קלאסי - סולני הקאמרטה במוזיאון ת"א

שישה מסולני הקאמרטה הישראלית ירושלים יבצעו מיצירות מוצרט, מנדלסון ופאבלו דה-סרסטה

מוזיאון תל אביב מציג את הקונצרט הרביעי בסדרה הסימפונית "סולנים בסערה", עם סולני הקאמרטה הישראלית ירושלים.

בתוכנית סינפוניה קונצ'רטנטה לאבוב, קלרנית, קרן-יער, בסון ותזמורת במי במול מז'ור, ק' 297b, וקונצ'רטו מס' 6 לפסנתר ותזמורת בסי במול מז'ור ק' 238, מאת מוצרט; קונצ'רטו לכינור, פסנתר וכלי קשת ברה-מינור, מאת מנדלסון; וספטאדו מתוך מחולות ספרדיים, אופוס 23 (4'), מאת פאבלו דה-סרסטה.

את היצירות יבצעו טאמאקי קאוואקובו, כינור; יו קוסוגה, פסנתר; דודו כרמל, אבוב; דניאל ארדמן, קלרנית; מאוריציו פאז, בסון; שרון פולק, קרן.

האאוריקה של מוצרט

התפר בין השנים 1775 ו-1776 היה תקופה חשובה ומרעננת בכל האמור בכתיבה הקונצ'רטנטית של מוצרט, אחת הסוגות המרכזיות ביצירתו. במהלך 1775 השלים את שלושת הקונצ'רטים מס' 3–5 לכינור, ומיד לאחר שסיים את המלאכה ניגש להלחין את הקונצ'רטו מס' 6 לפסנתר. זהו למעשה הקונצ'רטו המקורי הבוגר השני של מוצרט לפסנתר, ומוקדם ממנו רק הקונצ'רטו מס' 5, שנכתב ב-1773.

ארבעת הקונצ'רטים הראשונים לפסנתר הם עיבודים ליצירות מפרי עטם של מלחינים אחרים שמוצרט ערך בטרם מלאו לו עשר. החוקר אלפרד איינשטיין כינה את הקונצ'רטו מס' 6 בשם "אאוריקה", כמבשר של דבר מה חדש בעולם המוזיקה. בקונצ'רטו זה אנו פוגשים לראשונה במודל הבסיסי שעליו ביסס מוצרט את 21 הקונצ'רטים לפסנתר שהוא עתיד להעלות על הכתב לאחר מכן.

הנגיעות הרומנטיות של מנדלסון

מנדלסון, מהידועים שבילדי הפלא המוזיקליים בכל הדורות, הספיק להשלים עד גיל 14 כתריסר סימפוניות לכלי קשת. מעט לאחר מכן העלה על הכתב כמה קונצ'רטים שאפתניים. אחד מהם הוא הקונצ'רטו הכפול לכינור, פסנתר ותזמורת כלי קשת, שנכתב בשנת 1823.

ביצוע הבכורה ליצירה נערך בביתם של המנדלסונים בברלין, כחלק מ"קונצרטי יום א" המפורסמים שנערכו בבית מעת לעת. בקונצרטים ביתיים האלה בוצעו רבות מיצירותיו המוקדמות של מנדלסון, ובמקרה זה הוא עצמו ניגן את תפקיד הפסנתר וחברו פרדיננד דויד נטל את תפקיד הסולן בכינור.

אם בפרק הראשון יכולנו לפגוש בכור ההיתוך הסגנוני בין העקרונות הבארוקיים והקלאסיים לבין ההבעה הרומנטית, שילוב שמנדלסון עתיד להמשיך ולפתח בהמשך דרכו, הרי שבפרק השני אנו מתוודעים לשליטה של מנדלסון בסגנון הקלאסי מבית מדרשו של מוצרט, עם נגיעות רומנטיות מעודנות.

דה-סרסטה: להט הביקורת השתנק מאחוריו

המלחין והכנר הספרדי פאבלו דה-סרסטה הוא אבן דרך מרכזית בהתפתחותה של אסכולה וירטואוזית לנגינה בכינור, שראשיתה בשלהי המאה ה-19 והמשכה אל תוך המאה ה-20. על-פי הקלטות מועטות ועדויות מן התקופה, נגינתו של דה-סרסטה התאפיינה בצליל עמוק ומלא, בשימוש בטכניקת ויברטו מהירה ואינטנסיבית ובשימוש נרחב בטכניקת פורטמנטו (מעבר מצליל לצליל תוך גלישה על המיתר).

בתקופתו זכתה נגינתו לא פעם לביקורת שליליות. הסופר והמחזאי הנודע ג'ורג' ברנרד שואו כתב עליו כי "הותיר את להט הביקורת להשתנק לו הרחק מאחוריו".

יצירתו של סרסטה העלתה על נס את הווירטואוזית הכנרית, וניתן למצוא בה שימוש ופיתוח של טכניקות כנגינת צלילי פיציקטו וצלילים כפולים במהירות, פלז'ולטים, קפיצות רגיסטר גדולות, גליסנדים ועוד. מלחינים חשובים רבים שחיו במקביל לסרסטה הקדישו לו קונצ'רטים ויצירות נרחבות אחרות, שרבות מהן נמנות עם הרפרטואר המנוגן ביותר לכינור עד ימינו אנו.

(אורי יעקב)
הקונצרט ייערך במוצ"ש, 4 במאי 2013, ב-20:30, במוזיאון תל אביב, אודיטוריום על-שם ליאון ומטילדה רקנאטי. לפרטים: 03-6077020