המשוררת בת שבע שריף הלכה לעולמה בגיל 72 אתמול (יום שלישי, 14 ביולי) בביתה בירושלים, לאחר מחלה קשה. בת שבע שריף השאירה אחריה את בעלה, מרדוך סגל, ממגיני יד מרדכי, ושני ילדים. הלוויתה תתקיים היום, יום רביעי, ב-14:00 בבית העלמין קריית שאול.
 
שריף, אחותו של המלחין והמנצח נעם שריף פרסמה בחייה 18 ספרי שירה, והייתה המשוררת הישראלית הראשונה שספריה תורגמו לסינית.

את ספרה הראשון "שירים" פרסמה ב-1961  בלוויית איורים של משה טמיר. בין ספריה הנוספים: "מלות כיבושין" (1974),  "אקח מועד" (1981), "אנשים ישנים" (2002), "אדם הוא הנפש" (2003), "מדבר אחים" (2004).

שריף נולדה בתל אביב ב-1937. היא בוגרת בית החינוך, הגימנסיה העברית "הרצליה" והפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. היא לימדה ספרות בבתי ספר ושימשה כמפקחת ללימודי הספרות במשרד החינוך.  היא גם יזמה את "פרויקט שריף" שנקרא על שמה, בו הוקמה מסגרת העשרה ותרבות לעיירות פיתוח ושכונות מצוקה, שכללה ערבים ספרותיים עם סופרים ישראלים ביישובים אלו, ועוד. כן הייתה שריף  חברה בהנהלת אגודת הסופרים העבריים, באקדמיה העולמית לספרות, במועצה לתרבות ואמנות, במועצת האגודה למען החייל, במועצת העיתונות, ובוועד רשות השידור.

בריאיון שנערך לפני שנתיים לאתר הבמה סיפר נעם שריף על אחותו כי "ביחסים בינינו היא `הגאון המשפחתי האמיתי` ואני האח המאכזב" והסביר כי "במשך שנים בת-שבע רצתה שאני אחבר מוזיקה לשירים שלה ואני לא נעניתי כי השירים שלה, עד למחזור האחרון, היו שירים אפיים ארוכים. שירים טעוני רבדים כמו טקסטים של עגנון. יש בהם ציטוטים והתייחסויות לתנ"ך, לאגדה למדרשים. אני חיפשתי לצורך הלחנה משהו יותר אפיטפי, אפיגרמטי  (קצר, אִמרָתי, ממצה)".

עילת הריאיון הייתה מחזור שירים בשם "רגעים בזמן כינרת ירושלים" של בת שבע שהלחין סוף סוף האח שריף ולדבריו "בעקבות השפעות סיניות, החלה בת-שבע לכתוב באותה עברית יפהפייה שלה אבל בשפה קצרה יותר שנוחה לי להלחנה".

***

קפוט – בת שבע שריף – מתוך "מלות כיבושין" (1974)

קַפּוּט
שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי הַכֹּל הוֹלֵךְ לוֹ לְאִטּוֹ קַפּוּט,
לָאו כָּל אֵימַת
יָכוֹל אַתָּה עוֹזֵב אֶת הַמְּצִיאוּת,
בְּקֶצֶב מִשֶּׁלְּךָ, בְּעֶצֶב מִשֶּׁלְּךָ,
בַּמֶּה שֶׁמִּתְפַּתִּים לִקְרֹא סְתָם: טְוַח רְאִיָּתְךָ.
חַכֵּה חַכֵּה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,
אוּלַי אוּלַי יִטֶּה עָלַי רֹאשִׁי בַּעֲרֹב
בַּעֲרֹב לְכַף שֶׁל זְכוּת.
מִלָּה כְּמוֹ קַפּוּט, גַּם לָהּ רְשׁוּת לִבְכּוֹת
בְּדֶרֶךְ הֲמוֹנִית,
לִנְגֹּס פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם-שִׁיר-שָׁחוֹר הַמְטַרְטֵר בָּרֹאשׁ,
בֵּין הַמִּגְדָּנוֹת הַמְשַׁגְּעוֹת בֵּין הַשּׁוּרוֹת.
[...]