קלאסי - שלישיית ירושלים במוזיאון תל-אביב

השלישייה תופיע במוזיאון עם שלישיות פסנתר מאת אביה קופלמן, אנטון סטפנוביץ' ארנסקי וברהמס

בקונצרט השביעי בסדרת מופת א' במוזיאון תל-אביב תשתתף שלישיית ירושלים, עם ירון רוזנטל (פסנתר), רועי שילוח (כינור) ואריאל טושינסקי (צ'לו).

בתכנית: אביה קופלמן - שלישיית פסנתר מס' 1, אנטון סטפנוביץ' ארנסקי – שלישיית פסנתר מס' 1 ברה מינור, אופוס 32, יוהנס ברהמס – שלישיית הפסנתר מס' 1 בסי מז'ור אופוס 8.

על היצירות

(מאת אורי יעקב)

אביה קופלמן - שלישיית פסנתר מס' 1. הפסנתרנית והמלחינה אביה קופלמן נולדה במוסקבה ועלתה לארץ בילדותה. היא סיימה את לימודיה בתיכון למדעים ולאמנויות בירושלים ולאחר מכן באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.

כיום היא נמנית על המלחינים הבולטים והפעילים בישראל. בין השאר הוזמנו ממנה יצירות על ידי תזמורת הקאמרטה ירושלים, תחרות רובינשטיין הבינלאומית לפסנתרנים, פסטיבל ישראל, התזמורת הקאמרית הישראלית, פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון ושלישיית ירושלים.

יצירותיה מנסות לקרב את הקהל הרחב אל המוזיקה האמנותית העכשווית, תוך שילוב סגנונות מוזיקליים שונים. יצירותיה מבוצעות תדיר בארץ ובחו"ל. לימדה בעבר במכללת "הד" בתל-אביב וכן בפרויקט "יוצרים גדולים-יוצרים קטנים" של מפעל הפיס, וכיום מלמדת במכללת "רימון – בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת-זמננו", ומעבירה סדנאות והרצאות אורח.

בשנת 2007 זכתה בפרס ראש הממשלה למלחינים. בשנה החולפת כתבה יצירה עבור רביעיית "קרונוס", מרביעיות כלי הקשת המובילות בעולם בשדה הביצוע של יצירות בנות זמננו. יצירה זו בוצעה בביצוע בכורה באולם קרנגי בניו יורק, ומאז מבוצעת בסיורי הרביעייה מסביב לעולם.

על שלישיית הפסנתר מס' 1 פרי עטה אומרת קופלמן: "יצירה זו נכתבה עבור שלישיית ירושלים בשלהי שנת 2004. באותה עת נפטר יוסף שילוח ז"ל, אביו של כנר השלישייה, ולא יכולתי להימנע מלהתייחס לכך ביצירתי. היצירה מוקדשת לזכרו... היצירה, שאורכה כרבע שעה, הנה בת פרק אחד, ומורכבת משלושה נושאים.

"שני נושאים מנוגדים מופיעים ברצף, כאשר כל אחד מהם הנו למעשה גם הטרגדיה וגם הנחמה: הנושא הראשון נשמע בפסנתר והוא ארוך ומפותל. אחריו מופיע הנושא השני בכלי קשת, קצר ותמציתי. באמצע היצירה נשמע נושא שלישי, מעין שירת מלאכים, שהיא בבחינת 'פוסט מורטם'. בהדרגה מתגלים כל הנושאים כיותר ויותר קרובים זה לזה ותלויים האחד בשני, ממש כמו החיים והמוות".

מאז ביצוע הבכורה בדצמבר 2004, מבצעת שלישיית ירושלים את היצירה בארץ וברחבי העולם.

אנטון סטפנוביץ' ארנסקי - שלישיית פסנתר מס' 1 ברה מינור אופוס 32. המלחין אנטון ארנסקי אינו אורח קבע באולמות הקונצרטים של ימינו, אך אפשר בהחלט למקם אותו כדמות מרכזית ומשפיעה בנוף המוזיקלי של רוסיה בשלהי המאה ה-19. כבר בגיל תשע החל ארנסקי לכתוב יצירות בעידודה של אמו, פסנתרנית מוכשרת בזכות עצמה.

בגיל 18 התקבל ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה, שם למד אצל רימסקי-קורסאקוב וסיים את לימודיו בהצטיינות. מיד עם תום הלימודים התמנה למרצה לתיאוריה וקונטרפונקט בקונסרבטוריון, והיה לאחד הפרופסורים הצעירים בתולדות המוסד. בין תלמידיו במהלך השנים נמנים כמה מן הבולטים שבדור המלחינים הבא של רוסיה, בהם סקריאבין, רחמנינוב וגלייר.

בשנת 1895 הגיעה נקודת תפנית בקריירה שלו, והוא נקרא לתפוס את מקומו של מילי באלקירב בתפקיד מנהל הקאפלה של סנט פטרבורג, משרה בה כיהן שש שנים. למרות ההצלחה המקצועית, לאורך כל הקריירה של ארנסקי העיבו על פועלו בעיות כרוניות של שתייה ונטייה להימורים. נטיות אלה הקשו עליו להתמקד במלאכת הכתיבה ופגעו קשה בבריאותו, והוא נפטר בהיותו בן 45 בלבד.

ארנסקי אמנם למד בצעירותו בכיתתו של רימסקי-קורסאקוב, אך ביצירתו הבוגרת ניכרת במיוחד השפעת הסגנון הלירי של צ'ייקובסקי.

שלישיית הפסנתר אופוס 32 נכתבה בתחילת 1894 לזכרו של הצ'לן קארל דוידוב, לשעבר מנהל הקונסרבטוריון של סנט פטרבורג, שנפטר באותה שנה. בהמשך אותה שנה כתב גם את הרביעייה אופוס 35 לכינור, ויולה ושני צ'לואים, שהוקדשה לצ'ייקובסקי, ידיד משותף של השניים.

בשלישיית הפסנתר הצ'לו אכן תופס תפקיד מרכזי באיזון בין הכלים, לעתים אף מרכזי יותר מזה של הכינור. הפרק הראשון הוא הפרק הארוך ביצירה, וקשה להתעלם בו מהשפעתה של שלישיית פסנתר נודעת אחרת בסולם רה מינור, השלישייה אופוס 49 מאת פליקס מנדלסון. השילוב המנדלסוני בין ליריות רומנטית לבין התפרצויות קפריזיות הוא גורם הניגוד המרכזי בפרק.

יוהנס ברהמס - שלישיית הפסנתר מס' 1 בסי מז'ור אופוס 8. שלישיית הפסנתר אופוס 8 היא דוגמה בולטת במיוחד לנטייה הבסיסית, האובססיבית כמעט, של ברהמס לערוך גרסאות מרובות ליצירות פרי עטו. ברהמס כתב את הגרסה הראשונה ליצירה בשנת 1854, והיא נחשבת ליצירתו הקאמרית המשמעותית הראשונה. מבין עשרות יצירות שברהמס הצעיר כתב וגנז לבסוף, רק היא זכתה להתפרסם, זאת על אף הביקורת הגלויה שהשמיעה עליה קלארה שומאן.

באופן מפתיע למדי, עוד באותה שנה התגלגלו תווי היצירה לקבוצת נגנים שנמנו על חלוצי הביצוע המוזיקלי בניו יורק. כך נפל הדבר שביצוע הבכורה ליצירה מייצגת כל כך של פסגת הרומנטיקה הגרמנית, שנכתבה ממש בלב-ליבה של המאה ה-19, בוצעה בבכורה דווקא בניו יורק, הרבה לפני הגעתו המפורסמת של דבוז'אק אל אדמת "העולם החדש".

ב-1891, השנה בה השלים את יצירתו הקאמרית האחרונה, ברהמס החליט לערוך גרסה חדשה דווקא לשלישיית הפסנתר אופוס 8. הוא שקד במשך חודשיים על גרסה זו, ובמהלך העבודה כתב לשומאן: "כתבתי את השלישייה בסי מז'ור בשנית... היא לא תהיה כה תזזיתית כשהייתה, אך היא תהיה טובה יותר".

דומה כי ברהמס מפגין בדברים אלה מודעות עצמית גבוהה ביותר למה שהזמן מחולל בנפשו האמנותית. הוא היה מודע לכך שלחדוות הנעורים שהייתה בו בצעירותו אין תחליף, ובכל זאת מעדיף את שיקול דעתו כמלחין בשל ומנוסה. אף שהשינויים שברהמס עשה בגרסה המאוחרת אינם מבוטלים, קשה לומר כי "כתב אותה בשנית". השינויים הם תזמוריים בעיקרם, ותורמים לאיזון בין הכלים בהרכב. כיום נוהגות רוב שלישיות הפסנתר לבצע את הגרסה המאוחרת.

למרות התזזיתיות שברהמס מדבר עליה, שלישיית הפסנתר אופוס 8 היא כבר יצירת מופת בשלה ובעלת איזון פנימי יוצא מן הכלל. כבר מפתיחת הפרק הראשון, האיזון והסולידיות עומדים כמרכיבים מרכזיים במוזיקה, כאשר הפסנתר מנגן מלודיה ברגיסטר הטנור האמצעי, ומיד נוטל את המנגינה הצ'לו, גם הוא כלי שמנעד הטנור החם והמלא טבעי לו מאין כמוהו. רוב החומר המלודי בפרק מוצג בתחילה על ידי הפסנתר, והצטרפותם של כלי הקשת תורמת בדרך כלל להגדשה בסף האמוציונלי.

שלישיית ירושלים

נוסדה בשנת 1989, זוכת מדליית הזהב והפרס הראשון בתחרות אוסקה 1999 למוזיקה קאמרית ביפן וזוכה בתחרות מלבורן 1995 אוסטרליה. בשנת 2001 הוענק לשלישייה פרס שר המדע התרבות והספורט ע"ש דניאל בנימיני. השלישייה מופיעה בקביעות לאורך כל השנה בארצות הברית, אירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה והמזרח. חברי השלישייה משתתפים כנגנים וכמדריכים בפסטיבלים בינלאומיים רבים.

חברי השלישייה הופיעו עם יצחק שטרן, פנחס צוקרמן, יפים ברונפמן ושלמה מינץ, וכמו כן השתלמו אצל חיים טאוב, ברנרד גרינהאוז ומארי פראייה. הם זוכי מלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל והתחרויות הישראליות קלירמונט, פאול בן-חיים ופרנסואה שפירא. הופיעו לאחרונה בסיורים ברחבי העולם, הקליטו שני תקליטורים, ונוספים מתוכננים לראות אור. חברים בסגל המחלקה למוזיקה קאמרית שבאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים.

ירון רוזנטל למד אצל בנימין אורן, פנינה זלצמן ז"ל ומארי פראייה. הוא בוגר האקדמיות למוזיקה בירושלים ובתל-אביב. בשנת 1993 זכה בפרס הראשון בתחרות האמן הצעיר בירושלים, ובפרסים נוספים, בהם מענק ברנשטיין מטעם פסטיבל טנגלווד ארצות הברית, המענק הממלכתי האיטלקי - מענק מיוחד מטעם מרכז האומנויות באנף בקנדה ועוד. ירון מופיע כסולן עם תזמורות ובהרכבים קאמריים שונים בארץ ובעולם. הוא מקליט עבור תחנות רדיו רבות ומשתתף קבוע בפסטיבלים בינלאומיים.

רועי שילוח למד אצל חיים טאוב והופיע לראשונה כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בגיל 12. מאז הופיע עם תזמורות רבות, בהן הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית של ברלין, הסימפונית של לונדון, ה"רויאל פילהרמוניק" של פלנדריה, תזמורת הרדיו של פרנקפורט, גרמניה, הפילהרמונית של סופיה, בולגריה, התזמורת הקאמרית סנט פול, ותזמורות רבות ברחבי אירופה. שילוח מופיע ברסיטלים רבים ברחבי העולם. הוא מנגן בכינור המושאל לו מקרן רייטמן טוברט, מנדוזה, ארגנטינה.

אריאל טושינסקי למד אצל מרסל ברגמן וצבי הראל בישראל, במלגה מיוחדת אצל אלדו פריסו באוניברסיטת ייל בארצות הברית, ועם ברנרד גרינהאוז. הופיע עם יצחק שטרן, עם יפים ברונפמן ועם תזמורות שונות, בהן הפילהרמונית הישראלית תחת שרביטו של זובין מהטה. טושינסקי מופיע בקביעות בפסטיבלים בינלאומיים. הוא מנגן בצ'לו המושאל לו מקרן רייטמן טוברט, מנדוזה, ארגנטינה.

הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 4 במאי 2010, ב-20:30 במוזיאון תל-אביב. לפרטים ולהזמנות: טל: 03-6077070.