תיאטרון - הנרי אונגר על מיניות, רגש ואהבה בסרטים

ד"ר הנרי אונגר, ראש התכנית הרב-תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב, יציג גם השנה סדרת הרצאות על פילוסופיה, תרבות וקולנוע במוזיאון תל-אביב לאמנויות.

סדרת ההרצאות חגה בכל שנה סביב ציר מרכזי. לפני שנתיים עסק אונגר בפילוסופים הגדולים של הקולנוע, במאים כוודי אלן, קובריק, פולנסקי וברגמן. בשנה שעברה דן בהשפעת הפוסטמודרניזם על הקולנוע. השנה מתמקדות ההרצאות במושג "האדם" או, ליתר דיוק – באופנים שבהם מוצג האדם בקולנוע. כל הרצאה ממוקדת באחד היסודות של חיינו: רגש ואהבה, פחד וחרדה, צחוק וקומדיה, אבסורד ומלודרמה. בכל הרצאה שואל אונגר מפרספקטיבה נוספת כיצד נראית "החיה האנושית" בקולנוע.

כמה מהשאלות שיעלו בסדרה מעלה הנרי אונגר גם כאן. מה מקומה של האהבה בעידן של מציצנות כפייתית? האם האהבה היא שעבוד או אקט של בחירה חופשית? ואיך מטפל בכל השאלות הללו הקולנוע?

על מיניות רגש ואהבה בסרטים
מאת: הנרי אונגר

יש סצינה בלתי נשכחת בסרטו של פדרו אלמודובר "קשור אותי אהוב אותי" (1990). הגיבור, כוכב סרטי פורנו שהיה סגור במוסד, יוצא לחופשי וחוטף כוכבת פורנו שעשתה הסבה מקצועית לשחקנית בטלנובלות רגשניות. הוא כולא אותה בדירה ריקה, וכאשר היא מתנגדת – מכה ואונס אותה. כוונותיו, מכל מקום, טובות. הוא מאוהב בה עד שגעון. הוא מחזיק בה כדי לשכנעה, שהם חייבים להקים משפחה ולגדל ילדים יחד. בתחילה היא מנסה לברוח, אך כעבור ימים אחדים היא מתחילה להשתכנע שיש צדק בדבריו. לקראת סיום - ההרמוניה בין בני הזוג פורחת. הם מחליטים, למעשה, לעזוב את מדריד ולנסוע לכפר הולדתו, כדי להקים משפחה לתפארת. כעת הוא מתכונן לצאת ולגנוב מכונית, ומאחר שאינו רוצה להכאיב לה הוא שואל: "האם תברחי אם לא אקשור אותך?" והיא, לאחר היסוס קצר, עונה: "איני יודעת. מוטב תקשור אותי." ומגישה לו את החבלים.

הנה, קיבלתם הגדרה לאחד המושגים הבעייתיים, האכזריים והמפתים ביותר שהאדם המציא: "אהבה". הבחורה אינה יודעה מה היא מרגישה ואינה יכולה להתחייב לרגע הבא. האם היא אוהבת? האם אהבה כרוכה בביטול עצמי? האם אהבה היא שיעבוד? האם רגש עמוק מתנגש עם רצון חופשי? אלמודובר תוהה, למעשה, על אחת השאלות המרכזיות בפילוסופיה של סארטר: האם רשאי האדם לבחור שלא לבחור? האם הוא חופשי לוותר על החופש שלו?

הקולנוע כבית ספר למוסר

אלמודובר, אחד הבמאים האהובים ביותר של דורנו, נציג כמעט רשמי של הפוסטמודרניזם, מנסה את כוחו בתשובה פיקנטית ולא נטולת מקוריות. בעידן שלנו, העידן שנשלט על-ידי השילוש הטמא - אופרה וינפרי, ריקי לייק וג`רי ספרינגר - העידן של מציצנות כפייתית, אקסהיביציוניזם חסר רסן ובולמוס אינפנטילי לסיפוקים מיידיים, המלים "אהבה" ו"חופש", "רגש" ו"בחירה" – מעוררות בעיקר סימני שאלה, ולעתים – לעג גלוי.

האם זה תפקידו של אלמודובר ושותפיו לטפל במלים כאלה? בלי ספק. בעבר הלא רחוק היו אלו סופרים כמו סטנדאל, תקרי, ברונטה ופלובר – שעסקו בשאלות ה"קיומיות" ובנסיון להגדיר את מה שזולא מכנה "החיה האנושית".

היום, רוב בני האדם אינם קוראים עוד רומנים, בוודאי לא ספרים עבי-כרס שנמצאים בתהליך של הכחדה שיטתית – הם וקוראיהם יחד. היום, הקולנוע הוא אמנות הנרטיב הבכירה. יש לו הגמוניה על חיינו. הוא נמצא בכל בית, בכל מוח, בכל לב. הקולנוע הוא פס הייצור ל"נרטיבים" שלנו, לחלומות ולסיוטים, לאנליזה עצמית ולדיאגנוזה פומבית.

הקולנוע לוקח על עצמו את השליחות לשמש כבית ספר גבוה למוסר וחינוך רגשי. האם הוא ממלא את שליחותו? האם הוא מסוגל? האם יש לבמאי מה לחדש לנו חרף האילוצים הכלכליים הכרוכים בעשיית סרט? כדי שבמאי מסחרי, כדוגמת אלמודובר, קובריק או טרנטינו יקבל מימון לסרט הבא – הוא חייב לפתות כמה עשרות מיליוני צופים לבוא לסרט הנוכחי. כלבי התופת של הרייטינג טורפים בלוע פעור כל מי שמנסה לדבר אלינו ברצינות. היכן עובדה זו משאירה אותנו, את השאלות הגדולות, את התרבות בכללותה?

מה בין רגש לעונג מיני?

ביום רביעי הבא, 29 בדצמבר 2004, נכנסת הסדרה לתחנה ראשונה ובלתי נמנעת: מה פירוש "רגש אנושי"? מה פירוש אהבה? כאשר המפרי בוגרט נפרד מאינגריד ברגמן בסיום "קזבלנקה" – האם הוא משתמש במלים הנכונות? האם הנשיקה של רט בטלר וסקרלט או`הרה ב"חלף עם הרוח" – אחת התמונות המפורסמות של המאה – "עושה את זה" גם לצופים של היום? ומדוע רואים רק את הגיבור, בנשיקה מפורסמת נוספת – ב"ורטיגו" של היצ`קוק? האם בכלל אפשרית אהבה בעידן האלים שלנו – העידן שמיוצג על-ידי "תפוז מכני" ו"רוצחים מלידה"? האם הבמאים של היום מבדילים כל עיקר בין "רגש" ל"עונג מיני"? האם יש להם עניין להבדיל בין השניים? האם הצופה הציני של של זמננו מסוגל, או רוצה, לראות גיבורים מאוהבים? האם יש משמעות לחיבה, זוגיות והדדיות במדיום שמתרגם באופן שיטתי את כל המונחים הללו למיניות אלימה או לרגשנות מופרעת?

לפרטים נוספים