"אין ברירה אחרת" (דרום קוריאה 2026) **** וחצי

דרמה-קומדיה. סרטו של פארק צ'אן-ווק. מאן-סו (לי ביונג-הון) תמיד הרגיש שיש לו הכול: אישה אוהבת, שני ילדים מוצלחים ושני כלבים. הוא אפילו קנה את הבית היפה שבו גדל. ואז, אחרי 25 שנות עבודה מסורה במפעל לייצור נייר, הוא לפתע מפוטר. עד מהרה הוא מתקשה לשלם את המשכנתה, ואשתו רוצה למכור את הבית. אבל כשמאן-סו שומע על משרה נחשקת, יש לו תוכנית איך להשיג אותה: לחסל את המתחרים. 139 דקות.  אין ברירה אחרת




אין ברירה אחרת, תמונה באדיבות קולנוע חדש


ביקורת

הבמאי הדרום-קוריאני הנודע פארק צ'אן-ווק חתום על הטרילוגיה "סימפטיה למר נקמה", "שבעה צעדים" ו"סימפטיה לגברת נקמה". הוא ניכר בקולנוע המיוחד והמסוגנן שלו, וגם כאן הצורניות תופסת מקום חשוב במרקם של היצירה. חלק מהותי ממנה קופצני, אפילו סלפסטיקי באופיו, עם זוויות מצלמה מיוחדות, עריכה תזזיתית וטרלול מובנה. עם קונספט שמאפשר ליצירה הזו להתאפיין כשילוב של דרמה וקומדיה שחורה. כוכב הסרט לי ביונג הון, המוכר מסדרת המתח הטלוויזיונית הדיסטופית "משחק הדיונון", מוביל בבטחה גם את הסרט הזה.

ולא שאין כאן אידיאולוגיה. זהו גם סרט סאטירי, שמצד אחד בועט בקפיטליזם החזירי מייד אין יו.אס.איי (חברה אמריקנית נטולת סנטימנטים משתלטת על החברה שמאן-סו עובד בה ומפטרת אותו בקלילות), שהופך את שוק העבודה בדרום קוריאה לשחוק עד דק. ומן הצד השני, הצורך ההישרדותי הופך את הגיבור לקרימינל. מדובר בסרט מצחיק ומטלטל כאחד, בחלקים מסוימים שלו הזכיר לי בוייב את זוכה האוסקר "הכל בכל מקום בבת אחת".            

"חשבונות שמיים" (ישראל 2025) ****

דרמה. סרטה של אסתי שושן. רות (משי קלינשטיין) ושמואל (אודי אלבי) הם בני זוג חרדים החיים בהרמוניה, בעודם מגדלים את בנם הקטן, ילד חמוד בשם שרוליק. באחד הימים הם יוצאים יחד ברכבם להביא את הילד לגן. שלא כמנהגה יורדת רות בדרך, לקנות משהו ושמואל האברך ממשיך בדרכו. הוא מגיע לבית המדרש לתפילה ושיחה עם הרב. טלפון מתעקש וטורדני מאשתו, מפרנסת התא המשפחתי, עובדת בארגון המחזיר בתשובה – ולוקח לו זמן עד שהוא עונה לה – מזכיר לו לחרדתו שהוא שכח את בנם הקטן נעול ברכב.

כאן מתחיל החלק השני של הסרט, העוסק בחוסר היכולת לעכל, באשמה שחש שמואל ובתסכול העצום של רות, שלא יכולה להבין, שלא לדבר על לסלוח. אלא שהאמונה בכך שהדברים האלה נקבעים בידי שמיים מנהלת אותם. החברות עושות לרות הפרשת חלה, ושמואל מתמסר לתענית שתיקה. האמונה אצלם, בעיקר אצל רות, מתערערת, אבל הם יצטרכו להתאים את עצמם לתוכנית האלוקית. 87 דקות.  חשבונות שמיים

"תמות אהובי" (ארה"ב 2026) *** וחצי

דרמה. סרטה של לין רמזי, על פי ספרה של אריאנה הרוויץ, היהודייה-ארגנטינית. גרייס (ג'ניפר לורנס) וג'קסון (רוברט פטינסון) הם בני זוג צעירים אוהבים החיים זה עם זה בהרמוניה. בנקודת הפתיחה של הסרט הם עוזבים את ניו-יורק ועובר להתגורר בבית אותו ירשו בכפר קטן באזור מונטנה. ליד יער ומפלי מים פסטורליים. מה שמתחיל כאידיליה מופר אט אט זמן לא רב לאחר לידת תינוקם. גרייס משתנה אט אט ודפוסי התנהגות חדשים, פראיים, בלתי צפויים, בלתי מרוסנים, קיצוניים ומסוכנים מתחילים לאפיין אותה ולהעיק על בעלה ועל סובביה. 119 דקות.  תמות, אהובי



תמות, אהובי, תמונה באדיבות פורום פילם


ביקורת

הסרט לא מגדיר במפורש במה מדובר, אבל שינויי מצבי הרוח של גרייס מעידים על דיכאון שלאחר לידה, או פסיכוזה לא מובנת ולא מאובחנת. כשהם ביחד ברכב היא מתלוננת על הווליום של המוזיקה הבוקעת מהרדיו שבמכונית, אחר כך טוענת שהיא לא סובלת צלילי גיטרות. כאשר ג'קסון עובד שעות ארוכות מחוץ לבית, גרייס נשארת לבדה עם בנם התינוק למשך ימים ארוכים. היא חווה בדידות ושעמום, מה שגורם לה למצב נפשי מעורער. היא מדמיינת בעיניי רוחה שג'קסון בוגד בה, נכנסת לפרנויה מהעניין, מנסה לאתגר אותו בלכפות עליו סקס במכונית. מצבי הרוח שלה מערערים את עולמה ומעלים שאלות על עצמה, על הזוגיות שלה, על האימהות ועל סביבתה. גרייס עלולה לאבד שליטה, להגיב באלימות בכל רגע נתון, ולפגוע בג'קסון או בעצמה.

קשה שלא להתרשם מ"המופע של ג'ניפר לורנס". כאן ובכלל. איכשהו היא גם מצליחה להשאיר לגמרי בצל את פטינסון. ויש לה שני עזרים כנגדה בסרט, השחקנים הוותיקים המצוינים ובעלי המון קבלות: סיסי ספייסק וניק נולטי – על תקן הוריו של ג'קסון. התרגלנו כבר שהיא גם לא עושה עניין מסצנות בהן היא מופיעה בעירום מלא, ויש כאלה כאן.

לורנס רק בת 35 והרפרטואר הקולנועי שצברה כולל עבודות קולנוע מצוינות כ"קר עד העצם", "אופטימיות היא שם המשחק", "חלום אמריקאי", "אמא!", "דרור אדום" וסדרות סרטי "אקס מן" ו"משחקי הרעב".
ולמרות מפגן המשחק המרהיב והמשכנע של לורנס ב"תמות אהובי" , ההנמקה להשתוללויות שלה כדיכאון לאחר לידה וכפסיכוזה, נראות די שטחיות וקלושות ולא מוסברות מספיק. מעריציה יאהבו את הסרט מן הסתם, אבל הוא בהחלט לא מספק את כל הסחורה.