קלאסי - "מחשבות על דכאו" בקאמרית הישראלית

בקונצרט יבוצעו יצירתו של יואב תלמי, בעקבות ביקור בדכאו, ויצירות של בטהובן ומנדלסון

קונצרט של התזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של יואב תלמי, מעלה את יצירתו של תלמי, "מחשבות על דכאו", אלגיה למיתרים, טימפני ואקורדיון.

בקונצרט יבוצעו גם הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מז'ור, אופ' 19, של בטהובן, והסימפוניה מס' 4 בלה-מז'ור, אופ' 90, "האיטלקית", של מנדלסון. על הפסנתר ינגן דניאל גורטלר.

ה"אלגיה למיתרים, טימפני ואקורדיון" בוצעה לראשונה בספטמבר 1997 על-ידי התזמורת הפילהרמונית של ברגן שבנורבגיה, בניצוחו של תלמי. היא בוצעה מאז בכל רחבי העולם ועם כל התזמורות בארץ. "היצירה נכתבה בהשראת שני ביקורים שערכתי לפני שנים במחנה הריכוז דכאו שליד העיר מינכן בגרמניה", מספר תלמי.

"הביקור הראשון היה עם אשתי וילדי, והשני עם נגני התזמורת הקאמרית הישראלית בעת סיור קונצרטים בניצוחי, ב-1987. בטקס אזכרה שערכנו במקום, ביצע הצ'לן הראשון של התזמורת דאז, עמנואל גרובר, את הסרבאנדה לצ'לו סולו מתוך הסוויטה בדו מינור של באך.

"בכתיבת האלגיה השתמשתי בנושאים מוזיקליים שאולים שונים, שעזרו לי לבנות קולאז' של תמונות חולפות מהעבר וההווה. כך ניתן לשמוע את הסרבאנדה של באך, כמו גם שיר מהגטו, 'תחת זיו כוכבי שמים', המנוגן על-ידי רביעיית מיתרים ונשמע ממרחק. נושא מתוך 'שירים על מות ילדים' מאת גוסטב מאהלר משמש כ'קאנטוס פירמוס' בכניסות הפוגאליות שבפתיחת היצירה, ואילו נושא אחר מתוך אותה יצירה נשמע כמובאה בסוף ה'אלגיה', כסיום של שלווה והשלמה. האקורדיון עצמו מייצג נגן רחוב בגטו.

"האלגיה נכתבה ב-1997, חלקה בישראל וחלקה בסן-דייגו, קליפורניה. הקדשתי אותה לסבים שלי, שנכחדו בשואה ושמעולם לא זכיתי להכיר".

יצירתו של בטהובן, הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מז'ור, אופ' 19, שניכרת בה השפעתם של מוצרט והיידן, נפתחת בפרק עליז ומלא אופטימיות, ממשיכה באדאג'ו רגוע ופיוטי, ומסתיימת ברונדו שופע חיים ועליזות. בטהובן כתב אותה בהיותו בבון, ב-1787, אך המשיך לשנות אותה כשלמד בווינה אצל היידן. בנוסח הזה ביצע את יצירתו התזמורתית הגדולה לראשונה בבורגתיאטר בווינה ב-1795, כשהוא מופיע בה כסולן. ב-1798 שינה שוב את הפינאלה עבור הופעותיו בפראג. בטהובן המשיך לערוך בקונצ'רטו שינויים בלי לגעת בתפקיד הסולו, עד שב-1801 הסכים הופמייסטר, המוציא לאור מלייפציג, לקנות את הקונצ'רטו בחצי מהמחיר שנהג לשלם עבור סונטה חדשה. דעתו של בטהובן על הקונצ'רטו לא היתה טובה. "אין הוא מן הטובים שביצירותי", אמר, "אך עדיין, הוצאתו לאור לא תגרום לך מבוכה".

תלמי-ענק-יחצ.jpg

יואב תלמי (תמונת יח"צ)

את הסימפוניה מס' 4 בלה מז'ור, אופ' 90, "האיטלקית", כתב מנדלסון במהלך מסע לאיטליה, שאליו יצא בעידודם של אביו ושל מורהו הרוחני, המשורר גתה, בהיותו בן 21. מנדלסון התלונן במכתב למשפחתו באביב 1831 על קשיים בהשלמת הסימפוניה הסקוטית, כי "התקופה ממחציתו השנייה של אפריל עד אמצע מאי היא היפה שבעונות באיטליה. איך אפשר לבוא אלי בטענות על כי איני יכול לחזור לסקוטלנד האפרורית". זמן קצר לאחר מכן החל לרשום בניירותיו את הסקיצה לסימפוניה חדשה שתקרא בהמשך "האיטלקית".

מנדלסון לא הצליח לסיים את הסימפוניה לשביעות רצונו במהלך הסיור באיטליה, וגם לא כששב לביתו, אלא רק ב-1833, לאחר שחזר לברלין וקיבל תמיכה מהאגודה הפילהרמונית של לונדון. אותה אגודה אשר תמכה בבטהובן כשכתב את הסימפוניה התשיעית שלו. ביצוע הבכורה של היצירה במאי אותה שנה, בניצוחו של המלחין, זכה להצלחה רבה, אך מנדלסון לא היה מרוצה. הוא לא הסכים לפרסם את היצירה, ערך בה שינויים, והיא יצאה לאור ארבע שנים לאחר מותו בנוסח המקורי, כפי שבוצע בבכורה בלונדון. ב-1999 יצאה מהדורה אקדמית של הסימפוניה עם התיקונים שערך בה מנדלסון, אך היא שונה למדי מהסימפוניה האיטלקית הידועה.

מנדלסון שמר על המבנה המסורתי של הסימפוניה בעלת ארבעת הפרקים שנפתחת בפרק אלגרו ויואצ'ה תוסס, ואפשר לדמות שאנו נעים במהירות מסחררת במחוזותיה של איטליה. פרק האנדנטה בסגנון מארש אטי מתאר, לפי פרשנים שונים, טקס דתי שבו צפה מנדלסון בהיותו בנאפולי. את ההשראה לכתיבת הפרק השלישי קיבל כנראה מסיפור אגדה של גתה על שושנה יפהפייה שכל הנוגע בה מת. הפרק המסיים את הסימפוניה הוא ריקוד סלטרלו קופצני עוצר נשימה. האנרגטיות והדרמטיות של המוזיקה בפרק זה משרה אווירה שמחה ומרוממת רוח, כפי שכתב מנדלסון למשפחתו בעת ביקורו באיטליה, אז הבטיח כי היצירה תהיה "העליזה שביצירותיו".

הקונצרט ייערך בימים רביעי-חמישי, 21–22 במרץ 2012, בשעה 20:30, במוזיאון תל-אביב. לפרטים: 03-5188845.

רכישת כרטיסים