מחווה לצ'כוב תתקיים החודש בסינמטקים ברחבי הארץ כאשר במרכז התוכנית שמונה קלאסיקות מברה"מ ורוסיה שהוענקו לארכיון הסרטים הישראלי על ידי אולפן הסרטים המוסקבאי "מוספילם", ותורגמו לעברית בידי הסינמטקים – כולם עיבודים מרשימים שלא הוקרנו בישראל שנים רבות.

אנטון צ'כוב נולד ברוסיה הצארית ב-1860 להורים בני המעמד הבינוני. בילדותו איבד אביו את הון המשפחה וצ'כוב הצעיר נרתם לפרנסת המשפחה. הוא כתב לעיתונים הומוריסטים במקביל ללימודי הרפואה, ובגיל 24, עם סיום לימודיו החל לעבוד בפרבריה הכפריים של מוסקבה.

במקביל המשיך בכתיבה – כשהוא מתמקד בדמויות מבני המעמדות הבינוניים והנמוכים. לאחר שהתברר לו כי הוא חולה בשחפת, החל להקדיש את עיקר מרצו לכתיבה ועד מותו בשנת 1904, פרסם סיפורים קצרים ומחזות שהפכו עוד בחייו ליצירות מפתח בתרבות הרוסית.

גדולתו של צ'כוב, העובדה שכתיבתו עדיין רלוונטית, נעוצה בסגנון ובנושאי הכתיבה שלו - במתח הבלתי פוסק בין החיים כפעולה חושנית ומלאת תשוקה לבין המעצורים הפנימיים והחיצוניים שמחבלים בחיים האלו – לא רק חבלי הקיום הכלכליים או נוהגים חברתיים אלא בעיקר ההתבוננות הפנימית עצמה שגורמת לגיבוריו לפקפק ברצונם שלהם.

צ'כוב עושה זאת בסגנון כמו ריאליסטי, אך עם ריחוק מסוים – אותו ריחוק שמפעילים גיבוריו על חייהם – ושמייצר בעקביות אירוניה מרירה ולא ממש מחויכת.

צ'כוב אינו מקל על גיבוריו ואינו מתנשא עליהם. הוא מכיר את חולשותיו של האדם וכותב אודותיהן, ומניע את גיבוריו באהדה מסוימת בהתאם למגבלותיה של הנפש האנושית, על שיאיה ושפליה.

במובן הזה הצליח לקלוט היטב את מצבו של האדם בתקופתו ובתקופתנו – הכמיהה לאושר, לחמלה ולהבנה בתוך זרם של חיים מנוולים שאין בהם פשר.  
 

"גברת וכלבלב" (תמונת יח"צ)

התוכנית החודש מציעה במרכזה עיבודים שנעשו בברה"מ וברוסיה ליצירותיו של צ'כוב, מרביתן מבוססות על סיפוריו הקצרים.

התוכנית נמשכת משנות הארבעים ועד לימינו וכל סרטיה נעשו בידי הבמאים הגדולים ביותר שפעלו באותן שנים ופועלים בימינו (סמסון סמסונוב, סרגיי בונדרצ'וק, ניקיטה מיכאלקוב, אברם רום וקארן שחנזארוב).

אוצר התכנית: סשה קליינמן מהארכיון הישראלי לסרטים/ סינמטק ירושלים

"מחווה לאנטון צ'כוב", מה-12 עד ה-31 באוקטובר 2010, סינמטקים תל-אביב, חיפה וירושלים