סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ידיעה
 
מאת: מערכת הבמה אורי קם ורביעיית המיתרים האמריקאית
 

 
 

ההרכב יבצע יצירות של היידן, דבוז'ק וברהמס בקונצרט  במוזיאון תל אביב



בקונצרט הרביעי בסדרת מופת ב' במוזיאון תל אביב תתארח רביעיית המיתרים האמריקאית לביצוע יצירות של היידן, דבוז'ק וברהמס.
 
ברביעייה חברים פיטר וינוגרד ולורי קרני, כינור; דניאל אבשלומוב, ויולה; ווולפרם קוסל, צ'לו. עם אורי קם, ויולה.
 
בתוכנית: רביעיית כלי קשת בסול מז'ור, אופוס 77, מס' 1, של היידן; רביעיית כלי קשת מס' 10 במי במול מז'ור, אופוס 51, של דבוז'ק; וחמישייה לכלי קשת מס' 2 בסול מז'ור, אופוס 111, של ברהמס. 
 

היידן, אבי רביעיית כלי הקשת

בשנת 1799 קיבל היידן הזמנה לכתיבת קובץ של שש רביעיות מהנסיך פרנץ יוזף מקסימיליאן לובקוביץ', פטרון אמנויות חשוב בווינה של אותה תקופה ומוזיקאי מוכשר בזכות עצמו. בהמשך היה לובקוביץ' לפטרון מרכזי של בטהובן, שהקדיש לו רבות מיצירות המופת המאוחרות מפרי עטו.

בסופו של דבר היידן העלה על הכתב רק שתי רביעיות בלבד תחת אופוס 77. הסיבה המקובלת לכך שהיידן לא השלים את כתיבתן של שש רביעיות היא תשישות שנתלוותה לגילו המתקדם, שהתחזקה עם אובדן הכוחות שהסבה לו מלאכת כתיבתה של האורטוריה רחבת ההיקף "בריאת העולם".

הסיבה שהציע רובינס-לנדון שונה בתכלית ומסקרנת יותר לעניינינו. בשנים 1798–1799 נכתב קובץ שש הרביעיות הראשונות של בטהובן, אופוס 18, והוקדש אף הוא לנסיך לובקוביץ'. ידוע כי היידן הכיר היטב את אופוס 18, התרשם ממנו עמוקות, ואף ראה בו נקודת מפנה חדשנית בהתפתחות הסוגה שהוא עצמו הגה ופיתח (היידן הרי זכה לכינוי "אבי רביעיית כלי הקשת").
 
על-פי רובינס-לנדון, ניתן להסיק כי היידן חש באותה נקודה כי אין לו יותר מה לומר ולהוסיף בכתיבת רביעיות נוספות, בייחוד לנוכח פועלו של תלמידו לשעבר.
 
השפעת הרוחות המוזיקליות החדשות ניכרות ברביעייה אופוס 77 מס' 1 של היידן, אחת משתי היצירות השלמות האחרונות שהמלחין כתב בסוגה זו. קשה לומר בהחלטיות שיש השפעה מובהקת של בטהובן על היידן הקשיש, אך בהחלט ניתן להצביע על נקודות משותפות. הנושא הפותח את היצירה, לדוגמה, נושא אופי של מארש. מובן שהמארש אינו המצאה של בטהובן כלל ועיקר, אך ניתן אולי לזהות כאן אמירה מוזיקלית המתייחסת יותר לתכנים קולקטיביים מאשר למוזיקה מעודנת המיועדת לאוזני האצילים בלבד.
 
לפרק המנואט אופי שמזכיר הרבה יותר סקרצו מהיר ומתפרץ, בטהובני כמעט באופיו, מאשר מנואט אצילי וחינני. מעניין להיווכח כמה היידן המשיך, גם בערוב ימיו, להשתנות ולהתאים את יצירתו למתרחש סביבו, אך למרות זאת ייתכן שהחליט בשלב זה "לפנות את מקומו" לדור המלחינים הבא. 
 
הרבעייה-האמריקנית-Peter-Sch.jpg
"הרביעייה האמריקאית" (צילום: פטר שחף)

דבוז'ק, פולקלור מבוהמיה ומוראביה
 

 
המחצית השנייה של המאה ה-19 אופיינה בתהפוכות ושינויים. בין אלו בלטה במיוחד ההתעוררות הלאומית של עמי אירופה השונים. המגמה מצאה עד מהרה ביטוי באמנויות השונות, ובכלל זה במוזיקה, שמעצם טבעה אחת מאבני היסוד הבסיסיות שלה היא ההתכתבות המתמדת עם החומר שמקורו בפולקלור.
 
אנטונין דבוז'ק הצ'כי נמנה גם הוא עם המלחינים המובילים של הזרם המוזיקלי החדש ורב ההשפעה. מקור ההשראה הראשוני לכתיבה הבוגרת של דבוז'ק הוא מוזיקת הפולקלור הכפרית של מחוזות בוהמיה ומוראביה, שאליה נחשף משחר ילדותו. בידיו, החומר המלודי ה"פשוט" נוצק אל תוך מסגרת אמנותית גבוהה.

ב-1879 זכה קובץ הריקודים הסלאבוניים הראשון, אופוס 46, להצלחה גדולה, הן בגרסה לשני פסנתרים שיצאה לאור ונמכרה היטב, והן בגרסה המתוזמרת שבוצעה באותה תקופה על-ידי הטובות שבתזמורות בגרמניה ובאנגליה.
 
בעקבות ההצלחה, קיבל דבוז'ק הזמנה לכתיבת רביעיית כלי קשת "בסגנון סלאבי". לצד הביצוע של הרביעיה הפלורנטינית שהזמינה את היצירה ביצעו אותה באותה שנה גם שתי רביעיות אחרות, רביעיית הלמסברגר ורביעיית יואכים הנודעת, שבסופו של דבר ביצעה את היצירה בבכורה בברלין.

כל פרקי היצירה הם בעלי זיקות לסוגות פולקלוריות של מחוזות הולדתו של דבוז'ק. לפרק הראשון זיקה למחול הפולקה, והוא פותח בהלך רוח נינוח הנעשה אינטנסיבי יותר ויותר ככל שהפרק מתפתח. הפרק השני הוא אולי הפרק המרכזי והידוע ביצירה, ובהתאם לכותרת שהוצמדה לו, כתוב ברוח הדומקה.
 
מושג זה לקוח מתרבות מוזיקת הפולקלור של מזרח אירופה בכלל ושל אוקראינה בפרט, ומקור שמו מן המושג "דומה", סוג של בלדה אפית בפולקלור האוקראיני. זוהי צורה מוזיקלית עממית רווחת המאופיינת בחילופים בין חלקים איטיים שירתיים או רצ'יטטביים, מלנכוליים ואלגיים באופיים, לבין חלקים ריקודיים סוחפים ואנרגטיים. עיקרון מבני זה נוכח בצורה בולטת במוזיקה העממית של מזרח אירופה, ובין השאר גם ה"צ'רדש" ההונגרי מבוסס על עיקרון דומה. 
 
ברהמס, מעין סיכום ופרידה אישית
 
1890, שנת כתיבתה של חמישיית כלי הקשת מס' 2, אופוס 111, היתה שנה דרמטית ומכריעה בדרכו הקומפוזיטורית של ברהמס. באותה עת הגיע לכדי תחושה כללית של מיצוי אמנותי, והוא גמל בלבו לחדול ממלאכת הכתיבה לתמיד. בחמישייה אופוס 111 ראה מעין סיכום ופרידה אישית מן המלאכה שלה הקדיש את רוב חייו המקצועיים.
 
בדצמבר אותה שנה שלח את התווים למו"ל סימרוק, ובמכתב המצורף כתב: "עתה הגיעה שעתך לומר שלום ליצירות חדשות מפרי עטי. זוהי עת מצוינת להפסיק".
 
ברהמס אמנם שלח את הדברים הללו לסימרוק בראש וראשונה עקב חוסר שביעות רצונו מן המחירים הגבוהים שגבה המו"ל מציבור רוכשי התווים, אך יש בהם גם משמעות מרומזת לגבי המשך כתיבתו באופן כללי. באותו מכתב אף הוסיף כי חשב "ליצור עוד כמה יצירות הקיץ, אך נראה שרק החמישייה הזו לבדה נותרה".

במהלך החודשים הבאים התרכז ברהמס בעיקר בעריכת יצירות שכתב בעבר. כשנה לאחר אותה הצהרת כוונות שב בפרץ מחודש של יצירתיות אל הכתיבה, אם כי במהלך השנים הבאות העלה על הכתב עוד מספר מצומצם ביותר של יצירות.

אחד האנשים הראשונים שברהמס שלח אליהם את תווי היצירה לחוות דעת היתה ידידתו אליזבט פון-הרצוגנברג. זו חתמה את מכתב התגובה המפורט ונלהב שלה במלים: "זה אשר יכול היה להמציא מלבו עושר שכזה, חייב שיהיה מצוי בין כתליה של מסגרת מחשבתית של שמחה ורעננות! זוהי מוזיקה אשר נכתבה על-ידי אדם בשנות השלושים לחייו".

באביב אותה שנה שהה ברהמס בביקור ממושך באיטליה. בשלב זה היה שרוי בהלך רוח יצירתי שונה בתכלית מזה שמצאנו במכתב לסימרוק, ואף שקד על כתיבתן של שתי סימפוניות נוספות. הסימפוניות החמישית והשישית, כידוע לנו, מעולם לא הושלמו, אך על-פי סקיצות שנמצאו, אחד הנושאים שיועדו להשתלב בסימפוניה החמישית מצא את דרכו להיות לנושא הפותח את החמישיה אופוס 111.
 
כאמור, באותו זמן התרכז ברהמס גם בעריכה מחדש של יצירות שכתב בעבר. ניכר כי אותה התעמקות ביצירות המוקדמות תפסה מקום גם בחמישייה. הפרק השני, לדוגמה, הוא פרק וריאציות אטי בסולם רה מינור, בדומה לפרק האיטי בשישיה המוקדמת אופוס 18 שכתב.
 
כך גם פרק הפינאלה, המתאפיין בסגנון הונגרי-צועני, בדומה למספר פרקי פינאלה מוקדמים יותר כגון הפרק החותם את רביעיית הפסנתר מס' 1, אופוס 25. לאור כל אלה, ניתן לראות בחמישיה אופוס 111 מעין סיכום רב-רושם למגוון הפנים הרבות והייחודיות שנתגלו ביצירתו של ברהמס עד לאותה נקודה.
 
הקונצרט יתקיים במוצ"ש, 26 בינואר 2013, ב-20:30, באודיטוריום על-שם ליאון ומטילדה רקנאטי, במוזיאון תל אביב. לפרטים: 03-6077020.

למועדי מופעים >

24/12/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע