המשורר והעורך אמיר אור, העורך הראשי והמנהל האמנותי של "הליקון – העמותה לקידום השירה בישראל" - פורש מתפקידו לאחר 22 שנות פעילות.
 
אמיר אור, אביה הרעיוני של הליקון, ייסד אותה יחד עם אירית סלע, ופעל להגשים את חזון העמותה: לקדם את השירה בישראל ולקרב קהלים מגוונים לשירה. מפעלות הליקון שימשו  ומשמשים חממה למשוררים ותיקים וצעירים גם יחד: כתב העת הליקון, ביה"ס לשירה – הראשון מסוגו בארץ, פסטיבל השירה הבינלאומי "שער", ספרי השירה של הליקון ועוד.
 
חברי הוועד המנהל של העמותה מסרו כי הם מודים לאמיר אור על שנים רבות של חזון, דבקות במטרה, חתירה למצוינות ועבודה מקצועית, העומדים  בבסיס הישגי העמותה, שמאז שהתבססה חוללה מפנה במפת השירה בארץ ובקירוב לבבות לשירה. 
   
לדברי  אור : "הליקון היא עבורי חלום שהפך למפעל חיים. הגיתי את הליקון כדרך לקידום השירה בישראל, וב-1990 ייסדתי עם אירית סלע את העמותה. בהמשך יזמתי והגיתי את עיקר מפעלותיה, והצבתי לה את החזון שלאורו התפתחה ב-22 השנים שחלפו מאז ייסודה. 
"לא לבדי עשיתי את הדרך הזו. הישגיה של הליקון לא היו אפשריים כלל ללא עבודתם של חברי ההנהלה, של חבריי למערכת, ושל רבים אחרים שתרמו ממיטב משאביהם ורעיונותיהם במסירות ובהתנדבות. אני מודה לכל חבריי לעשייה על תרומתם.
 
"הליקון קמה ברגע של חוסר פחד, מתוך מחשבה שאפשר לשנות את פני עולם השירה בארץ. הייתה זו ההתלהבות של ההתחלה, אך רק התעקשות של שנים על החלום הזה אפשרה לו להתפתח ולהגיע לממדים ולטווח שאנחנו מכירים בהליקון כיום. פעלנו בהתנדבות, בהתעקשות, בהתמסרות, ובעבודה קשה, אך במבט לאחור המאמץ הרב היה שווה, והמטרות שהצבנו הושגו: השירה יצאה מן המקום השולי שאליו נדחקה בתחילת שנות התשעים, והפכה למקום חי, רוחש פעילות ונושם. 

"22 שנה הן זמן רב למפעל חיים כזה – כיום, כשהליקון כבר הפכה לאסכולה וכבר התבססה כגוף ציבורי, אני חש שהדרכים שפילסתי סלולות היטב, ושבשלו התנאים שאנשים חדשים יוכלו להוביל בהן.  כאביה הרעיוני  של הליקון אמשיך לתמוך בה ולתרום לה במישור המערכתי והמקצועי, ובו בזמן אני יוצא גם אל דרך חדשה".
 
מהליקון נמסר כי כל פעילויות העמותה נמשכות כסדרן.