קולנוע - סרטים מומלצים: "קרב רודף קרב" ועוד

"קרב רודף קרב" בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו ושון פן - יצירת מופת קולנועית ענקית ועוד

"קרב רודף קרב" (ארה"ב 2025) *****

אקשן. סרטו של פול תומאס אנדרסון. בוב פרגוסון (ליאונרדו דיקפריו) שלו), היה פעיל מחתרת המתמחה בחומרי נפץ בארגון מהפכני בשם "פרנץ' 75". הארגון שודד בנקים כדי לממן את פעילויותיו החתרניות, ומשחרר כלואים ממחנות מעצר של מהגרים. בראש הארגון עומדת פרפידייה בוורלי הילס (טיאנה טיילור), אפרו-אמריקאית כריזמטית וסקסית. המוטו שלה הוא "גבולות חופשיים. חופש לבחור. חופש מפחד". כל אלה באים לידי ביטוי קיצוני בפעילותה המהפכנית ובחייה האישיים. לא פלא שבוב נשבה בקסמיה, אך ברור כי במערכת היחסים הזוגית שלהם היא הצד הדומיננטי. במקביל פרפידייה מפתחת קשר קינקי עם הקולונל סטיבן ג'. לוקג'ו (שון פן), שתפקידו ללכוד מהגרים. כשהיא נכנסת להיריון לא ברור האם האבא הוא המהפכן או הקולונל. בהמשך אנחנו תופסים את הבת ווילה (צ'ייס אינפיניטי) כשהיא כבר בת 16, ומצוידת גנטית בחלק מדפוסי האישיות של אמה, אותה לא הכירה. פרגוסון, האב אותו הכירה, הפך למהפכן מפסידן בגימלאות. והשניים ינסו למצוא זה את זה בדרך לא דרך. 160 דקות.
קרב רודף קרב

קרב רודף קרב, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

ביקורת

בשונה מסרטיו המופתיים עד עתה (בהם "לילות בוגי", "מגנוליה", "זה ייגמר בדם", "חוטים נסתרים", "ליקריץ פיצה" והאחרים), שלא נהנו מתקציבים גבוהים במיוחד, וגם לא זכו בהצלחות מסחריות גדולות, המצב ב"קרב רודף קרב" היה שונה. הוא צ'ופר בתקציב הוליוודי משמעותי של כ-160 מיליון דולר, לא מעט בזכות ההערכה שאנדרסון זוכה לה, בלי קשר להצלחתם המסחרית של סרטיו, ובנראטיב שביסודו אקשן חסר גבולות ומעצורים.

ואכן, לאורך כל 160 הדקות שלו ישבתי מרותק למושב, צופה בנפלאות הסיפור ש-PTA (ראשי תיבות שמו של היוצר, כך מקובל לכנות אותו) רקח לנו הפעם. ושוב, בשונה מעבודות קודמות שלו, שלא התכתבו עם כאן ועכשיו, במקרה שלפנינו ניכר שהוא בחר להתכתב עם מציאות עכשווית רלוונטית, כאוס עולמי שאכן מתחולל, כשגורמים ממסדיים, ומן הצד השני מהפכניים, מתמודדים זה מול זה. היש אקטואלי מזה? תוסיפו לכך משחק פנומינלי של לאונרדו דיקפריו, שון פן ושאר שותפיהם למסע הקולנועי המהפנט והמסחרר הזה. תוסיפו לכך צילום עוצר נשימה (בפילם 35 מ"מ) של מייקל באומן, ופסקול המשמש לעיתים כמטרונום מכתיב קצב, שחיבר ג'וני גרינווד, איש להקת "רדיוהד", שתשומת הלב שלו מתחלקת בין מחויבויותיו ללהקה ויצירת פסקולים מרגשים לסרטים. כל אלה ועוד הופכים את "קרב רודף קרב" ליצירת מופת קולנועית ענקית.

"נתפסו על חם" (ארה"ב 2025) ****

דרמה. סרטו של דארן ארונופסקי. ניו-יורק 1998. האנק תומפסון (אוסטין באטלר) היה כוכב בייסבול בתיכון, אבל הקריירה שקיווה לפתח בתחום נגדעה בגלל תאונה. אז הוא כבר לא יכול לשחק, אבל חוץ מזה – הכל די בסדר. יש לו חברה מדהימה, איבון (זואי קרביץ), הוא עובד כברמן בפאב אפלולי בניו-יורק, וקבוצת הבייסבול האהובה עליו, "הג'איינטס", בדרך לאליפות. כשהשכן הפאנקיסט שלו, ראס (מאט סמית'), מבקש ממנו לשמור על החתול שלו לכמה ימים, האנק מוצא עצמו לפתע סביב גנגסטרים מאיימים. כולם רוצים ממנו משהו – אבל הוא לא יודע מה. כשהלחץ עליו הולך ומתהדק, האנק יהיה חייב להשתמש בכל התושייה והחוצפה שלו כדי להישאר בחיים – לפחות עד שיבין מה לכל הרוחות מתרחש סביבו ומשפיע קשות על חייו. 110 דקות.
נתפסו על חם

נתפסו על חם, תמונה באדיבות פורום פילם

ביקורת

הסרט מתרחש בסוף שנות ה-90, רגע לפני פרוץ המדיות החדשות לתמונת חיינו. נראה בו טלפון אלחוטי אחד גדול ומגושם, אבל רוב התקשורת החיצונית בין אנשים מתנהלת באמצעות טלפונים ביתיים קוויים בין אנשים וטלפונים ציבוריים. ועדיין, הווייב של התקופה ואווירתה לוקח אותנו דווקא לשנות ה-70. לסרטי בלשים סטלנים נוסח פיליפ מרלו (יציר רוחו של הסופר ריימונד צ'נדלר) ב"שלום לנצח", עיבודו הקולנועי המבריק של רוברט אלטמן. אגב, גם בסרט ההוא היה למרלו חתול, כמו שיש לגיבורנו כאן, לאחר שחיית המחמד המשמעותית של השכן הפאנקיסט ראס התנחלה בביתו, לאחר שהוא התבקש לשמור עליו. ויש גם את "מידות רעות", של פול תומאס אנדרסון, שבו מגלם את הבלש הפרטי הסהרורי חואקין פיניקס. ולא רק הבלשים הפרטיים של הסבנטיז מהווים השראה לסרט. גם סרטי גאי ריצ'י "סנאצ'" ו"לוק סטוק ושני קנים מעשנים", מהדהדים כאן. כלומר, לפנינו אמריקנה גנגסטרית תקופתית מרעננת. אוסטין באטלר, שגילם את אלביס בסרטו של באז לורמן, עושה כאן בערך את הנגטיב שלו, ובכישרון לא מבוטל. הוא מגלם את הבחור התמים והמבולבל לכאורה שנגרר לתוך עלילת פשע קלילה, זורמת ועם דמויות הזויות (למשל, שני רוצחים מהסוג הרבני-חרדי, דוברי אידיש עילגת), טוויסטים בסיפור, ועוד הפתעות שמכניסות את הסרט לתבנית של אגדה-פנטזיה.

"נתפסו על חם" הוא חוליה יצירתית נוספת במארג הסרטים המיוחדים בדרך כלל שיצר הבמאי ממוצא יהודי ארונופסקי, מ"פאי", "רקוויאם לחלום", "ברבור שחור", "המתאבק" ועד "מבול", "אמא!" ו"לוויתן". למעשה, רק "המעיין" שלו הוא בעיניי חוליה קולנועית תמוהה-חלשה שלו, אף שהתמות שבהן הוא עוסק בו לקוחות מהקבלה, משהו אותו למד כששהה בארץ וחבש את ספסלה של ישיבה. ב"נתפסו על חם", על כל פנים, הוא הביא טוויסט בעלילה בכל הקשור לסרטיו והוציא תחת ידיו יצירה מהנה ומרתקת.

"לפני שהכל ייגמר" (דנמרק 2023) ****

דרמה. סרטו של אנדרס וולטר המבוסס על מקרה אמיתי. דנמרק, 1945. ג'ייקוב (פילו אסבק), מנהל בית ספר תיכון, מצווה לקלוט בין כותלי המוסד שלו יותר מ-500 פליטים, אזרחים גרמנים, בימים האחרונים לכיבוש הנאצי שאיש עדיין לא יודע מתי יסתיים. ג'ייקוב ואשתו ליס (קתרין גריס-רוזנטל) עומדים בפני דילמה בלתי אפשרית. אם המשפחה תעזור לפליטים, הם יסומנו כבוגדים ויסתכנו בלאבד הכל. אם לא יעזרו, רבים מהפליטים ימותו. בינתיים, הם מגלים שבנם בן ה-12 סורן (לאסה פיטר לרסן), החל לסייע לתנועת ההתנגדות הדנית. המשפחה נדחקת לקצה ובני הזוג נדרשים לבחירה שתשנה את חייהם לנצח. 100 דקות.
לפני שהכל ייגמר

לפני שהכל ייגמר, תמונה באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

סרט שמצליח לשקף נאמנה את אווירת מלחמת העולם השנייה כפי שהשתקפה בחלק הסקנדינבי של אירופה. אמנם אין בסרט דגש על יהודים, אבל גם באוכלוסייה הדנית התגלו אותם סימפטומים שהיו קיימים בכל מקום בו הייתה סיטואציה של מדינה תחת כיבוש. מצד אחד, מחנה משתפי הפעולה, שבין אם עשה זאת מסיבות אידיאולוגיות, או אמונה שכך יעברו את הגל העכור ללא פגיעה, שסייע לנאצים לשלוט בעמו. ומן הצד השני, אלה שהקימו מחתרת התנגדות פעילה לצבא הכיבוש. שני הצדדים האלה, והדילמות המתעוררות אצלן, באים לידי ביטוי כאן.

ברור שעמדתו המוסרית של ג'ייקוב, לסייע גם לחולים משורות האויב, מעמידה אותו ואת משפחתו בסכנת חיים. ולכך מתווספת דילמה נוספת, כשהוא מגלה שבנו הצעיר מבריח כלי נשק לחברי המחתרת. הקונפליקט הזה מתואר באופן אמין ונאמן. צריך אולי לציין – ואין לזה כל אזכור בסרט - שבנורווגיה השכנה שלט בימים ההם ראש הממשלה המשת"פ וידקון קוויזלינג, ששמו הפך לשם נרדף לבוגד, ואשר הוצא למוות על ידי כיתת יורים בסוף המלחמה והכיבוש הנאצי. בשורה התחתונה, "לפני שהכל ייגמר" כתוב היטב, מבוים ברגישות והשחקנים המובילים אותו עושים עבודה טובה מאוד.

"חשבון משותף" (גרמניה 2024) ****

קומדיה. סרטה של נטיה ברונקהרסט המבוסס על אירועים אמיתיים. תחילת שנות ה-90, לאחר נפילת חומת ברלין. גרמניה המזרחית והמערבית מתאחדות, ומספר ימים לפני שהמטבע המזרח גרמני מאבד מערכו לחלוטין, משפחה אחת מוצאת בבונקר תת-קרקעי מיליוני מארקים מזרח גרמניים. בני המשפחה רוקמים יחד תכנית שמטרתה לבזבז את כל הכסף שמצאו, רגע לפני שהוא הופך להיות סתם נייר חסר ערך. על מנת להצליח, הם משתפים גם את כל השכנים בתוכנית. יחד הם מפעילים מערכת משומנת לשימוש מהיר בכסף והמרתו למוצרים, הם שואפים להיכנס לעולם הקפיטליסטי החדש בסטייל, אבל החשש שלהם הוא שהזמן העומד לרשותם קצר מדי. 116 דקות.
חשבון משותף

חשבון משותף, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

נפילת חומת ברלין, והשתלטות גרמניה המערבית על המזרחית, על כל המשתמע מכך, גרמו לשלל אירועים אירוניים עד אבסורדיים וגם אכלסו כמה וכמה סרטים. המקרה המתואר בסרט הזה מציג, בהדרכתה המושכלת של הבמאית-תסריטאית נטיה ברוקהרסט, בני משפחה "סתומים" ונאיביים מצד אחד, ספוגי האידיאולוגיה הקומוניסטית הארכאית על-מלא, שלא מבינים את הלכות החברה המערבית של סוף האייטיז, תחילת הניינטיז. ומן הצד השני, הם מצוידים במספיק חוכמת רחוב כדי להבין שנפלה לידיהם הזדמנות חד-פעמית לגעת בעושר.

את האישה המובילה שבחבורה, מארן, מגלמת השחקנית הנודעת סנדרה הולר ("אנטומיה של נפילה", "אזור העניין", "טוני ארדמן") שקצת מתבזבזת כאן ולא מטביעה חותם כפי שעשתה בסרטיה שצוינו כאן. לצידה בקאסט מקס רימלט, רונלד זרפלד, אורסולה וורנר, פיטר קורט ומרטין ברמבך. אבל מעבר לכל אלה, הסיפור העיקרי שייך לבמאית, נטיה ברוקהרסט. ב-1981, לפני 44 שנים, בהיותה בת 14, היא התפרסמה כשכיכבה בתפקיד הראשי בסרטו עתיר השבחים של אולריך אדל "אני כריסטיאנה פ'", שעסק בסיפורה האמיתי הקשה של ילדה שכבר בגיל 14 התדרדרה לשימוש בסמים קשים.

נטיה ברונקהרסט, היום בת 59, היא אחד האקזמפלרים הבודדים של מי שהייתה ילדה שחקנית כוכבת בצעירותה שהמשיכה לעבוד בתעשייה במדינתה והפכה ליוצרת קולנוע, במאית ותסריטאית בבגרותה. "חשבון משותף" זהו סרטה הארוך השלישי כיוצרת וכאמור היה ממחישה בו את יכולותיה ככותבת וכבמאית. הסרט המצחיק והאירוני הזה הוא מציג סיטואציות אבסורדיות של משפחה שהסטנדרטים שלה בחיים השתנו לחלוטין והיא נאלצת לבצע בזריזות את ההתאמות הנדרשות. ויחד עם זאת, הוא מתפקד גם כסרט מתח עוצר נשימה – כשהמשפחה נקלעת למרוץ נגד הזמן – להספיק להשתמש במטבע המזרח גרמני לפני שהוא מאבד לחלוטין את ערכו.

לי הוא הזכיר אסוציאטיבית את "להתראות לנין", סרטו של וולפגנג בקר מ-2003 שבמרכזו אישה מזרח גרמניה קומוניסטית אדוקה, חולת לב. כדי לשמור על בריאותה מתבקשים בני משפחתה לשחזר עבורה בבית (ממנו אינה יוצאת) את אורח החיים המזרח-גרמני לו הייתה רגילה, גם לאחר נפילת חומת ברלין והחבירה לגרמניה המערבית.

"בדם קר" (ארה"ב 2025) ** וחצי

מתח-אימה. סרטו של בריאן קירק. העלילה מתרחשת בצפון מינסוטה הקפואה, שאל אחד מאגמיה המרוחקים נוסעת אישה כפרית, בארב (אמה תומפסון) שהתאלמנה לפני זמן מה. היא עוסקת בציד, כביכול. לא הרחק מהאגם הקפוא, היא פוגשת גבר כעסן ועצבני, שכתם דם חשוד נראה על השלג שלידו. מהר מאוד מגלה בארב שבמרתף הבקתה כלואה אישה צעירה. בהמשך תיכנס לתמונה אישה נוספת, הליידי בסגול (ג'ודי גריר) חולת סרטן. בארב מנסה לברר במה דברים אמורים, ומה שהיא, ואנחנו הצופים מגלים, מגלה לגמרי לא סימפטי. 97 דקות.
בדם קר

בדם קר, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

העלילה כאן לא לגמרי ברורה. נראה כי הבמאי בריאן קירק ניסה להרכיב איזשהו פאזל מפותל במיוחד, כדי לחבר לו את כל החלקים באופן מלאכותי. מה שברור הוא שזה לא כל כך עובד. מה בארב עושה ומדוע הגיעה לאותו אגם קפוא? מיהו האיש העצבני ומה בדיוק מכעיס אותו? ומה מנסה חולת הסרטן לעשות? יש כמובן חצאי תשובות לכל השאלות האלה בסרט, אבל מטעמי ספוילריזציה לא נכנס אליהן. מה שכן, הסיפור נפתח כסרט מתח ובהמשך הופך לצ'ילר מצמרר, ולא רק בגלל הקור הממקפיא. יש היגיון מסוים במה שהנפשות הפועלות מנסות לעשות, אבל זה עדיין לא מצדיק את יצירת סרט המתח-אימה הזה. אמה תומפסון מנסה בגילה (66) הכל כנראה. בסרט קודם שלה היא הצטלמה בעירום פרונטלי מלא וכאן היא מפגינה כישורי הישרדות מפתיעים בישימון המושלג. אלא שלא זה ולא זה מבטיחים סרט טוב.