בסוף אפריל ותחילת מאי יעלו הסינמטקים בתל-אביב, ירושלים וחיפה אירוע רטרוספקטיבה מיוחד לתיאטרון השמש וליוצרת התיאטרון והקולנוע הצרפתייה אריאן מנושקין שהקימה את התיאטרון. במסגרת האירוע, הנערךבשיתוף עם שגרירות צרפת, יוקרנו ארבעה סרטים בבימויה ועוד שני סרטים דוקומנטריים.  
 
סדרת המפגשים עם התיאטרון של אריאן מנושקין נועדה להציג את עבודתה לקהל הישראלי, ולכבודה תורגמו לראשונה לעברית שישה סרטים מייצגים מתוך יצירתה בתיאטרון השמש.
 
אירוע הפתיחה יתקיים ביום רביעי, 21 באפריל, ב-19:00, ויוקרן בו הסרט "אריאן מנושקין, הרפתקת תיאטרון השמש" בבימויה של קתרין וילפו.לפני הסרט תתקיים הרצאת מבוא מאת ד"ר עתי ציטרון וד"ר איזבל מרטין.
 
אריאן מנושקין ותיאטרון השמש
 
אריאן מנושקין יסדה את תיאטרון השמש ליד פריז בנשות ה-60, ומאז היא מובילה אותו כבמאית ומנהלת אמנותית. יצירותיה, המצטיינות בתיאטרליות מודגשת, מפגישות בין תרבויות המזרח והמערב, בין קלאסיקה לתיאטרון עכשווי, בין תיאטרון דרמטי לתיאטרון פיזי פוסט-דרמטי. ההצגות של תיאטרון השמש מבוססות על מחקר מעמיק, ובכולן ניכרת מודעות פוליטית חריפה.
 
התיאטרון מציג מגוון של נושאים וסגנונות, מטרגדיות קלאסיות, דרך מחזות שיקספיריים, קומדיה דל'ארטה ותיאטרון מסכות, עד לטכניקות תיאטרליות מן המזרח, דוגמת קתקאלי, קאבוקי ובונרקו.
 
תיאטרון השמש, המופיע לא מעט ברחבי העולם, הציג בישראל פעם אחת בלבד, כשהעלה כאן את "האינדיאדה" בסוף שנות ה-80. הסרטים התיעודיים והיצירות המצולמות בבימויה של מנושקין, שיוקרנו באירוע הרטרוספקטיבה, יאפשרו לישראלים להכיר את יצירתה.
 
מנושקין, תלמידתו של ז'אק לקוק, החלה את דרכה כבימאית ב-1959, כאשר הקימה קבוצת תיאטרון קטנה בסורבון. במסעה הראשון למזרח הרחוק (יפן, הודו, קוריאה) התוודעה למסורות התיאטרליות אשר הטביעו חותם על יצירתה. עם שובה ייסדה, ביחד עם כמה מחסידיה, קואופרטיב תיאטרוני, שכל אחד מחבריו השקיע בו סכום צנוע, על מנת לקבל שכר מינימום. כך נולד תיאטרון השמש.
 
ב-1970 התמקמה הקבוצה במתחם צבאי נטוש. הריחוק מההמולה של פריז נראו למנושקין מתאימים לעבודה אינטנסיבית, ואכן, לאחר מכשולים וקשיים שונים, העלתה הלהקה שתי הצגות: 1789 ו-1793, כשאת 1789 אף הסריטה, כשהיא יוצרת מיזוג ייחודי בין קולנוע לתיאטרון מצולם. את אהבת הקולנוע ספגה עוד בילדותה מאביה, שהיה מפיק סרטים נודע. סרטה התיאטרלי הבא היה "מולייר" (1978), שהתבסס על הרומן של מיכאיל בולגקוב.
 
מנושקין מאמינה שלא ניתן להפריד בין תיאטרון לפוליטיקה. לדבריה, התיאטרון הוא "מקום לדיבור, למחשבה, לבחינת הלשון, לרוח ההיסטוריה, בתקופה שבה הנושאים הללו נדחקים לקרן זווית". בתיאטרון ובקולנוע של מנושקין לא מדובר בהצגת מראה של התקופה אל מול פני הצופה, אלא בפסיפס של סיפורים קטנים מן ההווה, המצטרפים ויוצרים תמונה היסטורית אחת גדולה.
 
הסרטים:
 
אריאן מנושקין, הרפתקת תיאטרון השמש (צרפת 2009). בימוי: קתרין וילפו. וילפו משרטטת מחדש בסרט זה את מסעה הסמלי של אריאן מנושקין: השראתה, חלום התיאטרון שלה, אהבתה לקולנוע, הקשר הייחודי שהיא רקמה עם הקהל. באמצעות חומרים גנוזים אשר חלקם טרם פורסמו, ובאמצעות קטעי מופעים, ישיבות עבודה, מסעות וריאיונות, מתגלה דיוקנו המורכב של תיאטרון השמש וכן מחויבותו האמנותית והפוליטית בצרפת ומחוצה לה, אשר זיכתה אותו בפרס איבסן בספטמבר 2009 באוסלו (75 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).  
 
שמש אחת בקאבול, יותר נכון שתיים (צרפת 2007). בימוי: דוצ'יו בלוג'י ואנוצ'יני, סנטו סבידו, פיליפ שבלייה. בחודש יוני 2005 התארחו אריאן מנושקין וחברי קבוצת תיאטרון השמש על ידי הקרן למען התרבות והחברה והפליגו לאפגניסטן על מנת להעביר סדנה בקאבול. שליחות זו מצמיחה, בין חורבות ורדי הגן, את תיאטרון אפטאב של קבוצת תיאטרון צעירה אפגנית, מעורבת ואמיצה. תיאטרון השמש הקטן במרכז אסיה (75 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).  
 
תחנת השיירות האחרונה (צרפת 2006). יצירה קולקטיבית של תיאטרון השמש. סרט המבוסס על מחזה משנת 2003. "בראשית זכרונותינו הייתה המלחמה. האיליאדה יצרה מזה סיפור. ועם תום המלחמה: אודיסאה. אלה שלא נכנסו למדינה, לא חיים ולא מתים, שוטטו ארוכות ברחבי העולם. היום, מלחמות חדשות משליכות על כוכב הלכת מאות אלפי, מאות מיליוני פליטים, רסיסי עולמות מנופצים, חלקים נרעדים של מדינות חרבות אשר אינן מסמלות עוד מקלט מקומי כי אם עיי-חורבת או בתי סוהר: אפגניסטן, איראן, עיראק, כורדיסטן. רשימת המדינות המורעלות מתארכת מדי שנה". ה. סיקסו (268 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).
 
תופים בסכר (צרפת 2001). בימוי: אריאן מנושקין. חזרו אחורה אלף שנים או תמול שלשום, לימיו המשגשגים של השליט חאנג, בשנה בה פרץ לפתע איום השיטפון המחריד. אנו כה למודי שטפונות במדינה זו. אולם אסון כה גדול כמו זה שצפוי להגיע, מעולם לא חווינו. יש לשוב אחורה 500 שנה כדי לחזות באירוע כה נוראי. הבשורה האפלה מתפשטת. מחומותיו היפות של ארמון השליט ועד לשערי העיר המפורסמים, מהחוות והכפרים עד להרים, מתעורר באיטיות העולם למראות הסכנה. כל אחד נחרד בתורו. הסכרים הופכים באופן טבעי למוקד התעניינות, לדאגות ולחשבונות. הלוואי ויחזיקו מעמד, כך חשבנו. אולם מחשבה אכזרית אחרת עולה: הסכרים הללו, אולי טוב יותר אם להפך - יתמוטטו. על פי מחזה משנת 1999 מאת הלן סיסקו (136 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).
 
מולייר (צרפת 1978). בימוי: אריאן מנושקין ותיאטרון השמש. סרט זה מספר את סיפורו של מולייר. כיצד ילד צעיר, שנולד בשנת 1622 לאב רפד ולאם מלטפת שאיבד בגיל צעיר מדי, הצליח להפוך לשחקן כה מופלא. לאורך הסרט מגוללים חייו של אדם ישר אשר הוביל עד לאפיסת כוחות מאבק בלתי פוסק, על מנת להפעיל את אמנותו במאה זו של דיכוי וצביעות אלימים. תקופה אכזרית אשר מתנהלים בה גם חגים וקרנבלים עממיים, ממלכת להטוטנים וברברנים המקסימים את יוחנן המטביל הצעיר, מארגנם העתידי של חגיגות הבארוק המפוארות בוורסיי (244 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).
 
בלילה שמש גם (צרפת 1997). בימוי: אריק דרמון וקתרין וילפו בשיתוף הרמוני עם אריאן מנושקין. הקו המנחה של הסרט התיעודי הזה הוא ביצוע החזרות ל"טרטיף" של מולייר אשר הופק בוינה בשנת 1995, ולאחר מכן בפסטיבל אביניון ובלה-קרטושרי. לראשונה נחשפים אחורי הקלעים התהליך, "סודות" הפקת המופעים של תיאטרון השמש (240 דקות, צרפתית, תרגום לעברית).

האירוע יתקיים בסינמטקים בין התאריכים 21 באפריל ו-4 במאי 2010. לפרטים: 03-6060800 (סינמטק תל-אביב), 04-8353500 (סינמטק חיפה), 02-5654333 (סינמטק ירושלים).