קונצרט שהוא מתנה

בחמישי הקרוב, ה-4.9.25, תקיים התזמורת הסימפונית ירושלים קונצרט בסדרת "הרפתקאות מוזיקליות", בניהולו המוזיקלי ובניצוחו של מאסטרו ליאון בוטשטיין. הקונצרט מציג את סיפורם של שני מלחינים יהודיים גאוניים, שניהם בנים לתרבות היהודית הגרמנית של סוף המאה ה-19, שההיסטוריה ייעדה להם תפקיד מכונן בסיפורים שונים מאוד זה מזה.

המלחינים והיצירות

בקונצרט יבוצעו שתי סימפוניות: הסימפוניה השנייה של פאול בן-חיים, אותה חיבר לאחר סיום השואה ומלחמת העולם השנייה וסימפוניה בפה דיאז מז'ור, שחיבר המלחין האוסטרי יהודי אריך קורנגולד בשנת 1957. הסימפוניה תבוצע בקונצרט בביצוע בכורה בישראל.

הקונצרט מהווה מעיין ספיח לעונה הקודמת וגשר לעונה הקרובה, שתפתח ב-12.10.25, והכניסה אליו היא בחינם, בהרשמה מראש באתר או בקופות התזמורת. 
 

הקונצרט השלישי בסדרה המוקדשת לסקירת עומק של מקומם של מוזיקאים יהודים בתרבות האירופית ב-200 השנים האחרונות, עוסק למעשה בדור המלחינים בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה (זהו למעשה הקונצרט השני שכן ביוני בוטל קונצרט בגלל המערכה מול אירן).


התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור

אריך קורנגולד

בדברי ההסבר שהכין מאסטרו בוטשטיין במיוחד עבור מחלקת הדיגיטל של הסימפונית הוא הרחיב על היצירה של קורנגולד ועל הקונצרט:  "קורנגולד נחשב, בדומה למנדלסון, לילד פלא של עולם ההלחנה. כבר בגיל הנעורים, מוזיקה שכתב לבלט עובדה לבמה והוצגה באופרה הממלכתית של וינה; ישנן שלל קריקטורות שמתארות את הילד הצעיר מוקף במלחינים הגדולים של התקופה – שטראוס, מהלר –  מתפעלים מן הגאונות, הבגרות ומהבשלתו המוקדמת של הנער. בהמשך דרכו זכה קורנגולד לקריירה מזהירה, בעיקר כמלחין של אופרות בשנות ה-20 (מהן "העיר המתה" היא אולי המוכרת מכולן). הוא היה, לצד ראוול, אחד המלחינים הבכירים אליהם פנה הפסנתרן הפצוע פאול ויטגינשטיין, אחיו של לודוויג, בהזמנה של קונצ'רטו לפסנתר ביד שמאל.

באמצע שנות ה-30 נשכר על ידי אחד האולפנים בהוליווד להלחין את המוזיקה לעיבוד קולנועי שהכין הבמאי מקס ריינהרט למחזה השייקספירי "חלום ליל קיץ". הסרט זכה להצלחה, ובעקבותיו הוזמן קורנגולד ב-1938 להגיע להוליווד ולהלחין את המוזיקה לסרט שובר קופות על פי דמותו של רובין הוד. מעבר להצלחה בקופות, הפסקול של "רובין הוד" זכה להכרה נרחבת בדיוק בתקופה בה הנאצים סיפחו את אוסטריה. היה בכך מזל רב. לו היה נשאר בווינה, ספק רב אם היה זוכה להימלט; במקום, הוא הצליח אפילו לחלץ את אביו, שהצטרף אליו בהוליווד, שם חי לצידם של ארנולד שנברג, תומס מאן, ברטולד ברכט, אלמה מהלר, המחזאי פרנץ ורפל שהגיע מפראג וקהילה שלמה של מהגרים יהודים מגרמניה ומאוסטריה.

כך נעשה קורנגולד לאחד מן המלחינים המוערכים והמשפיעים ביותר בתעשיית הקולנוע, עם מוזיקה לסרטים כגון "חייהם הפרטיים של אליזבת ואסקס" (עם ארול פלין ובטי דייוויס), "נץ הים" (עם ארול פלין) ו"קפטן בלאד". במובן מסוים, קורנגולד המציא את "הצליל של הוליווד", שאפשר לשמוע גם אצל מלחינים עכשוויים כגון ג'ון ויליאמס והווארד שור.

לאחר המלחמה דעך כוכבו של קורנגולד. הוא קיווה לחזור לאוסטריה והתאכזב לגלות שהאנטישמיות לא נעקרה ממנה. את הסימפוניה בפה דיאז חיבר קורנגולד ב-1957 במטרה להחזיר את מקומו ברפרטואר, ולהשיב לו את ההכרה והמעמד כמלחין קונצרטי "רציני". זו סימפוניה רחבת היקף, מהלרית כמעט בשאפתנות שלה, שנולדה מגלות פרטית ומאכזבה. אך זמן לא רב לאחר חיבורה נפטר.



במרכז: מאסטרוליאון בוטשטיין, פאול בן-חיים ואריך קורנגולד, באדיבות התזמורת הסימפונית ירושלים

פאול בן-חיים

לצד הסימפוניה של קורנגולד בחרתי להשמיע את הסימפוניה של פאול בן-חיים. בן חיים היגר לפלסטינה בשנת 1933, וב-1948 עברת את שמו. הוא היה מיודד מאוד עם מקס ברוד, שהסימפוניה הזו מוקדשת לו. לברוד, שמוצאו מפראג, מיוחס הגילוי של המלחין ליאוש ינצ'ק. בן חיים הוא הצטרף לקבוצת מלחינים עולים (לצד ברוד ופאול דסאו) שביקשו ליצור תרבות מוזיקלית יהודית חדשה שנטועה הן במסורת הקלאסית האירופית, הן ברעיונות הציונות והן בסביבה של המזרח התיכון.

בן חיים לקח על עצמו להיות המתרגם הגדול של המיזוג הזה. הסימפוניה שלו, שנכתבה בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים, זכתה להצלחה ניכרת, ובוצעה בין היתר על ידי ליאונרד ברנשטיין עם הפילהרמונית של ניו יורק, שם שמעתי אותה לראשונה. הסימפוניה שאפתנית: היא מנסה, בתוך הניב הרומנטי המאוחר, לבסס מילון  שיתן פשר לכל המקורות המגוונים שלה: היהודית האשכנזית הספרדית והמסורת הים תיכונית.

שתי היצירות מציעות למעשה עדות לכוחה הגדול של המוזיקה: למרות שנוצרו בהקשר מסויים ונטוע ברגע מסויים בהיסטוריה, האישית והעולמית, הן מזמנות ומאפשרות האזנה חופשית, דווקא בגלל המרחק מהרגע בו נוצרו. דרך התרשמות שאינה תלויה בידע מוקדם אנו עתידים לזכות במפגש עם יופי ובהזדמנות להמציא את הסיפורים שלנו בעצמנו תוך כדי האזנה, בזכות הכוח המיוחד של המוזיקה".






חמישי 4.9.25 האולם הסימפוני על שם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, בשעה 19:30

הרשמה באתר