"השטן לובשת פראדה 2" (ארה"ב 2026) ***

דרמה. סרטו של דיוויד פרנקל. שני עשורים לאחר אירועי הסרט הקודם אנדי סאקס (אן הת'אוויי) היא כתבת מוערכת בניו יורק. עם זאת, כל מערכת החדשות שלה מפוטרת בפתאומיות באמצעות הודעת טקסט במהלך ערב גאלה. בצירוף מקרים, אנדי מוצאת עבודה אצל הבוסית לשעבר שלה במגזין "Runway" (המסלול). מירנדה (מריל סטריפ) מאבדת מכוחה לאחר שנכשלה בבדיקת כתבת יח"צ על מותג המשתמש בסדנאות יזע. על מנת לשפר את תדמית המגזין הבוס של מירנדה, אירוו, מאלץ אותה, למגינת לבה, לשכור את אנדי כעורכת כתבות מוסף. אנדי מצאה בן זוג חדש, פיטר. מירנדה מתקשה לתפקד בשוק בו עיקר הפעילות עברה לאינטרנט, בעוד הפרינט הולך וגווע. היא נאלצת לאמץ תכנים של סרטוני וידאו קצרים וזולים. ומנסה להשיב את אמון המפרסמים, בהם בית האופנה דיור, בו עובדת הקולגה לשעבר של אנדי, אמילי (אמילי בלאנט). לצד מירנדה עומד כל העת העוזר הנאמן נייג'ל (סטנלי טוצ'י).

אנדי מצילה את מעמדה של מירנדה במגזין לאחר שהיא משיגה ראיון נחשק עם סשה בארנס (לוסי לו), גרושתו העשירה של מיליארד מעמק הסיליקון. אירוו (טיבור פלדמן) מבטיח לקדם את מירנדה לראש מערך התוכן הגלובלי, אך נפטר לפני שהספיק להפוך זאת להליך רשמי. בנו ג'יי (בי.ג'יי נובאק), חסר הסנטימנטים לאופנה, מקפיא את הקידום ושוכר יועצים ארגוניים לקיצוץ בעלויות החברה, מה שמאלץ את מירנדה לטוס במחלקת תיירים. במהלך שבוע האופנה במילאנו הוגה  אנדי תוכנית להצלת המגזין על ידי שכנוע פטרון עשיר לקנות אותו מג'יי. המדובר בבנג'י, בן זוגה של אמילי. מירנדה זועמת כשהיא מגלה זאת, בידיעה שאמילי מתכננת לפטר אותה כנקמה. 119 דקות. השטן לובשת פראדה 2

ביקורת

במהלך 20 השנה שחלפו בין הסרט הראשון לסיקוול שלו (שממשיך כמעט מאותה נקודה), הפך "השטן לובשת פראדה" למוצר פולחן נחשק וחברת אולפני המאה ה-20 בעלת הזכויות ניסתה לא אחת להרים סרט המשך. אלא שהכוכבות שלו, ובראשן מריל סטריפ, לא התרצו, עד שהגיעה הצעה נדיבה במיוחד שבעקבותיה נוצרה שעת רצון. אבל עד שזה קרה נאלצו המעריצות להסתפק בתחליפים טלוויזיונים טרנדיים כמו הסדרה "סקס והעיר הגדולה" שגם הנפיקה שני סרטים, וגם תעתיק אירופי בדמותה של הסדרה "אמילי בפריז". כל אלה הציגו את עולם האופנה הנוצץ, את מותגי האיכות ועל הדרך, והתככים המובנים, גם רומנטיקה מתבקשת.

"פראדה 2" די מספק את הסחורה. סטריפ, הת'אוויי (שתפקידה גדל מאוד, וטוב שכך) ובלאנט נכנסו למשבצות שלהן בטבעיות, וכך גם סטנלי טוצ'י והשחקנים הנוספים. ניו יורק נראית מיליון דולר כבירת האופנה העולמית ובכלל. מבחינת הנרטיב, הסרט נפתח חזק, אבל בהמשך הוא שוקע קצת לשגרה מנומנמת ולתכנים טכניים שפוגעים בנוסחה שבמקור הייתה ארסית ורוויית אינטריגות הרבה יותר - עד שבחלק האחרון הסיפור שב ומתרומם לגבהים סבירים. ציפיתי ליותר הומור, תנופה ולטוויסטים בעלילה קיצוניים בהרבה, אבל בסך הכל הסרט ייתן למעריצים אוויר לנשימה עד הפרק הבא, אם יהיה. מה שכן, שלוש הכוכבותיו מוכיחות שהן טופ אוף דה קלאס ושאפשר לסמוך עליהן שוב גם מקץ שני עשורים.

"ג'ון וג'ון" (ארה"ב 2026)***

דרמה. סרטו של לוק בסון. ג'ון (לוק סטנטון אדי) עובד במשרד גדול כרואה חשבון. הוא מסור לעבודתו אבל הבוס הקפדן שלו יורד עליו ומאיים לפגוע בזכויות הסוציאליות שלו. האמת היא שלג'ון אין חיים - אין לו פרופילים  ברשתות החברתיות ולכן גם לא יוצא לו להכיר נשים. אלא שמפגש מקרי בסאבוויי עם בחורה צעירה בשם ג'ון (מתילדה פרייס) משנה הכל. היא ההיפך ממנו - בחורה חופשיה, חסרת עכבות ומעצורים. היא לוכדת אותו בקסמה, משחררת אותו מהפוזה החנונית החנוטה שלו ומוציאה אותו למרחב, להרפתקה של החיים של שניהם. 92 דקות. ג'ון וג'ון



ג'ון וג'ון, תמונה באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

הבמאי המיומן לוק בסון כבר יצר סרטים משפיעים ומעוררי השראה: "האלמנט החמישי", "לאון" (בו גילה לעולם את נטלי פורמן), "ניקיטה" ועוד. כאן הוא חוזר לימים הראשונים שלו כקולנוען ומצלם סרט בעל תקציב נמוך מאוד, כשהוא משתמש במצלמות של טלפונים סלולריים. אגב, תתקשו לזהות זאת על המסך. התוצאה מצוינת והפרודקשן וליו של הסרט הזה נראה סביר ביותר. מה שכן, דווקא בשל ניסיונו כבמאי של בלוקבסטרים עתירי תקציב, הפעם הבחירה שלו במינימליזם - כולל בתסריט - מרדדת את התוצאה.

הסרט, עם השחקנים הסימפטיים שלו, נראה כמו סקיצה קצת חלטוריסטית ומיושנת למשהו שכבר נעשה על ידו בעבר ובסון צולח את המבחן הזה די בקלילות. ולמרות שהסרט הזה לא ייזכר כעוד אבן דרך בקריירה שלו, אפשר גם ליהנות ממנו. הרי מאז ומעולם הפנטזיה הגברית האולטימטיבית של החנון החנוט בחליפתו הייתה שתבוא מישהי פראית (נזכרתי בסרט הזכור לטוב מ-1986 של ג'ונתן דמי "משהו פראי", עם מלאני גריפית וג'ף דניאלס), תשלוף אותו מחייו המיושבים, תשחרר אותו מהעניבה, תפרע לו את השיער, תשקיע בו במיטה ותיקח אותו לעבר השקיעה הוורודה. וג'ון עושה לג'ון בדיוק את זה. היא לא מצייתת לכללי החברה, היא סוג של פורעת חוק שגוררת אותו אחריה והם הופכים למעין בוני וקלייד פינת תלמה ולואיז. כשהחוק מתקרב אליהם הם בורחים מפניו, ובהצלחה. מה גם שבעיית הבריאות הקשה שמתברר כי היא סובלת ממנה לא תפריע ולא תמנע מהם להמשיך את הכיף הזוגי. בסך הכל זה סרט פיל-גוד לא מזיק לבריות.    

"הסרט המופרע בכל הזמנים" ***

מוקומנטרי. סרטו של מאט ג'ונסון. חברי הילדות מאט וג'יי ניסו אינספור פעמים להגשים את חלומם הנצחי – להופיע עם להקתם "נירוונה הלהקה" בבר "ריבולי" בטורונטו. במשך 17 שנה תוכניותיהם הלכו ונעשו יותר ויותר מורכבות ומסובכות, אך הם נחלו כישלון אחר כישלון. כעת, בהשראת הסרט "בחזרה לעתיד" שהם מעריצים רוקחים השניים את התוכנית המושלמת, והפעם הם משוכנעים שהיא תצליח. אלא כשדברים יוצאים מכלל שליטה מאט וג'יי נשלחים בחזרה בזמן לשנת 2008, ונאלצים להתמודד עם ההשלכות ולנסות למצוא את הדרך בחזרה. 100 דקות.  הסרט המופרע בכל הזמנים

הסרט המופרע בכל הזמנים, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג



ביקורת

במקור נקרא הסרט Nirvanna the Band the Show the Movie– שזה משהו כמו מילולית "נירוונה הלהקה הסדרה הסרט". ולא מדובר כאן בלהקת "נירוונה" של קורט קוביין המנוח וחבריו. "נירוונה הלהקה התוכנית"  הוא שם סדרת רשת קנדית של מאט ג'ונסון וג'יי מק'קרול, שכתבו אותה וגם כיכבו בה. היא גוללה את סיפורם של שני מוזיקאים שמנסים להצליח וחולמים להופיע במועדון "ריבולי" בטורונטו, ומגלגלים תוכניות ומזימות כושלות כדי להגיע לשם. הסדרה עלתה ב-2007, רצה שנתיים, וכעבור כעשור זכתה למהדורה טלוויזיונית בת שתי עונות. ג'ונסון – שאני זוכר אותו כסולן להקת הניינטיז הרוקיסטית-אטלטרנטיבית "The The", תמיד שאף לעבד את סדרת הרשת. אלא שהיא הייתה תופעת שוליים בקנדה, שנתפסת עד היום כסדרת פולחן - לא פחות אבל גם לא יותר - וזה נראה חסר סיכוי. הדברים השתנו ב-2023 עם "בלקבארי" המצוין, שג'ונסון ביים וכיכב בו; ההצלחה היחסית של הסרט על עלייתו ונפילתו של הסמארטפון הראשון יצרה מספיק עניין ומומנטום כלכלי כדי להפוך את העיבוד הקולנועי למציאות.
אלא שבעקבות הצלחת הסרט "בלקבארי" של ג'ונסון, כבמאי וכשחקן והעניין שעורר הסרט, התאפשר הניסיון לעבד לקולנוע את סדרת הרשת.

האמת? הוא די מופרע, כשמו העברי. לוקח זמן להיכנס למה ששני הגיבורים - מאט ג'ונסון וג'יי מק'קרול - עושים. מה גם שהם מצלמים ומצולמים במצלמה רועדת – מה-זה רועדת! שעושה מחלת ים למי שמתעקש להמשיך ולצפות. אבל בהמשך מתברר שמאחורי ההתפרעות הלא מבוקרת של השניים יש גם סאטירה חברתית. אולי לא מתוכננת, אבל כזו שלפעמים גם עובדת. האינטראקציות של השניים עם סביבתם, ניסיונות הקפיצה מראש מגדל CNהנודע, וכמובן, ההמצאה הכמעט מקרית של מכונת הזמן, המספקת מחווה אוהבת ל"בחזרה לעתיד" שמזמן כבר הפך לקלאסיקה. זהו סרט לגמרי לא קונבנציונלי, מוטרף בעיקר אבל גם רוצה לומר כמה דברים על תרבות הפנאי, עולם הפופ ובכלל. אז אם בא לכם משהו לגמרי לא שגרתי, אז שווה לנסות את הסרט הזה.