"משמרת מאוחרת" (שווייץ 2026) **** וחצי

דרמה. סרטה של פטרה וולפה. פלוריה לינד (לאוני בנש) עובדת כאחות חדר ניתוח באחד מבתי החולים המובילים בציריך. העבודה במחלקה תמיד לחוצה ומלחיצה, עם מחסור תמידי בכוח אדם ובמימון. אבל במשמרת הערב פלוריה גם נדרשת להשלים עבודה של קולגה חולה וגם לפקח על סטודנטית, אחות מתלמדת. היא מתמודדת בקור הרוח הרגיל שלה עם הסיטואציות הלא פשוטות במחלקה, בידיעה שכל טעות קטנה בשיקול הדעת במציאות שאין בה מקום לטעויות, עלולה לעלות לה ביוקר וחלילה גם בחיי אדם. 92 דקות.  משמרת מאוחרת


משמרת מאוחרת, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

פלוריה מגיעה למחלקה כבכל משמרת ולפני שהיא מתחילה לתקתק את עבודתה במהירות וביעילות המאפיינים אותה, היא מתעדכנת מהאח אותו היא מחליפה במשמרת מה קורה במחלקה.
הוא מדווח לה שלמר לוי, ששוכב בחדר 3 ליד החלון, יש סרטן במעי, אבל ד"ר שטרובל עדיין לא מצאה את הזמן לדבר איתו על כך, כי היא בחדר הניתוח ולאחות אסור לדבר איתה על הממצאים הרפואיים. עוד היא למדה מהאח שגברת קון הגיעה מבית אבות כשהיא סובלת מעצירויות ושהיא די אפאתית.
האח גם מיידע אותה שגברת קוזאטו יום שני אחרי ניתוח, עצמאית ורק צריך לעודד אותה לשתות יותר. ושגברת בילגין בחדר 2 בת ה-67 וסובלת מסרטן ושט, עם גרורות בעצמות. הרופאים רוצים לדבר איתה ועם הבנים שלה שוב היום אחר הצהריים. האח מעדכן שהזיז אותה ונתן לה משהו נגד כאבים.
כן הוא מדווח שמר שניידר נעשה יותר ויותר מבולבל. ושבחדר 6 מר נאנה, צעיר עם חשד לחסימת מעיים, שותה חומר ניגוד לסי.טי המתוכנן, שבהתאם לו יתבצע לו ניתוח, אך מתנגד לזונדה. ואילו בחדר 7 מר סוורין, בן 51, עצמאי, קיבל הבוקר את האבחנה, על סרטן הלבלב.וכן הלאה וכן הלאה.

מניח שהבנתם את הפרינציפ. יכול להיות שעבור אלה שמחפשים בקולנוע אסקפיזם, רומנטיקה ובריחה מטרדות היומיום, קל וחומר מחלות קשות, זה עלול להישמע מרתיע, אבל אני חושב ששווה מאוד לעשות את המאמץ ולצפות בזה. אני מניח שהוותיקים שבכם ראו פעם סדרות בית חולים פופולריות כמו "R.E" ו"ג'נרל הוספיטל". נכון שהסרט הזה פחות "סטרילי" ויותר נוגע בהשלכות קשות של מחלות. אבל הוא כל כך מתוקתק ומדויק שצריך להסיר את הכובע בפני הבמאית פטרה וולפה. היא מציגה את ריצותיה של פלוריה במחלקה במרוצת המשמרת שלה כמרתון אחד ארוך שאין לו סוף, המותיר אותה קצרת נשימה. וגם אותנו, הצופים.

תוך כדי עבודתה מתמודדת פלוריה עם המון בעיות, מקצועיות ואישיות, הדורשות פתרונות מיידיים. היא מרגיעה מטופלים לחוצים, מאתרת לאחרים חפצים שאבדו להם, מנהלת שיחות עם בני משפחתה, ועם פציינטים עצבניים וחסרי אונים שמתפקידה לעודד את רוחם. ואת כל זאת עושה פלוריה בשקט ובקור רוח מופתיים. האם היא עלולה להישבר מתישהו? בוודאי שכן.

את פלוריה מגלמת לאוני בנש, שחקנית גרמנייה עתירת הישגים. היא נראתה בין היתר בסרטים "חדר מורים", "שיעורים בפרסית" ו"סרט לבן". היא עושה כאן עבודה מעולה, ראויה לציון מיוחד. כך גם הבמאית השווייצרית פטרה וולפה. סרטה "משמרת מאוחרת", שהיה מועמדה של שווייץ לאוסקר הסרט הזר, הוא עבודת קולנוע הדוקה ומגובשת. היא סוגרת כמה פינות ומעגלים פנימיים בתסריט ומציגה תמונה שלה ומלאה של מחלקה בבית חולים שאחות אחת מחזיקה על כתפיה. שאפו גדול!        






"עדן" (ארה"ב 2025) *** וחצי

דרמה. סרטו של רון הווארד, המבוסס על אירועים אמיתיים. השנה היא 1931. ארה"ב סובלת מהשפל הכלכלי הגדול, מה שגורם לאנשים לחשוב על פתרונות יצירתיים. ד"ר פרידריך ריטר (ג'וד לאו) ובת זוגו דור שטראוך (ונסה קירבי) הם חלוצים שמנסים מהלך חדש: הם נוטשים את הנוחות שבחיי החברה המערבית ויוצאים לחיפוש אחר התחלה חדשה. השניים מגיעים לאי גלאפגוס ומחליטים לבנות לעצמם שם בית חדש ומציאות שונה מזו שגדלו לתוכה. בעקבותיהם מגיעים אאוטסיידרים אחרים, אף הם פליטי מלחמת הקיום. בהם הזוג היינץ (דניאל ברוהל) ומרגרט (סידני סוויני). ואחר כך מגיעה אחת המציגה עצמה כברונית מכובדת, אלואיז דה בוסקט דה ווגנר (אנה דה ארמס). בכוונתה להקים במקום מלון ולשווק חבילות נופש יוקרתיות. אלא שהחלום האוטופי של המתיישבים החדשים בגלאפגוס עומד בפני קריסה כשהם מגלים שהסכנה הגדולה ביותר עבורם אינה האקלים המסוכן או תנאי המחייה באי הפראי, אלא העוינות של רעיהם, בני המין האנושי. החיים באי מידרדרים לכאוס, היכן שמתחים תת-קרקעיים מובילים לייאוש, מסכת שקרים, בגידות, אלימות ומאבקי כוח ששמים את חייהם של כולם בסכנה. 129 דקות.   עדן

עדן, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

הסיפור הזה, המבוסס כאמור על מקרה אמיתי, מצית את הדמיון. הרי מה נשמע יותר הרפתקני ואידיאליסטי מלהקים חברה חדשה במקום מרוחק, ולפצוח בחיים חדשים? אלא שהביצוע של המהלך הזה די בעייתי, וגם סרטו של הווארד די מדשדש בהתחלה. לוקח לו זמן לשרטט את הדרך למימוש החזון האוטופי, ואז מתברר שהרעיון רחוק מלהיות אידיליה. בערך מהאמצע, מהרגעים בהם הברונית הססגונית ומלוויה מגיעים למקום ומנסים להרים אותו, הסרט מתחיל קצת להתרומם. לי אישית הוא נראה קצת כמו "בעל זבוב" למבוגרים.
הבמאי הווארד, שקודם כל היה שחקן (הסדרה "ימים מאושרים", הסרט "אמריקן גראפיטי") ובהמשך הפך במאי טוב ("נפלאות התבונה", "צופן דה וינצ'י", "אפולו 13"). זוהי עבודת קולנוע סבירה למדי שלו, אם כי לא כזו שמתעלה לרמת סרטיו הטובים יותר.      






"המקהלה" (אנגליה 2026) ** וחצי

דרמה. סרטו של ניקולס הייטנר. בזמן מלחמת העולם הראשונה, מקהלה מקומית מיורקשייר נותרת כמעט ללא חברים, לאחר שרובם הצטרפו ללחימה. נחושים להמשיך הלאה, מנהלי המקהלה מחליטים לצרף לשורותיה גברים צעירים ומנצח חדש, ד״ר הנרי גאת'רי (רייף פיינס), אדם תובעני וחסר פשרות, שנראה שגם יש לו מה להסתיר. למרות הקשיים, הסודות והמציאות המורכבת שבחוץ, תושבי המקום מגלים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאוס בחייהם היא ליצור ולשיר ביחד. 113 דקות.  המקהלה


המקהלה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

סיפור הסרט הזה מטיל זרקור על ההתנהלות באנגליה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. גם ביורקשייר, כמו במקומות אחרים, כמעט כל הגברים מגויסים למלחמה, ולכן מנהלי המקהלה חייבים לחשוב על פתרונות יצירתיים כדי להמשיך ולקיים את מוסד המקהלה המסורתי. ולשם כך, אפילו הבריטים הנוקשים מוכנים להתגמש ולשנות את הכללים. אלא שהסרט די מתנהל בעצלתיים ואין בו כמעט טריגרים שירימו אותו. אפילו שחקן מצטיין כמו רייף פיינס די הולך לאיבוד כאן. בסך הכל זהו סרט די סתמי שגם סיפורוני המשנה הקטנים שבתוכו לא ממש עובדים. חבל שגם המוזיקה לא מצליחה להרים אותו.