קונצרט מס' 14 של המרכז למוזיקה קאמרית של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה ("שטריקר") מארח את אנסמבל "הפרויקט הקאמרי הישראלי" בתכנית מגוונת שבמרכזה שלישיית "הארכידוכס" של בטהובן, לצד יצירות של דביסי, בן חיים ומרטינו.
 
הקונצרט במרכז ענב הוא חלק מסבב קונצרטים וכיתות אמן לתלמידים צעירים שעורך ההרכב הישראלי הצעיר ברחבי הארץ (בתל-אביב-יפו, קיבוץ ברעם, עין השופט, מעלות תרשיחא ודימונה).  
 
משתתפים: טיבי צייגר, קלרנית; איתמר זורמן, כינור; גיא בן ציוני, ויולה; מיכל קורמן, צ'לו; יעל קרת, פסנתר; סיון מגן, נבל; אורח: איל עין הבר, חליל.
 
הפרויקט הקאמרי הישראלי
 
אנסמבל המורכב ממוזיקאים ישראלים מצטיינים השואפים להציג מוזיקה קאמרית ברמה הגבוהה ביותר, בישראל ומחוצה לה. הפרויקט פועל במקביל בארצות הברית ובישראל עם גוף נגנים והנהלה משותפים, תוך מתן דגש על זהות הפרויקט כישראלי הן מצד הרפרטואר והן מצד צוות הנגנים.
 
הפרויקט שם לעצמו למטרה להופיע באזורי הפריפריה בארץ, שבהם לא מתקיימים על פי רוב קונצרטים סדירים, בד בבד עם קונצרטים לקהל הרחב בסדרות באזור המרכז ובערים הגדולות. כמו כן שם הפרויקט דגש על קידום היצירה הישראלית כחלק מהותי בזהותו.
 
גוף הנגנים המגוון של הפרויקט מאפשר לו ליצור תכניות ממיטב הרפרטואר הקאמרי במגוון תזמורי רחב (מהרכבי דואו ועד שישיות, שביעיות ואף יותר). מאז הקמתו לפני שתי עונות הופיע האנסמבל בקונצרטים בחוף המזרחי בארצות הברית ובסיורי קונצרטים בישראל שכללו פעילויות בתל-אביב, ירושלים, שפרעם, מעלות תרשיחא, ברעם, אילון, בקעת הירדן, ספיר, ערד ומצפה רמון.

 
הפרויקט הקאמרי הישראלי. צילום: יח"צ
 
על היצירות
 
דביסי: סונטה לחליל, ויולה ונבל
את הסונטה לחליל, ויולה ונבל השלים דביסי בשנת 1915. בסגנונה המוזיקלי היא נאמנה להצהרתו של דביסי משנת 1904 באשר למהותה של המוזיקה הצרפתית: "מוזיקה צרפתית היא בהירות, אלגנטיות. מטרתה של המוזיקה הוא לפני הכל לענג... אנחנו צריכים לשחרר את המוזיקה מכל מראית עין מדעית. מורכבות קיצונית אינה עולה בקנה אחד עם אמנות. יופי צריך להיות ברור לחושים, הוא צריך לגרום לנו לחוש עונג מיידי, הוא צריך למצוא את דרכו אלינו בגלוי ובנסתר, ללא כל מאמץ מצידנו לחוש בו ולהבין אותו".
 
ההרכב הכלי יוצר גוון של עידון ואינטימיות ועל היצירה כולה שורה רוח ניאו-קלאסית.
 
בטהובן: שלישייה לפסנתר, כינור וצ'לו בסיבמול מז'ור, אופ. 97, "הארכידוכס"
בטהובן עצמו, במבט לאחור, החשיב את השלישייה בסי במול מזו'ר, אופ. 97, משנת 1810-1811, כאחת מיצירותיו הטובות ביותר. דורות של מוזיקאים הסכימו עם שיפוטו של המלחין ושלישייה זו הפכה לאחת היצירות הבולטות והמבוצעות ביותר ברפרטואר להרכב זה.
 
שלישיית הארכידוכס היא אחת הדוגמאות הראשונות בתולדות הז'אנר בהן הכינור והצ'לו זכו למעמד שווה לפסנתר באופן ממשי. הכינוי "ארכידוכס" (המתייחס לארכידוכס רודולף לו הוקדשה היצירה) מתאים גם לאופייה של המוזיקה. מהתיבות הפותחות את הפרק הראשון ועד הקודה הצוהלת החותמת את הפרק האחרון שורה על יצירה זו אצילות רבת רושם.
 
בן חיים: שלושה שירים ללא מילים לקלרנית ולנבל
בן חיים חיבר את יצירתו זו כווקאליזות לקול זמרה גבוה בלוויית פסנתר, אולם אחרי השלמתה הרגיש כי אפשר לבצעה גם בכלי נגינה; הנוסחאות השונות לכלי נגינה סולו ולפסנתר הן פרי עיבודן של הווקאליזות על ידי המלחין עצמו. בקונצרט הפעם תבוצע היצירה בגרסה לקלרנית ולנבל.
 
בן חיים תיאר את שלושת פרקיה של סוויטה זעירה זו כ"תמונות בצלילים בעלות אופי מזרחי", והוסיף ש"כל אחד אשר דמיונו זקוק לעזרת פירוש נוספת יוכל לזכור ב'נעימה' בעלת המלודיות רחבות הנשימה את הלך הרוח השורר בהרי יהודה בחום יום קיץ, בעוד שב"בלאדה" מהדהד המלמול החדגוני של מספר מזרחי; השיר האחרון מבוסס על נעימת עם יהודית-ספרדית – פנינה אמיתית אשר אני רק סיפקתי לה משבצת".
 
מרטינו: מוזיקה קאמרית מס' 1 לקלרנית, נבל, כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר
המלחין הצ'כי בוהוסלב מרטינו (1890-1959), שפעל בפראג, בפריז ובניו יורק, הוא בן דורם של פרוקופייב, ברטוק, ינאצ'ק ודריוס מיו, ובסגנונו ניתן למצוא קווי דמיון לסגנונם של כל המלחינים הללו. מרטינו הוא אחד המלחינים הפוריים ביותר במאה ה-20, ולזכותו נזקפות יותר מ-400 יצירות, שמעטות מהן זוכות לביצועים נדירים על בימות הקונצרטים. סגנונו המגוון משלב השפעות מזרם הניאו-קלאסיציזם, ממוזיקת ג'אז וכן ממוזיקה צ'כית עממית.
 
המוזיקולוג האמריקאי דיוויד אוואנס כתב: "הסממנים הבולטים ביצירותיו של מרטינו הם בהירות ופשטות. הוא אומר את שיש לו לומר בישירות. הוא מעדיף מבנים הרמוניים ראשוניים כמעט, רב קוליות שקופה וקולחת וגוון צלילי בסיסי ביותר. עם זאת, המוזיקה שלו אינה דלת הבעה. בכל יצירותיו הגדולות יש עושר רגשי רב ותבונה דקת הבחנה ומעודנת". הקווים המלודיים והתבניות המקצביות האופייניים לו יוצרים שפה מוזיקלית מובחנת וקלה לזיהוי, הדחף הרתמי אתלטי ומלא חיים והשימוש בגוני הצליל הוא אפקטיבי ביותר".
 
היצירה מוזיקה קאמרית מס' 1 היא אחת מיצירותיו האחרונות של מרטינו. ביצוע הבכורה שלה נערך שלושה חודשים לאחר מותו של המלחין. היא מסכמת היטב את הגיוון הסגנוני האופייני למרטינו וניתן למצוא בה השפעות של המוזיקה הצ'כית העממית, של הניאו-קלאסיציזם הצרפתי ושל הסגנון המוטורי המוכר גם מהסימפוניות שלו, בזמן שצלילי הנבל מוסיפים מעת לעת גוון אימפרסיוניסטי משהו. 

האירוע יתקיים ביום חמישי, 17 ביוני 2010, בשעה 20:30 במרכז ענב לתרבות בתל-אביב. כרטיסים: 110-85 ש"ח (הנחות לבני 34 ומטה). להזמנות: 03-5466228. קונצרטים נוספים של הפרויקט הקאמרי הישראלי: 11 ביוני בקיבוץ ברעם, 12 ביוני בקיבוץ עין השופט, 13 ביוני במעלות תרשיחא ו-14 ביוני בדימונה. בנוסף יתקיימו כיתות אמן ב-13 ביוני במרכז המוזיקה מעלות תרשיחא, וב-14 ביוני במתנ"ס דימונה; קונצרט אינטימי במיוחד יתקיים ב-22 ביוני באולם "התיבה" ביפו.