קלאסי - סטרווינסקי וגרשווין במוזיאון ת"א

הכנר טאמאקי קאוואקובו והפסנתרן יו קוסוגו יבצעו יצירות של סטרווינסקי, גריג וגרשווין

מוזיאון תל אביב מציג את הקונצרט השלישי בסדרה האקסקלוסיבית א' בגלריות המוזיאון, עם טאמאקי קאוואקובו בכינור ויו קוסוגו בפסנתר.

השניים יבצעו סוויטה איטלקית לכינור ולפסנתר מאת איגור סטרווינסקי, סונטה מס' 3 לכינור ולפסנתר בדו-מינור מאת אדוארד גריג, וסוויטת "פורגי ובס" לכינור ופסנתר מאת ג'ורג' גרשווין/יאשה חפץ.

סטרווינסקי: "התגלות שאיפשרה את יצירתי המאוחרת"

החל מ-1910 נחשף העולם אל סטרווינסקי כמלחין הבולט בנוף המוזיקלי של זמנו. הבלטים ה"רוסיים", "ציפור האש", "פטרושקה" ובייחוד "פולחן האביב", שהעלה עם הכוריאוגרף סרגיי דיאגילב, חוללו תפנית של ממש בחשיבה המוזיקלית ששלטה עד לאותה תקופה.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה התלבט סטרווינסקי באשר להמשך דרכו האמנותית. דיאגילב הציג לו כמה יצירות מפרי עטו של ג'יאמבטיסטה פרגולזי, שפעל באיטליה בראשית המאה ה-18, והציע לו לבסס יצירה משלו על נושאים מתוך יצירות אלה. בתחילה דחה סטרווינסקי את הרעיון, אך לאחר שהתעמק ביצירות החליט להיענות לאתגר.

ב-15 במאי 1920 הועלתה בפריז הבכורה ל"פולצ'ינלה", בלט עם קטעים מושרים מאת סטרווינסקי, כאשר על עיצוב התפאורה היה מופקד פבלו פיקאסו. היצירה הוצגה כיצירה של פרגולזי בעיבוד סטרווינסקי. סטרווינסקי כינה את "פולצ'ינלה" כ"התגלות שדרכה התאפשרה כל יצירתי המאוחרת", והיא נחשבת לסנונית הראשונה בתקופה ה"ניאו-קלאסית" שלו ונקודת מפנה נוספת בהתפתחות המוזיקה במאה ה-20.

ב-1925 ערך סטרווינסקי עיבוד לכינור ולפסנתר של פרקים אחדים מתוך "פולצ'ינלה". ב-1933 ערך גרסה של "הסוויטה האיטלקית" לכינור ולפסנתר, בסיועו של הכנר סמואל דושקין, וזוהי הגרסה שתבוצע הערב.

גריג: חומרי הפולקלור של מחוזות סקנדינביה

את הסונטה מס' 3 החל גריג לכתוב בסתיו 1886, כ-20 שנה לאחר שהעלה על הכתב את הסונטה מס' 2. בניגוד לשתי הסונטות הראשונות, שנכתבו ככל הנראה תוך פרקי זמן של ימים או לכל היותר שבועות בודדים, כתיבת היצירה נכתבה על-פני קרוב לשנה.

היצירה הוקדשה לצייר פרנץ פון-לנבאך, ובוצעה בבכורה באותה שנה בבית הגוונדהאוס החדש בלייפציג. גריג תפס את מקומו ליד הפסנתר, בצוותא עם הכנר הרוסי אדולף ברודסקי. עד מהרה הייתה היצירה לפופולרית מאד ונוגנה תדיר על-ידי כנרים נודעים.

זוהי יצירה דרמטית ומגוונת בהלכי הרוח המתחלפים בה, עם התייחסות ברורה ליצירותיו של בטהובן בסולם דו מינור, והפרק הראשון הירואי ממש וניתן לזהות בו השפעות ברורות של חומרי הפולקלור של מחוזות סקנדינביה.

גרשווין/חפץ: "חצי הדרך בין אופרה למיוזיקל"

בשנת 1926 התוודע ג'ורג' גרשווין ל"פורגי" מאת דובוז הייוורד, רומן הדן במציאות חייהם הקשה של השחורים בני המעמד הנמוך בדרום ארצות-הברית. העלילה המרכזית ברומן מתמקדת בסיפור אהבתם של פורגי הקבצן הנכה ובס האשה המנוצלת.

כשבע שנים לאחר מכן החלו גרשווין והייוורד לעבוד על עריכת הליברית ל"פורגי ובס", "אופרה עממית אמריקאית", כלשונו של גרשווין. איירה, אחיו של גרשווין, סייע להייוורד במלאכת כתיבת הליברית. כחלק מעבודת ההכנה לכתיבת המוזיקה, התארח גרשווין במשך שבועות אחדים אצל הייוורד בפולי איילנד מולדתו, כדי לספוג את אורחות החיים המקומיים ואת המקצבים והתכנים המוזיקליים האופייניים לתושבי המקום.

ביצוע הבכורה התרחש בבוסטון ב-30 בספטמבר 1935. הביצוע החגיגי הרשמי התרחש בניו-יורק כחודש לאחר מכן. כל הזמרים בתפקידים העיקריים היו שחורים, מהפכה של ממש בתחום ההצגה האופראית. הקהל קיבל את היצירה בחום, אולם רבים מן המבקרים ראו בה "חצי הדרך בין אופרה למיוזיקל".

יאשה חפץ, אולי הכנר הווירטואוז הידוע ביותר שפעל במהלך המאה ה-20, נעשה אזרח אמריקאי ב-1925. הוא גילה עניין רב ביצירתו של גרשווין, ואף ידוע כי הזמין ממנו יצירה, שמעולם נכתבה, בשל מותו של המלחין בטרם עת. חפץ לא ויתר על ההזדמנות לבצע מיצירותיו של גרשווין, וערך שני קבצים של עיבודים לכינור ופסנתר מפרי עטו: האחד לשלושה פרלודים שנכתבו במקורם לפסנתר סולו, והשני לקטעים מתוך "פורגי ובס", שלו נאזין הערב.

(אורי יעקב)

הקונצרט ייערך ביום חמישי, 2 במאי 2013, ב-20:30, במוזיאון תל אביב. לפרטים: 03-6077020.