קלאסי - מוצרט ושוברט בהרכב בינ"ל במוזיאון

ארנו זוסמן, הלל צרי, יהונתן בריק, מור בירון בקונצרט מיצירות שוברט ומוצרט במוזיאון ת"א

בקונצרט הקאמרי הקרוב במוזיאון תל-אביב יחברו נגנים ישראליים בינלאומיים מובילים לביצוע חמישיית קלרנית מאת מוצרט ושמינייה מאת שוברט.

משתתפי הקונצרט הם: ארנו זוסמן (צרפת)- כינור, יהונתן בריק - כינור, שמואל כץ - ויולה, הלל צרי - צ'לו, שירלי בריל - קלרנית, מור בירון - בסון, חזי ניר - קרן, אלכסנדרה סקוט (גרמניה) - קונטרבס

על היצירות (אורי יעקב)

שוברט- שמינייה לכלי נשיפה ולכלי קשת בפה מז'ור ד' 803 (60')

את כתיבת השמינייה לכלי נשיפה ולכלי קשת לקח שוברט על עצמו כמעין משימת הכנה לקראת כתיבת הסימפוניה התשיעית "הגדולה", הסימפוניה האחרונה שהספיק לכתוב. לא הייתה זו הפעם הראשונה ששוברט ערך "עבודת מחקר" מקיפה מסוג זה. לקראת כתיבת הסימפוניה הראשונה, למשל, כתב שמינייה אחרת, להרכב של כלי נשיפה בלבד.

בשנת 1824 שוברט חש עצמו, בצניעות אופיינית, עדיין כטירון בשדה הכתיבה הסימפונית, זאת למרות שמאחוריו כתיבה של לא פחות משמונה סימפוניות. הוא לא ייחס חשיבות רבה לשש הסימפוניות המוקדמות יותר, ואת הסימפוניות השביעית והשמינית לא כלל אפילו בקטלוג יצירותיו. בשמינייה ניתן למצוא ביטוי לרצון של שוברט לחקור את מגוון האפשרויות המצלוליות והתזמוריות הגלומות בהרכב הכלים שעמד לפניו, שניתן לראות בו סוג של תמצות של הרכב התזמורת שהיה מקובל באותה התקופה.

המודל עליו שוברט התבסס בכתיבת השמינייה היה שייך באופן ברור ללודוויג ואן בטהובן. אחת היצירות הקאמריות של בטהובן אשר זכתה להצלחה כבירה עוד בחייו הייתה השביעייה אופוס 20 להרכב של קלרנית, בסון, קרן, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. למעט הוספת תפקיד כינור שני להרכב, שוברט עקב באופן קפדני אחר המודל של בטהובן, אולי גם בניסיון להתחקות אחר ההצלחה.

ביצוע הבכורה לשמינייה נערך מול קהל מצומצם בביתו של הדוכס פרדיננד, מזמין היצירה, שאף נטל חלק בביצועה כנגן קלרנית. היצירה לא זכתה להצלחה כמו יצירתו של בטהובן, ובוצעה בפומבי רק שלוש שנים מאוחר יותר.

ניתן לראות ביצירה מעין גשר בין תקופות ועולמות מוזיקליים שונים. החשיבה היא
רב-פרקית קלאסית ומסורתית, אל מול רוח רומנטית שופעת. ההרכב הפסבדו-תזמורתי על מצלוליו העשירים, אל מול כתיבה קאמרית עם תפקידים וירטואוזיים של ממש לכלים השונים. בכך מהווה היצירה ציון דרך חשוב ביצירתו של שוברט, שנחשב בימינו למייצג הבולט ביותר של התפר הסגנוני שבין התקופה הקלאסית לזו הרומנטית.


מוצרט- חמישייה לקלרנית ולכלי קשת בלה מז'ור ק' 581 (30')

מוצרט התוודע אל צלילי הקלרנית כבר בגיל שמונה, כששהה בלונדון לרגל סיבוב הופעות. הקלרנית, על צלילו החם והמנעד הנרחב שלו, לא היה כלי שכיח בתזמורות של המאה ה-18, ושילובו בהרכבים שונים היה חדשני למדי באותה תקופה. אצל מוצרט הקלרנית הפך לכלי מן המניין ברבות מהסימפוניות והאופרות שכתב, ואף מצא את מקומו במספר יצירות קאמריות פרי עטו.

אחד מידידיו הקרובים של מוצרט בשנים האחרונות לחייו היה אנטון שטדלר, נגן וירטואוז שנחשב לאחד מגדולי נגני הקלרנית באותה תקופה וכיהן במשרת הקלרניתן הראשון בתזמורת החצר בוינה. כמו כן, בדומה למוצרט, היה חבר באגודת הבונים החופשיים. ההיכרות עם שטדלר הביאה את מוצרט לכתוב עבורו בשנת 1789 חמישייה לקלרנית ולכלי קשת, אשר תעמיד את הקלרנית במקום מרכזי יותר מזה שניתן לו עד כה ביצירותיו.

החמישייה כונתה בשם "שטדלר" ובוצעה על ידו בבכורה בשנת כתיבתה, במסגרת אירוע התרמה למען יתומים ואלמנות. באותה שנה מוצרט קיבל הזמנה מהקיסר פרנץ יוזף השני לכתיבת האופרה "כך עושות כולן". מלבד זאת שניתן לזהות סממנים מוזיקליים מקבילים בין פרקי החמישייה השונים לבין חלקים אחדים באופרה, נתגלה אף דף טיוטה לפרק הפינאלה של החמישייה אשר בסופו של דבר שימש חומר עיקרי לאריה של פרננדו במערכה השנייה ב"כך עושות כולן".

הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 14 בדצמבר 2010 ב-20:30 במוזיאון תל-אביב לאמנוטיות. לרכישת כרטיסים: .03-6077020