קולנוע - עולים השבוע: "אלינור הגדולה" ועוד

"אלינור הגדולה" סרטה המומלץ של סקרלט ג'והנסון, "נירנברג" בכיכובו של ראסל קרואו המצוין

"אלינור הגדולה" (ארה"ב 2025) ****

סרטה של סקרלט ג'והנסון. אלינור מורגנשטיין (ג'ון סקוויב) היא אישה בת 94, החולקת דירה עם חברתה בסי שטרן (ריטה זוהר) בדיור מוגן בפלורידה. בסי, ניצולת שואה, חולקת מעת לעת את חוויותיה מהתקופה הנוראית ההיא עם אלינור. וכאשר היא הולכת לעולמה פתאום אלינור מחליטה לעבור לניו-יורק ומגיעה להתגורר בבית בתה והנכד שלה. במסגרת ניסיונותיה לחפש אחר עיסוקים חדשים היא מגיעה לקבוצת תמיכה של שורדי שואה. שם היא פוגשת בנינה (ארין קלימן), צעירה אפרו-אמריקנית הלומדת תקשורת. היא שומעת מקצת מסיפורי השואה שאלינור "ירשה" מבסי וחולקת אותם עם הקבוצה, ובין השתיים נרקם קשר. נינה משכנעת את אלינור להשתתף בכתבה מצולמת שבמרכזה עניין השואה. הבעיה היחידה היא שאלינור אינה שורדת שואה ומה שיש לה לספר הנושא אלה הן החוויות ששמעה מפי חברתה בס. 98 דקות. אלינור הגדולה

אלינור הגדולה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

הג'והנסון הוא מדנמרק, מוצא אביה, הארכיטקט. ואילו אמה היא יהודייה אשכנזית כשרה מניו-יורק. שמה הפרטי ניתן לה כמחווה לגיבורת "חלף עם הרוח", סקרלט אוהרה. סקרלט אינגריד ג'והנסון (זה שמה המלא), בת 40, אוחזת עתה לראשונה בקריירה שלה בשרביט הבימוי של סרט עלילתי ארוך, עם "אלינור הגדולה". וזאת אחרי עשרות סרטים כשחקנית, בכל ז'אנר אפשרי.

על הסיפור של "אלינור הגדולה" חתומה התסריטאית טור קיימן, והוא מבוסס חלקית על דמותה של סבתה. אגב, אביה של התסריטאית, רוברט קיימן, חתום כתסריטאי על כמה וכמה להיטים הוליוודיים, בהם "האלמנט החמישי", "קראטה קיד" ו"חטופה".

ג'והנסון מגיעה לפרויקט הבימוי הראשון שלה (כן ירבו) כשהיא עומדת בראש טבלת השחקניות הרווחיות (15 ביליון דולר!). כלומר, זה הסכום שהסרטים שלה הרוויחו בקופה. אולי הייתם מצפים שבסרטה הראשון כבמאית יהיה "צעיר" ויתכתב עם סרטי הדרמה-מתח-אקשן-בדיוני-גיבורי על בהם הטביעה חותם לאורך השנים, אבל היא בחרה ללכת דווקא על דרמה שהגיבורה שלה והנושא שלה מחוברים לגיל השלישי. וזו בחירה לא מובנת מאליה. מה גם שהיא מפעילה כאן את השחקנית הנהדרת ג'ון סקוויב, שהתגלתה ב"נברסקה" (2013) ובשנה שעברה ראינו אותה ב"תלמה". גם ריטה זוהר (81) היא הברקת ליהוק, וחבל שהיא נעלמת מהתמונה מהר מדי. היא חיה עם משפחתה בלוס-אנג'לס. הקרדיט המשמעותי ביותר שלה בסרט ישראלי היה "אהבתה האחרונה של לורה אדלר, שביים אברהם הפנר, ובחו"ל היא שיחקה בין היתר ב"אמדאוס" וב"עולם המים".

ולגופו של הסרט, אמנם הסרט לא חף מטעויות של במאית מתחילה, אבל ג'והנסון מביימת בצניעות וברגישות את הנפשות הפועלות, ובראשן סקוויב. טוב, שחקנית או לא? אני מוצא עניין גם במחשבה שאישה שאינה ניצולת שואה "מתחפשת" לאחת שכן, ולו רק בכדי לרצות סטודנטית לתקשורת. וזה בהפוך על הפוך התייחסות לשואה בקטע של התחזות. ונדמה לי שכזה עוד לא ראינו. ממליץ לצפות בסרט הזה.

"נירנברג" (ארה"ב 2025) *** וחצי

דרמה. סרטו של ג'יימס ונדרבילט. עם תום מלחמת העולם השנייה, כשהכאוס עדיין שולט באירופה, מגיעה מכונית שרד גרמנית למחסום של בנות הברית. עד מהרה מתברר שנוסע בה לא אחר מאשר הרמן גרינג (ראסל קרואו), ראש חיל האוויר של גרמניה והמשנה להיטלר. הוא נעצר כמובן ובבית הכלא אליו הוא מועבר מצמידים לו פסיכולוג צבאי, דאגלס קלי (רמי מאליק). זה מתבקש להעריך את מצבו הנפשי של הפושע הנאצי, אבל השיחות שלהם מביאות לסוג של התקרבות, מה גם שקלי מבקר בביתו של גרינג, ומתוודע לאשתו ולבתו. בין השניים, הפושע המתוחכם, הערמומי והמניפולטיבי, והפסיכולוג החותר לאמת, מתחיל להתנהל דו-קרב פסיכולוגי, שיתבטא בגרסאות השונות שלהם בבית המשפט. קלי נסחף לתוך אובססיה להבנת הרוע. 148 דקות. נירנברג

נירנברג, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

ב-1961 עלה על מסכי בתי הקולנוע בעולם סרטו הנודע של סטנלי קריימר "משפטי נירנברג". זה היה אפוס רחב יריעה שכלל סוללה ענקית של כוכבים. ברשימה: ספנסר טרייסי, ברט לנקסטר, מקסימילאן של, מרלן דיטריך, ג'ודי גארלנד, וויליאם שאטנר, מונטגומרי קליפט, ריצ'ארד וויידמרק ועוד ועוד. הסרט ההוא לא בחן את משפטי ראשי הצבא והמשטרה, אלא חקר נושאים מורכבים כמו פרט המבצע פשעי מלחמה עבור המדינה. יש הד לנושא הזה בדיוק גם בסרט "נירנברג", אלא שזה של עכשיו הוא הרבה יותר "אינטימי", פחות רחב יריעה, מתוקף העובדה שהוא בעיקר מעמת זה מול זה פושע נאצי נאשם ופסיכולוג קצת נאיבי שנוטה לעיתים לעשות לו הנחות סלב. וגם מבקר את רעייתו ובתו, מה שהופך אותו לקצת סנטימנטלי.

משחקו של ראסל קרואו מצוין. הוא מטיל את כל כובד משקלו – תרתי משמע – על יכולתו לפתח מניפולציות אמינות לכאורה, שצוות התובעים יצטרך להפריך אותן, וזו לא תהייה מלאכה פשוטה, כלל ועיקר. מי שבכל זאת יעשה זאת, בנאום שנכנס לפנתיאון, הוא רוברט האייט ג'קסון (מייקל שאנון), התובע הראשי במשפטי נירנברג.

עוד דמות מעניינת בפאזל המשפטי הזה היא של גוסטב מארק גילברט, הפסיכולוג שניהל שיחות עם כל נאשמי נירנברג. מגלם אותו קולין לואיס הנקס, בנו הבכור של טום הנקס, שמה-זה דומה לו.

במובנים רבים הסרט סכימטי, לא מציע שום דבר מפתיע, יוצא דופן או מלהיב בנראטיב שלו, או בפרשנותו. וכן – לא נשכתב כאן את ההיסטוריה – יום לפני הוצאתו להורג גרינג התאבד בנטילת כמוסת ציאניד, הרעל החביב על הנאצים שרצו לסגור עניין לפני שיגיעו לחבל התלייה. בשורה התחתונה, יש לי הסתייגויות מעבודת הבמאי ג'יימס ואנדרבילט. הסרט קצת מפוספס, ותוצאתו פחות טובה מהמצופה.

"אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך" (ארה"ב 2025) *** וחצי

דרמה. סרטה של מרי ברונשטיין. לינדה (רוז ביירן) היא פסיכולוגית שנראה כי חייה מתרסקים. בעלה (כריסטיאן סלייטר) נפקד, והיא רק משוחחת איתו בטלפון. בתה סובלת ממחלה מסתורית ולינדה נאלצת להאכילה דרך צינור מדי ערב. הצפת מים מהתקרה גורמת לה לקחת את בתה לבית מלון ולהתאכסן שם זמנית. ואם זה לא מספיק, גם קולגה שלה, פסיכולוג (קונאן אובריאן) שהיא מטופלת אצלו, מפגין כלפיה עוינות לא ברורה, לאחר שהיא הפרה סטנדרטים מקצועיים. לינדה מרגישה שחייה קורסים מבלי שמישהו יוכל לסייע לה. 114 דקות. אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך

אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

יש משהו בסרט הכאוטי הזה, על יתרונותיו ומוזרויותיו. את פניה של הבת שלקתה במחלה מסתורית, לא רואים. ההתנהלות ההיסטרית של לינדה מתחילה להעיק בשלב די מוקדם של הסרט. אמנם הדעה הרווחת היא שמגיע לרוז ביירן הוותיקה אוסקר השנה, בזכות התפקיד הזה, אבל לדעתי זהו תפקיד מוקצן מדי, שאמנם חושף את יכולותיה המרשימות להפגין היסטריה רבתי, אבל אותי זה לא שכנע עד הסוף. מה שכן, יש בסרט לא מעט קטעים שניתן לייחס אותם להזיותיה של הגיבורה, ואולי לתת-מודע שלה, ואת החלקים האלה אהבתי. יש כאן קטע רפטיטיבי (מריבה של הגיבורה עם אזרח-פקח שמורה לה לא לחנות בדאבל-פארקינג). יש כאן מערכות יחסים לא ממש ברורות, או מובהרות. ויש עוד כמה רגעים תמוהים בסרט הזה. אבל בסך הכל מדובר ביצירת קולנוע יוצאת דופן שאפשר להתחבר אליה ואפשר לא. שווה לנסות.

"התיקון" (צרפת-טייוואן 2024) *** וחצי

דרמה. סרטו של רג'יס ורניה. כמה שעות לפני קבלת כוכב המישלן השלישי שלו במסעדה שבבעלותו, שף מוערך נעלם יחד עם סגנו. בתו קלרה (ג'וליה דה נונייז) מנסה לאתר את אביה ולהתמודד עם הסיטואציה, אבל נראה כי עקבותיו אבדו. שנתיים לאחר מכן היא מקבלת פנייה מסתורית מטייוואן. היא מוזמנת לכנס קולינרי הנערך בטאייפיי. בהגיעה למקום מתברר לה ישנן שם עדויות לכך שאביה היה שם. 104 דקות. התיקון

התיקון, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

נדמה לי שלא ראינו עדיין שילוב כזה של מעטפת קולינרית למותחן מסתורי חוצה יבשות. אבל זה גם לא בהכרח עובד. מצד אחד יש כאן סיפור היעלמות של אב ועוזרו, שהיה הארוס של בתו. והבת מנסה לחפש נואשות את אביה בעיקר. ואז מגיעה ההזמנה המסתורית לכנס קולינרי בטאייפיי. ואז אנחנו נחשפים לנופים היפים של טאייוואן וגם לאוצרותיה הקולינריים. וניכר כי הטעמים של בישולי האב נמצאים גם כאן. נראה לי שהסיפור הזה יותר מדי פנטסטי מכדי להיות אמין. יש כאן יותר מדי חוליות חלשות. ולמרות האקזוטיקה הקולינרית והאסתטיקה של דרום מזרח אסיה, הסיפור הבלשי, המסקרן כשלעצמו, לא מתחבר כאן לכלל תלכיד נראטבי כוהרנטי. ולכן, אף ש"התיקון" יפה לעין ומספק טעימה גיאוגרפית-קולינרית מיוחדת, עדיין הוא חסר חוט שדרה סיפורי מגובש ובעל משמעות.