תיאטרון - מחוות לז''אן רוש ולאנייס ורדה ב "דוקאביב 2005"

פסטיבל דוקאביב, שיתקיים בין התאריכים 16-7 באפריל 2005 , יערוך שתי מחוות ליוצרים צרפתים חשובים בתחום קולנוע הדוקומנטרי: ז`אן רוש ואנייס ורדה. שלושה סרטים של כל אחד מן היוצרים יוצגו בפסטיבל.

ז`אן רוש

ז`אן רוש נולד בפריז ב – 1917. הוא רכש לעצמו השכלה כמהנדס אזרחי והעבודות הראשונות שלו כמהנדס היו באפריקה במהלך מלה"ע השנייה. כשחזר לפריז למד אנתרופולוגיה. בשנת 1946 הגיע שוב לאפריקה והפעם עם מצלמה. מאז עשה למעלה מ – 150 סרטים בהם גם סרטים עלילתיים וגם סרטים תיעודיים.

את רוב סרטיו עשה במערב אפריקה והם משקפים את עבודת השטח שלו כאנתרופולוג. למרות זאת היה זה דווקא ניסיון קולנוע הפריזאי הראשון שלו שבזכותו נודע והתפרסם – "כרוניקה של קיץ" (1960), שביים במשותף עם הסוציולוג אדגר מורין. סרט הגדיר את ז`אנר ה"סינמה וריטה", שייחודו בשיתופו של הצופה בתהליך היצירה מתוך מחשבה לשבור את אשליית ה"אובייקטיביות" בקולנוע התיעודי וכדי להזכיר שמדובר ביצירה קולנועית לפני הכל.

רוש פיתח את רעיון "המצלמה כמאיצה". לדבריו למצלמה יש יכולת לחשוף את הצד הבדוי שלנו שהוא יותר אמיתי מכל צד אחר שלנו. ה"סינמה וריטה" צריך להיות אמת קולנועית המתארת את האנשים שבונים את העצמי שלהם ממש לנגד עינינו.רבים מסרטיו של רוש, מושפעים ללא ספק מהאתוסים הפוליטיים של תקופת הדה-קולוניזציה. הקולנוע שלו עוסק בדיאלוג בין קולנוע והומניות, בין המצלם למצולם ובין הקהל למסך.

שלושה מסרטיו יוצגו בפסטיבל "דוקאביב":

"אני שחור"- (1957)- מצויד במצלמת 16 מ"מ מתעד רוש בטייק אחד את חיי היומיום של חבורת פועלי נמל צעירים, בין העמסת ציוד על האוניות לבילוי בבתי הקפה ומבקש מהם לאלתר את הפנטזיות שלהם מול המצלמה. סרט תיעודי ופיוטי בו זמנית.

"כרוניקה של קיץ"- הסרט שזכה בפרסי פסטיבל קאן וונציה בשנת 1961, מתאר כרוניקה של קיץ בפריז 1960 כשברקע המלחמה הממושכת בין צרפת לאלג`יר. רוש עוקב בדרכו הייחודית אחר התפתחותן של מספר דמויות המתייחסות לשאלה "כיצד אתה חי?" במהרה צצות שאלות אחרות יסודיות הקשורות ליאוש פוליטי, לבדידות, לקרב נגד השעמום. הסרט נחשב לחוויה חלוצית ומרתקת בתחום ה"סינמה וריטה".

"לאט לאט"- סיפור הרפתקאותיהם המסקרנות של דאמור ולאם, שני אנשי עסקים מאפריקה, המבקשים לבנות גורד שחקים. הם יוצאים לדרך בהרפתקה שמתחילה בפריז ומסתיימת בעיר מולדתם, ניגר.

אנייס ורדה

אנייס ורדה הייתה צלמת עיתונות מצליחה לפני שהפכה לאחת הבמאיות החשובות של צרפת. היא יצרה שלושה סרטים קצרים שיכונסו בפסטיבל תחת הכותרת "סינה-ורדה-פוטו". שלושת הסרטים נעשו על פני ארבעה עשורים והם משלבים בין צילום לקולנוע.

" אידסה, הדובים וכו`"- (צרפת 2004) - ורדה עוקבת בסרט אחר דמותה של אידה הנדלס, בעלת גלריה, דור שני לניצולי שואה החיה בטורונטו. היא מלווה תערוכה אותה אספה ואצרה אידסה באופן אובססיבי – צילומים של אנשים המחזיקים דובוני צעצוע – רובן מהתקופה שלפני השואה. התערוכה הופכת למטפורה נדירה על הזיכרון האנושי והמאה ה-20.

"יוליסה" - (צרפת 1982) - צילום שחור לבן של ורדה משנת 1954 ובו ילד, עז מתה וגבר עירום על החוף משמש כהשראה לסרט שעשתה לפני 28 שנים אחר-כך על טיבעו של הזיכרון והזמן. היא פוגשת את הגבר שהפך לזקן, את הילד להפך לאב לילדים ומשחזרת את האירועים שהתרחשו בצרפת ביום בו צילמה את התמונה.

"הצדעה לקובנים" - (צרפת 1963) - ורדה חזרה מקובה ובאמתחתה 1800 תמונות סטילס על החיים בארץ הקומוניסטית. את תמונות הסטילס הפכה לסרט שמח, קצבי ומוזיקלי המתאר את קובה ארבע שנים לאחר המהפכה ולאחר סיום משבר הטילים.