קולנוע - עולים: "כן", "תבלינים ושקרים" ועוד

"כן", סרטו של נדב לפיד, "תבלינים ושקרים", סרטו של אמין אג'ינה ועוד.

"כן" *****
דרמה. סרטו של נדב לפיד. בעקבות טבח השבעה באוקטובר י. (אריאל ברונז), מוזיקאי ג'אז חסר אמצעים, ורעייתו יסמין (אפרת דור), רקדנית, מוסרים את גופם ואמנותם למרבה במחיר בניסיון להביא נחמה לחברה הפצועה. והשוטטות שלהם בתל-אביב ההדוניסטית והצוהלת, ואחר מחוצה לה, בואכה המדבר ועזה, מציבה להם מראה של חברה גסה שאיבדה את דרכה. 150 דקות. כן

כן, תמונה באדיבות טרנספקס

ביקורת

הבמאי נדב לפיד יודע בדיוק היכן לגעת כדי לגרום לנו להבין שהפצע פעור לרווחה. הפיזי, הנפשי, הרגשי. כבר מהפתיחה ניכר שהוא מציג המון שמרבה לרקוד ולהשתולל לצלילי מוזיקת טראנס. וגם בסצנות שבהן לא שומעים אותה ברקע מה שקורה על המסך, היא מהדהדת. זה מצב נפשי. בני הזוג י. ויסמין (משחקם של אריאל ברונז ואפרת דור מעולה) כאילו חיים ב"ימי פומפיי האחרונים". הנפשות הפועלות אותן הם פוגשים בדרך מייצגות חתך של פליטיי המציאות הישראלית, בהם גם לאה (נעמה פרייס, בת זוגו של לפיד), חברת ילדות של י., ומתפתח ביניהם דיבור צפוף - בעיקר מצידה של לאה – שהשאיר אותי קצר נשימה. אם אפרק לגורמים את הסרט המאתגר הזה, היריעה תימשך עד אינסוף. וזה גם לא נכון לעשות. מדובר בפאזל, פסיפס שנבנה שלב אחר שלב, שבחלקו הוא אלגורי ובחלקו מוחשי לחלוטין. ללפיד יש אג'נדה משלו, מקורית, קריאייטיבית, בלתי ניתנת לחיקוי, ויותר מאשר לספר עוד אני מעדיף שהקוראים יגיעו לבית הקולנוע ויגיבו לסרט המורכב, החווייתי והלא קל, אבל המופתי, הזה.

"תבלינים ושקרים" (צרפת 2025) *** וחצי
דרמה. סרטו של אמין אג'ינה. מהדי (יונס בוסיף) מנסה להינות משני העולמות בעיני אמו הוא הבן האלג’ירי המושלם – צנוע, נאמן למורשת ולמשפחה – אך מאחורי דלתות המטבח הצרפתי שבו הוא עובד כשף מסתתר עולם אחר: אהבתו הסודית ללאה ותשוקתו הגדולה לגסטרונומיה הצרפתית. השניים עומדים לרכוש יחד את הביסטרו שבו מהדי הגשים את חלומו, אך לאה (קלרה ברטו) מאסה בעובדה שהוא מסתיר ממנה את אמו, בלי כל סיבה נראית לעין. היא דורשת לפגוש אותה, ולמהדי אין ברירה אלא לייצר אמא חלופית, כזו שלא תבייש את הפירמה ותהייה נאמנה למסורת האלג'יראית בדיוק כמו שאמו הייתה מצפה ממנו. וזוהי ידידת המשפחה סוהילה (איאם עבאס). 104 דקות. תבלינים ושקרים

תבלינים ושקרים, תמונה באדיבות New Cinema

אווירת המטבח הצרפתי-אלג'ירי, ומוזיקת הראי המקפיצה והתוססת – מהווים תפאורה הולמת לעלילה הזאת. הסרט נפתח היטב ומציג את המורשת האותנטית של המהגרים האלג'יראים בצרפת. אמו של מהדי כבר לא בקו הבריאות ובנה המסור דואג לה. הוא יודע שהיא בונה על כך שהוא ירצה להמשיך את השושלת האלג'יראית ולבחור בת זוג מהמוצא שלו. אבל מה לעשות שהוא מאוהב בבחורה צרפתייה מקסימה? ומה לעשות שהיא לא מוכנה להמשיך את הקשר שלהם אם לא יציג בפניה את אמו. ואז הוא מכניס לתמונה את האישה היחידה שתוכל להיראות אמינה בעיניי חברתו. וזו סוהילה. איאם עבאס, ילידת נצרת, ששיחקה בין היתר ב"הכלה הסורית" וב"גן עדן עכשיו", עושה כאן תפקיד נהדר. ממש לפנתיאון. הכריזמה שלה, היכולת להכיל דמות, על כל גווניה, הופכים אותה לכוכבת של הסרט הזה. הבעיה היא שאחרי פתיחה דינמית ומרשימה, והמשך קצבי לא פחות, הסרט קצת נעשה טרחני, הולך ודועך, וכמעט מאבד כיוון.

"אימהות צעירות" (צרפת 2025) *** וחצי
דרמה. סרטם של ז'אן קלוד דארדן ולוק דארדן. פרלה (לוסי לרואל), צעירה ממוצא אפריקאי, מתקשה לגדל לבדה את בתה ומנסה להכניס לתמונה את האב של התינוקת, בו היא מאוהבת. ג'סיקה (ברבט ורביק) רק רוצה להתאחד עם אמה הביולוגית, שעזבה אותה לפני שנים, כדי לגלות משהו על האינסטינקט האימהי שאין לה. ז'ולי (אלזה הובן) רוצה להבטיח עתיד טוב לתינוקת שלה, אבל בעיית ההתמכרות שלה לסמים עומדת בדרך. אריאן (ג'אנאינה האלוי) החליטה למסור את בתה התינוקת לאימוץ, אך אמה עומדת בדרכה. ואילו נעימה (סאמיאן הילמי) מצאה עבודה והיא מתכוונת למצוא דירה לה ולתינוקה ולעזוב את המעון בו מתגוררות חמש הצעירות עם ילדיהן. אולי היא תהייה הראשונה שתצליח לנצח את המציאות קשת היום בה הן חיות. 105 דקות. אימהות צעירות

אימהות צעירות, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

את הבמאים הבלגים האחים דארדן פגשתי בפסטיבל קאן ב-2014. הם הקרינו שם את סרטם המצוין "יומיים ולילה". הכרתי את עבודותיהם הקולנועיות המעולות בהן "רוזטה", "הבן", "הילד", "הנער עם האופניים" ועוד. הם בחרו לעסוק באופן קבוע בנושאים חברתיים ולהאיר עוולות שהממסד מזניח או בוחר לא לעסוק בהן, משום שמדובר בחוליות חלשות בחברה. ובמקרים רבים הם השתמשו גם בנון-אקטורס, אלמנט שיצר עבודות אותנטיות, קרובות לחיים. מאז 1987 הם עושים זאת מצוין, שנה אחר שנה, ולעיתים משחררים אף יותר מסרט אחד בשנה.
אני לא יודע אם זה בגלל גודש הסרטים שהם יצרו, או בגלל "עייפות החומר", אבל יש ב"אימהות צעירות" תחושה של מחזור חומרים. של נגיעה בנושאים שבדרך זו או אחרת הם כבר טיפלו בהם בעבר. גם סרטם הקודם, "טורי ולוקיטה" השאיר תחושה כזו. אני לא יודע בדיוק איפה לשים את האצבע, אבל "אימהות צעירות" פחות דיבר אליי ופחות נגע בי, אף שלכאורה זה אותו נראטיב, פחות או יותר, שאפיין אותם בסרטיהם הקודמים. מבחינתי, הם אולי צריכים להחליף דיסקט, ולהתחיל מחדש.

"עוזרת הבית" *** וחצי
דרמה. סרטו של פול פייג'. מילי (סידני סוויני), אישה צעירה, משוחררת על תנאי מהכלא, מתקשה למצוא עבודה. היא מזייפת פרטים בקורות חייה ומתקבלת לעבודה כעוזרת בית של משפחת וינצ'סטר האמידה בגרייט נק, לונג איילנד. חדרה ממוקם בעליית הגג, עם חלון שאינו נפתח ודלת הננעלת מבחוץ. נינה (אמנדה סייפריד), אם המשפחה, מפגינה התנהגות לא-יציבה ומעמידה את מילי שוב ושוב במצבים לא נעימים. נינה מבקשת ממילי לארגן סוף שבוע בעיר עבורה ועבור בעלה אנדרו (ברנדון סקלנאר). לאחר שמילי מבצעת את הסידורים נינה מכחישה שביקשה זאת וטוענת שההוצאה תנוכה משכרה של מילי. וככל שנינה מקשה ידה על מילי, אנדרו מחליט לתמוך בה ותוך זמן קצר נרקם ביניהם רומן לוהט, מאחורי גבה של נינה. אנדרו מגרש אותה מהבית ומחזק את הקשר עם מילי. נראה כאילו הם הולכים לחוות ירח דבש. 131 דקות. עוזרת הבית

עוזרת הבית, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

זה סרט המבוסס על ספרה הראשון (יצאו כמה) של פרידה מקפאדן, אלא שנראה שהבמאי שלו לא החליט מה בדיוק הסרט הולך להיות. הוא נפתח כדרמה, שלאט לאט צוברת מומנטום של מתח. החיכוכים ההולכים וגוברים בין מילי והמעסיקה שלה נינה נטענים עוד ועוד, עד שאנדרו מתערב, לטובתה של מילי, כאמור. ומה שקורה ביניהם בהחלט יכול להיות מוגדר כמותחן אירוטי. בהמשך תהייה תפנית בעלילה לכיוון האימה. יותר מדי כיוונים, יותר מדי תפניות. נכון שסידני סוויני, היהלום הלוהט של הוליווד כעת, מסקרנת ומעוררת עניין, אבל הסיפור כולו הוא בפירוש טלנובלה טראשית. שיהיה ברור, הוא לא משעמם כמעט לשנייה אחת (טוב, מתח וסקס תמיד מעוררים עניין), אבל מעבר לכך אין בו הרבה אלמנטים של קולנוע מרתק/ מסעיר/ יוצא דופן.