את הפסטיבל הזה אי אפשר להפסיק

הריאיון עם יפתח ליבוביץ, מנהלו האמנותי של פסטיבל הקומדיה בירושלים שייפתח ב-18 באוקטובר, נערך בין חזרות אחרונות לבין מרתון אינטנסיבי של סגירת קצוות על כל המשתמע. זה הפסטיבל החמישי שמפיק תיאטרון האינקובטור הירושלמי בין קורונה למלחמה מקוללת וחמסה חמסה, נראה שככל שיענוהו, כן ירבה וכן יפרוץ. אולי כי החיים שלנו מורכבים מניגודים - אור לצד חושך, עצב לצד שמחה, טרגדיה לצד קומדיה - את הפסטיבל הזה, שנקרא על שם אפרים קישון, מגדולי כותבי הסאטירה וההומור שהצמיחה ישראל, אי אפשר להפסיק. "אנחנו לא מנתחי מוח, גם לא מצילים חיים, אבל יש משהו משחרר בהתבוננות דרך הומור במציאות הפסיכית שבה אנחנו חיים", אומר ליבוביץ. 
 
פסטיבל הקומדיה הירושלמי נותר די בודד במערכה, פלטפורמה מהיחידות שעוד נותרו ליצירה וליוצרים שוברי שורה. "זה פסטיבל שנולד מתוך אידיאולוגיה מאוד ברורה. אנחנו מאמינים בפיתוח יצירה קומית ישראלית ובפתיחת דלתות ליוצרים קומיים בישראל. באותה נשימה, צריך לזכור שהאינקובטור זה תיאטרון קטן, ולהפיק אירוע בסדר גודל שכזה זה אתגר לא פשוט", הוא אומר. איך שלא נהפוך בזה, "אתגר לא פשוט" זה אנדרסטייטמנט.

כ-70 אירועים כולל קולנוע 
 
כ-70 אירועים יתרחשו במוקדים שונים ברחבי הבירה כשהשנה, לראשונה, יצטרף לרשימה קולנוע סם שפיגל במתחם קמפוס ירושלים לאומנויות. במסגרת הפסטיבל יוקרנו באולמות סרטים סאטיריים וקומדיות על הסקאלה שבין "סלאח שבתי" של קישון ועד לטרללת שהביאו למסך חבורת מונטי פייתון. הלוקיישן החדש יחליף את החניון של בית מזי"א, משכנו של תיאטרון האינקובטור, שם נערכו בשנים הקודמות הקרנות סרטים פתוחות לקהל תחת כיפת השמים. "מאוד אהבנו את ההקרנות הפתוחות בחניון, אבל שוק הנדל"ן חזק יותר. כשהחניון הפך לבניין, שזה כשלעצמו מצחיק, נוצר החיבור עם קולנוע סם שפיגל וסרטי קישון באדיבות "יונייטד קינג" והאחים אדרי, יוקרנו באולמות סרטים מכל הזמנים". 

כבודם של סרטי הקולנוע במקומו מונח, אבל מרכז הפסטיבל היה ועודו התיאטרון, בין אם מדובר בהפקות המקור שיעלו בבכורה או בהפקות המתארחות באולמות ברחבי העיר ובמרחב הציבורי. "המרחב הציבורי חשוב לנו ויש הרבה מאוד דברים שקורים בכל רחבי העיר. יש מופעים לכל הגילאים והופעות סטנד אפ ולייט נייט בבר אצלנו, בבית מזי"א ו'בסרביה', בר מגניב במרכז העיר שאנחנו מאוד אוהבים. יש גם אירועי תוכן לא חינמיים אבל שווים את ההשקעה", הוא אומר ומדגיש: "מחירי הכרטיסים, גם למופעים הגדולים, לא עולים יותר ממאה שקלים כי זה חלק מהותי מהאג'נדה: צריך שכל אחד יוכל להרשות לעצמו לצרוך תרבות איכותית".



The Grief Show - קומדיית אבל נוצצת , צילום: יאיר מיוחס



הפקות המקור שיעלו בבכורה  
 
מתוך מאות מחזות שהוגשו לפסטיבל, נבחרו חמש להפקה במסגרת התחרות. המרקחת צבעונית ומאוד ישראלית. "הפקות המקור הן לב הפסטיבל ואנחנו משקיעים בהן אמצעים לא מבוטלים. הייתי רוצה לפתח יותר מחזות, אבל הנטל הכלכלי גדול מדי על תיאטרון קטן. לפתח הפקות מקור, ובכלל תיאטרון עצמאי איכותי, זה אתגר לא רק במובן הכלכלי אלא גם במעטפת שכוללת ליווי צמוד אמנותית והפקתית".

שלוש מבין הצגות התחרות השנה הם מחזות מוזיקליים בהם: "מלך הקריוקי", מחזמר פארודי על סרטי בורקס שבמרכזו לוזר ביישן ומגמגם שהופך לכוכב ומאבד את הדרך. "זו הפקה מטורפת עם חבורת אנשים סופר מצחיקים, שרובם לא באים מעולם התיאטרון", אומר ליבוביץ ומאזכר סטנדאפיסטים וקומיקאים כמו טל טירנגל ותומר פישמן, הראפרית, סימה ברמי (א.ק.א: סימה נון) והזמר עומר יפת (א.ק.א: ילד).



מלך הקריוקי, צילום: יאיר מיוחס


"שבבים", מחזמר ראפ חסידי שכתב איתן צויק, נולד בחממת התיאטרון שנועדה להכשיר יוצרים ירושלמים בתחילת דרכם. המחזמר מתרחש בעולם הישיבות ובמרכזו בחור ישיבה שמתקשה למצוא את מקומו בחברה החרדית, מחפש מוצא ממסלול החיים הצפוי לו ונשאב לעולם חדש וחופשי של מוזיקה.

The grief show מחזיר את ענת דרימר לסיבוב נוסף בפסטיבל, ארבע שנים אחרי שזכתה בתחרות עם "מקום טוב הכל רע". בהפקה החדשה, מעין מופע ליצני בשיתוף הקהל שעוסק באבל, דרימר משתפת פעולה עם המוזיקאי והמפיק המוזיקלי אסף עדן (א.ק.א רייסקינדר), נציג בולט של סצנת האלטרנטיב וכוכב במרחב האלקטרוני ועם שקד מוכיח, יוצרת רב-תחומית, רקדנית ומוזיקאית. "זה מופע מצחיק ומרגש על אבלות בשפה המיוחדת של ענת דרימר. מופע שנע בין חיים למוות ועצם העובדה שענת בחודש השמיני, מעצים את הכל. זו הולכת להיות חוויה וכולי תקווה שהכל יעבור חלק".



שבבים, צילום: יאיר מיוחס

ויש את "נוהל שכן" בבימויה של תמר קינן, קברט מוניציפלי שכתבה נועה אסטרייכר והלחין יונתן בר גיורא. הקומדיה המוזיקלית המחורזת מתרחשת בבניין רכבת ישן, ובמרכזה זוג צעיר שמנסה לשרוד את שוק השכירות בתל אביב ועל הדרך נאלץ להתמודד עם שכנים ודעות קדומות. "זה התחיל מחמשירי שנאה שנועה כתבה בשנות הקורונה לשכנים שלה והפך להפקה מאוד מיוחדת שנוגעת באובססיה הישראלית לבית. ההשפעה של 'הילד הזה הוא אני' והגשש החיוור מאוד ניכרת".

את התחרות תנעל "חיים מקסימום פעם אחת" שביימה יעל טל, קומדיה על חברות, חלומות ומוות שיצרו יחד רותם גולדנברג ונטע שפיגלמן. המחזה, מעין שיקוף של מערכת יחסים רבת שנים בין שתי חברות-יוצרות, מתחיל בחוג לדרמה ומלווה אותן לאורך הקו שנמתח מתחילת הדרך והחלומות על במה ועד צומת הדרכים של אמצע החיים.



חיים מקסימום פעם אחת, צילום: יאיר מיוחס




יש תשוקה ליצירה במקום המשוגע הזה

"כל שנה אנחנו משתדלים ללכת עוד צעד קדימה, להשתפר, להתפתח ובעיקר לפתח יצירה קומית חדשה. חלק מהפקות המקור שהציגו בפסטיבל ממשיכות לרוץ ולהביא קהל גם במסגרות אחרות", אומר ליבוביץ. "אנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים וכשהפקות שיצאו מפה זוכות לתהודה זה תמיד משמח ומרגש. יש תשוקה ליצירה במקום המשוגע הזה.

"הפסטיבל נולד קצת אחרי הקורונה ולתוך שלוש שנים של מלחמה. אני חושב שבתקופה הזו משהו מאוד התחדד בקומדיה הישראלית, בהבנה מה היא נותנת ואיך היא מתפתחת דווקא בתקופות שכאלה. זה זה לא רק אסקפיזם או ביקורתיות. יש בה שילוב של דברים שהופכים את הקומדיה למורכבת, חכמה ומצחיקה יותר. 




נוהל שכן, צילום: יאיר מיוחס
 
"קומדיה טובה, בעיניי, נשענת על בסיס דרמטי חזק, ואנחנו חיים בתקופה סופר דרמטית שמכריחה אותנו להתייחס ולעסוק בדברים שאולי היינו פחות נוגעים בהם בתקופות אחרות. זה מצחיק, בתחילת הדרך כשהפסטיבל רק נולד, אמרתי שבהמשך נגיע גם לזירה הבינלאומית. התחלנו ליצור קשרים אבל אז נפלה לנו על הראש המציאות המורכבת הזו והכל השתנה. אנחנו ירושלמים והעיר הזו גם היא מורכבת לטוב ולרע. אנחנו חיים במדינה מורכבת לטוב ולרע. ובתוך כל זה מתחדדת ההבנה שקומדיה זה לא רק לעשות שמח כי השמח שלנו נהיה מורכב".



יפתח ליבוביץ', צילום: שחר גולדברג