלקטרה' היא אופרה אגרסיבית, אולי יותר מדיי, והקהל לא אהב את היצירה - לא את הסיפור ולא את המוזיקה. ואז מגיע 'אביר הוורד' שהיא אופרה קונטרה. אם אני חושב על יצירות שהיו מעין הפכים זו לזו אז למשל הסימפוניה השניה של ברהמס היתה קונטרה לסימפוניה הראשונה - הקהל לא אהב את הראשונה ואז הוא חיבר את השניה. 

"'אביר הוורד' היתה עיסוי או ליטוף לאגו של הווינאים ואז באה 'אריאדנה' עם המון חידושים. חידוש ראשון הוא האופרה בתוך אופרה, רעיון של מחבר הליברית הופמנסתאל. אבל שטראוס אמר: 'אנחנו לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות'. מחבר האופרה נאלץ לשנות את העלילה לפי הוראות המזמין ששילם עבור היצירה, ואז צרבינטה משכנעת אותו לראות את הדברים אחרת".

ענת צ'רני, צילום: מיכאל פאביה

"הקטע הכי יפה באופרה שייך לקרן הראשונה"

התזמורת כאן קטנה יחסית לאופרות הגדולות

"כן, זו תזמורת של 36 נגנים. במהלך החזרות חשבתי שאולי היה מתאים כאן הרכב גדול יותר, אבל זה לא רלוונטי - שלושה כלי מקלדת פסנתר, צ'מבלו וצ'לסטה שמתאימים לעלילה עם נגן מעולה - קטעי מיתרים לפרולוג ולסיום היצירה. בתחילת הקטע השני האופרה שטראוס מוריד את כמות הנגנים לשני כנרים, שתי ויולות, שני באסים, פסנתר והרמוניום. מי שמקבל את הקטע הכי יפה באופרה היא הקרן הראשונה. שטראוס ככל הנראה לא אהב את נגן החצוצרה שלו, כי נתן לו לנגן צלילים בודדים בלבד פה ושם".

והזמרים?

"בין הזמרים יש טנורים מצוינים שמשובצים לתפקיד בכחוס - תפקיד מתסכל כי הם שרים ממש בסוף. תחשוב שמי ששר את בכחוס מחכה שעה וחצי ורק אז עולה לבמה לשיר. זה למעשה סוף האופרה. המוזיקה נפלאה, השירה איכותית והבימוי מרתק. אני מאמין שלקהל מצפה חוויה שכולה הנאה צרופה".  

הילה פחימה, תמונה באדיבות האופרה הישראלית
 
19 במאי 2025 שעה 20:00, 20 במאי שעה 19:30 - בכורה, 22 במאי שעה 20:00, 23 במאי שעה 13:00, 24 במאי שעה 21:00, 27 במאי שעה 18:00, 28 במאי שעה 20:00, 30 במאי שעה 13:00. מחירי כרטיסים: 205 – 467 ש"ח.  לרכישת כרטיסים