בתוך מבול ההצגות והמופעים המתקיפים את ההורים שבינינו בחג החנוכה, כדאי מאוד לשים לב להצגה קטנה ומתוקה בשם "אח אח בום טראח" של התיאטרון הערבי-עברי ביפו. ההצגה מיועדת בעיקר לקטנטנים (החל מגיל 4), אך גם גדולים יכולים ליהנות ממנה מאוד - לא לשווא קצרה פרסים רבים בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה, 2003.
מדובר בקומדיה בשתי מערכות, המוצגת בשפה מיוחדת (לא ממש עברית ולא ממש ערבית אלא סוג של גי`בריש קומי), מתובלת בנתזי מוזיקה ובתנועה ומשלבת עבודת שחקנים יוצאת מגדר הרגיל של יואב ברלב (שגם היה שותף לכתיבה) ושל עלי סלימן, שכמו נועדו להיות יחדיו על הבמה.
ההצגה מספרת את סיפורם של שני אחים שיום אחד מוצאים קופסה מסתורית ומנסים לגלות כיצד לפתוח אותה. במסעם לפתירת התעלומה הם עוברים עליות ומורדות, כמו בכל משפחה. ואם במשפחה עסקינן, הרי שאי אפשר שלא לומר מילה על הליהוק. הבחירה בשחקן ערבי ובשחקן עברי כאחים מהדהדת מיד לסיפור התנ"כי על יצחק וישמעאל, והקשר המשפחתי הראשוני בין השניים משכיח את הבדלי הדת והאמונה ומזכיר לצופים שכולנו בני אדם.
לכל ההורים המודאגים, בניגוד לסיפור התנכ"י, כאן יש סוף טוב! אך זהו סוף פתוח שאיננו מובן מאליו, שמאחוריו ניצב לו בזקיפות אחד העקרונות הזנים החשובים - לא המטרה חשובה אלא הדרך.
היכולות הווירטואוזיות של ברלב וסלימן עובדות בתיאום ובדיוק הרמוני, ומוגשות לקהל בכל כך הרבה נינוחות ואהבה שלרגעים גם הצופה מרגיש חלק ממשפחה חביבה הזו. הם מצחיקים ומרגשים עד דמעות. קשת צבעונית של מצבים ותחושות נפתחת בפנינו כמו בלחיצת כפתור ומעוררת לחיים גם את דמיונו הרדום של כל נמנמן.
התיאטרון הערבי-עברי לא נח על זרי דפנה. בתקציב זעום ממשיכים היוצרים להיאבק על מה שיש להם לומר, ובעידן של "שו-קיום" לא פלא שהמוזות פוצחות בקול מחאה, גם אם נאיבית מה.
"אח אח בום טראח" היא דוגמה יפה לקסם שאפשר ליצור במינימום אמצעים ובהרבה דמיון וכישרון. שני שחקנים, מעט מאד מילים, כמה קוביות מאוירות, בדים צבעוניים (התואמים את לבוש הדמויות), טייפ ופנסים אחדים - כל אלה מעורבבים עם המון תשוקה ו-בום טראח - נוצרה פה יופי של הצגה.
08/12/2003
:תאריך יצירה
|