סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2025 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "לקרוא את לוליטה בטהרן" ועוד
 

 
 
"לקרוא את לוליטה בטהרן", סרטו של ערן ריקליס. "המורה הטוב" על פי ספרה של אזאר נפיסי ועוד


"לקרוא את לוליטה בטהרן" (ישראל 2024) ****

דרמה. סרטו של ערן ריקליס, על פי ספרה של אזאר נפיסי. בכל יום חמישי בבוקר אזאר נאפיסי (גולשיפטה פרהאני), פרופסור לספרות נועזת ובעלת השראה, מכנסת בחשאי בדירה בטהרן שבע מתלמידותיה המסורות, על מנת שהיא תקרא יחד איתן יצירות ספרות מערביות קלאסיקות, האסורות על פי חוק ברפובליקה האיראנית. יחד עם הורדת החיג'אב, הן פותחות את ליבן כשסיפוריהן האישיים מתערבבים עם הספרים שהן קוראות בתשוקה. בעת שאנשי משמרות המהפכה פושטות על מעוזי התרבות וההתנגדות בטהרן, הנשים בסלון של אזאר מפליגות למחוזות של חופש, חלומות, תקוות, ציפיות ואכזבות. כל זאת במטרה אחת – לבטא את רוח החופש שאינה ניתנת לעצירה ולמצוא את הדרך מחושך לאור, בעזרת כוחה המשחרר של הספרות. 108 דקות.

ביקורת

עם השחקנית האיראנית הגולה גולשיפטה פרהאני שיתף הבמאי ערן ריקליס פעולה כבר בסרטו "מסתור" (2017). וכאן זהו מפגש מחודש ביניהם, כשהיא בתפקיד המובילה הבלתי מעורערת של הסיפור. באחת הסצנות הראשונות החזקות של הסרט, שאת תסריטו חיברה מרג'ורי דייוויד על פי הרומן הביוגרפי של אזאר נפיסי, עומד למשפט הספר "גטסבי הגדול". "כל עמוד ברומן הזה מראה איך נאנסנו על ידי השטן הגדול", אומר סטודנט המייצג את המתנגדים לספר. "ברצונם להחטיא את אללה והמאמינים. אך לא יחטיאו כי אם את נפשם שלהם, ולא יבינו. האדם היחיד המעניין בסיפור הזה הוא מר ווילסון, המובס וחסר הכבוד. שהרג את גטסבי".


השיח הזה קורה רגע לפני התקוטטות רבתי, אלימה ואכזרית, ליד הקמפוס, בין הקיצונים מייצגי ההאייתולות, ובין שוחרי החופש. בעקבות האירועים האלה נעצרת סטודנטית צעירה של נאפיסי, כולה בת 17,  וגורלה יתברר בהמשך. זמן קצר לאחר מכן מתקבל "חוק החיג'אב", המחייב את כל הנשים לעטות חיג'אב במרחב הציבורי. וכך מתהדקת עניבת החנק
הווירטואלית, ובמידה רבה גם המעשית, סביב צווארה של נפיסי, ושל נשים אירניות שוחרות חופש רבות נוספות.

ריקליס במאי מיומן מאוד, ואחד הפוריים בארץ. הוא ביים בין היתר כוכבים בינלאומיים, בהם בן קינגסלי, מוניקה בלוצ'י ("עכביש ברשת", 2019) ודני יוסטון ("פלייאוף", 2013). גם כאן הוא אוחז בשרביט הבימוי במקצועיות וגולשיפטה פרהאני מספקת תצוגת משחק מרשימה.    
       

"המורה הטוב" (צרפת-בלגיה 2024) ****

דרמה. סרטו של טדי לוסי-מודסט. ז'וליאן (פרנסואה סיביל), מורה צעיר ואידאליסטי, מואשם שלא בצדק בהטרדה מינית על ידי תלמידה בכיתה שבה הוא מלמד. ז'וליאן ההמום מוצא עצמו מתמודד עם לחץ הולך וגובר מצד אחיה הגדול של הנערה ומצד שאר התלמידים, והמצב יוצא עד מהרה מכלל שליטה. ההאשמות מתפשטות במהירות, כל בית הספר כמרקחה וז'וליאן נאלץ להילחם כדי לטהר את שמו. 91 דקות.

ביקורת

כשמנהלת בית הספר מציגה בפני ז'וליאן מכתב של תלמידה, שהניסוח בו אינו מעיד על הטרדה מינית מפורשת ובוודאי אינו חד-משמעי, המורה בטוח שבירור קצר יעלה שמדובר בטעות. אלא שלמרבה הפתעתו מתברר שהדברים עובדים אחרת, ויש להם דינמיקה משל עצמם. שלב אחר שלב מוצא ז'וליאן עצמו נכנס למלכוד, הולך ומסתבך בפרשייה שלחלוטין אין לו כל קשר אליה. אחיה של התלמידה שלו, בריון אלים, וחבריו, מאיימים על ז'וליאן, התלמידים לועגים לו, ואפילו חבריו המורים לא מתייצבים לצידו בחזית אחידה. ואם זה לא מספיק, ז'וליאן ייאלץ לחשוף פרטים אישיים שהעדיף שלא ייצאו פומבית.

הבמאי הצליח לבנות כאן סיטואציה קפקאית שעוברת על מורה, שלא בטובתו, ובניסיונותיו המורכבים להתיר את הפלונטר. זהו סרט מאוד עכשווי, בכל הקשור לדופק הפועם היום של נושא ההטרדות המיניות (לכאורה ולא לכאורה), והוא מבוים ומשוחק באופן טבעי ואותנטי. כמעט כמו מסמך דוקומנטרי. ממליץ לצפות בסרט הזה.    


"פנטום" (קוריאה 2023) *** וחצי

דרמה. סרטו של לי הא-יונג. העלילה מתרחשת ב-1933 בקוריאה שתחת שלטונה הקולוניאלי של יפן. חמישה אנשים מוצאים עצמם לכודים במלון מבודד על צוק. מורימה ג'ונג'י (סול קיונג), קצין משטרה יפני ממוצר קוריאני. ההוא הושעה מתפקידו ומשמש כעת כאחראי תקשורת. פארק צ'ה-קיונג (לי האני), עובד במחלקת המודיעין, שמומחיותו קריפטוגרפיה. יוריקו (פארק סו-דאם), אישה קוריאנית המשמשת כמזכירתו של יפני בעל דרגה בכירה. טקהארה קאיטו (פארק האה-סו), קצין ביטחון אכזרי המוביל את החקירה לחשיפת ולכידת הפנטום. צ'ון גיי-ג'אנג (סאו יון-וו), מפצח צפנים ה"חי" על אמונות תפלות. החשד הוא שאחד מהם הוא "הפנטום", מרגל חמקמק הפועל בשירות ההתנגדות לשלטון היפני. כשהזמן אוזל והלחץ גובר, הגבולות בין אמת ושקר מיטשטשים. כל מבט הופך לחשד, כל שתיקה – לאיום. החשד והמתח בין החמישה מתעצמים. הפנטום חייב לשרוד לשם השלמת משימתו וארבעת האחרים נדרשים להוכיח את חפותם. 132 דקות.

ביקורת

קודם כל – וזה משהו שניכר כבר על ההתחלה - האמצעים האמנותיים: צילום, עריכה, שחזור תקופה - הופכים את הסרט הזה למסוגנן ומיוחד. העניין הוא שהסרט מנסה לתפוס מרובה. מצד אחד הוא מותחן פסיכולוגי. מצד שני הוא סרט אקשן, כפי שהקולנוענים האסייתיים יודעים ליצור. ומצד שלישי זו עבודת קולנוע המתכתבת עם תולדות הקולנוע. יש במקום בית קולנוע לסרטי איכות, בו מוקרן "שנחאי אקספרס", של ג'וזף פון שטרנברג, בכיכוב מרלן דיטריך, וסרטים אחרים מסוג זה. הפלוט של הסרט מאוד מסובך, אורכו לא ממש מוצדק והמודעות שלו לעצמו היא לדעתי קצת בעוכריו. אבל בסך הכל מדובר בסרט מאתגר ומעורר עניין, בעיקר עבור חובבי הקולנוע האסייתי בכלל והקוריאני בפרט. לי הוא קצת הזכיר את הסגנון המיוחד של סרטי הבמאי ההונג-קונגי המעולה וואנג קאר-וואיי, וזוהי בהחלט מחמאה.


"פנייה חדה" (קנדה 2024) ***

דרמה. סרטו של ג'ייסון בוקסטון. ג'וש (בן פוסטר), איש משפחה מסור, עוקר עם משפחתו, אשתו רייצ'ל (קובי סמולדרס) ובנם בן ה-6 מקס לבית מרווח באזור כפרי בעל טבע פסטורלי. הבעיה היחידה היא שממש בסמוך לבית עובר כביש בעל עיקול חד, מסוכן, המועד לפורענות ולתאונות. בעקבות תאונה קטלנית המתחוללת בסמוך למפתן דלתו צופה ג'וש בבני משפחה המגיעים למקום להקים גלעד מאולתר לזכר בן משפחתם שנהרג בתאונה. בעקבות זאת מפתח ג'וש אובססיה להצלת חיים של קורבנות תאונות הדרכים המתרחשות בשל הפנייה החדה בכביש סמוך לביתו. עד מהרה הופכת האובססיה לקיצונית, ומסכנת את מערכת היחסים שלו עם רעייתו רייצ'ל ובנם. 110 דקות.

ביקורת

בן פוסטר הוא שחקן אופי מצוין. ראינו אותו בין היתר בסרטים: "המעניש", "אקס-מן 3: המפלט האחרון", "אלפא דוג", "השליח" ו"השורד האחרון". התפקיד שהוא עושה כאן מאופיין בהתפתחות רגש חרדה המוביל לתחושת שליחות של הצלת חיים אם תרחש לידי ביתו תאונה והוא יהיה שם בזמן כדי להציל את הקורבנות. ג'וש נרשם לקורס החיאה ואך רוכש ערכה רפואית כדי להתאמן. רייצ'ל אשתו שמה לב לשינויים בהתנהגותו, ההופכת למוזרה יותר ויותר. היא מעוניינת לעקור מהלוקיישן הבעייתי בו בחרו להתגורר, אבל הוא דווקא חושב הפוך ממנה. החרדות שלו, סיוטי הלילה, ובמקביל התרגול שהוא עורך כדי להציל חיים, הופכים ליותר ויותר קיצוניים. פוסטר עושה תפקיד טוב, אבל הסרט לא ממש מתפתח. זה סוג של מותחן שמהרגע שמבינים לאן הוא חותר, הוא לא מצליח להפתיע או לייצר עניין יתר.     


17/05/2025   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע