כמדי שנה, גם השנה מקיימת התזמורת הסימפונית ירושלים - רשות השידורקונצרט חגיגי לכבוד יום העצמאות. השנה ינצח על התזמורת מנהלה המוזיקלי היוצא, מאסטרו ליאון בוטשטיין.  
 
במהלך הקונצרט החגיגי יבוצעו שלוש יצירות: "חליל"מאת לאונרד ברנשטיין, שתבוצע על ידי החלילן הראשי של התזמורת, נעם בוכמן; הקונצ'רטו במי מינור לכינור מאת מנדלסון, בביצועו של הכנר סרגיי אוסטרובסקי והסימפוניה מס' 7מאת בטהובן, שמקצביה והאנרגיה שבה ממחישים את הדינמיות בחיינו.

על היצירות

כמלחין, לאונרד ברנשטיין הרבה לכתוב יצירות בעלות פן יהודי. את היצירה "חליל" (1981) הוא כתב לחליל סולו ולתזמורת, והיא בוצעה לראשונה עוד באותה השנה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. היצירה נכתבה לזכרו של ידין טננבאום, נגן חליל צעיר ומבטיח שנהרג בסיני במלחמת יום כיפור, בהיותו בן 19 בלבד.
 
"'חליל' אינה דומה בצורתה לאף אחת מיצירותיי, אך היא דומה ליצירות רבות שלי במאבק בין כוחות טונאליים וא-טונאליים", כתב ברנשטיין על יצירתו. "במקרה זה, אני חש את המאבק הזה כמאבק שכרוך במלחמות ובאיום המלחמה, בתשוקה לחיות ובניחומים שניתן למצוא באמנות, באהבה ובתקווה לשלום... לא הכרתי את ידין, אך אני מכיר את רוחו". 
   
כבר בשנת 1838 שיווה מנדלסון בנפשו קונצ'רטו לכינור שיוקדש לחברו הכנר פרדיננד דויד. מנדלסון השלים את היצירה קונצ'רטו במי מינור לכינור בסתיו של אותה שנה, ופרדיננד ביצע את הבכורה בלייפציג ב-1845 עם תזמורת גוואנדהאוס בניצוחו של נילס גייד. היצירה זכתה להצלחה מיידית, ומנדלסון בן ה-36, שהיה אז בשיא כוחותיו היצירתיים, לא שיער בנפשו שתהיה זו יצירתו התזמורתית האחרונה. כשנתיים מאוחר יותר הוא סבל מסדרה של התקפי-לב שהתישו אותו למוות.
 
הקונצ'רטו במי מינור יכול לשמש סיכום מהימן של הישגיו המוזיקליים של מנדלסון. היצירה ממזגת את הסגנון הקלאסי בו הייתה נטועה כתיבתו של מנדלסון עם הרומנטיציזם השוצף של האופרות של וובר והקסם הלירי של המוזיקה התזמורתית של שוברט.
 
כתב היד של הקונצ'רטו, בחתימת ידו של מנדלסון, היה בין אוצרות המטמון שנעלמו מברלין במלחמת העולם השנייה, והוא נתגלה רק בשנות ה-70, בספריית יאגיילוניאן בקראקוב. אך מוקדם יותר, בשנות ה-50, נתגלה על ידי יהודי מנוחין קונצ'רטו לכינור נוסף, ברה מינור, אותו הלחין מנדלסון כשהיה בן 14. יצירה מוקדמת זו זכתה לשם "קונצ'רטו מס' 1", ובהתאם, לעיתים מתייחסים אל הקונצ'רטו במי מינור כקונצ'רטו השני.
 
העשור השני של המאה ה-19 היה תקופה סוערת באירופה, בעיקר בשל מסעותיו של נפוליאון והמלחמות המשניות שנבעו מהם. וינה, בה חי בטהובן באותם הימים, סבלה מהתקפות ארטילריה צרפתיות. למצב הקשה הייתה השפעה ברורה על כתיבתו של בטהובן, ובשנים 1814-1810 הוא חיבר יצירות מעטות ביחס להספק הרגיל שלו בתקופות אחרות. סימפוניה מס' 7 בלה מז'ור הייתה אחת מהן.
 
סימפוניה מס' 7 בוצעה לראשונה ב-8 בדצמבר 1813 בקונצרט התרמה לחיילים אוסטרים ובווארים שנפצעו בקרב הנאו באוקטובר אותה השנה. בנוסף לסימפוניה מס' 7, התכנית המוצלחת כללה גם את היצירה "קרב ויטוריה", הידועה כיום בשם "נצחונו של ולינגטון" או "סימפוניית הקרב", יצירה שכללה יריות רובים, עליהן היה מופקד קאפלמייסטר החצר, סליירי.
 
הקונצרט יתקיים ביום שני, 19 באפריל 2010, ב-21:30 בתיאטרון ירושלים לאמנויות. לפרטים: 02-5605757.