קלאסי - דביוסי, שומאן ועוד במוזיאון ת"א

בקונצרט בסדרה האקסקלוסיבית יככבו הצ'לנית קריסטינה רייקו-קופר והפסנתרן שלמה שם-טוב

בקונצרט השישי בסדרה האקסקלוסיבית א' בגלריות מוזיאון תל אביב יבצעו קריסטינה רייקו-קופר, צ'לו, ושלמה שם-טוב, פסנתר, שורה של יצירות קלאסיות.

בתוכנית: קלוד דביוסי, סונטה ברה מינור לצ'לו ולפסנתר; רוברט שומאן, אדג'ו ואלגרו לצ'לו ולפסנתר בלה במול מז'ור, אופוס 70; פרדריק שופן, מבוא ופולונז בריאנט לצ'לו ופסנתר בדו מז'ור, אופוס 3; גספר קסדו, "מחול השדון הירוק" לצ'לו ולפסנתר; מקס ברוך, "קול נדרי", אדג'ו לצ'לו ולתזמורת על שני נושאים עבריים, אופוס 47, בעיבוד לשלישיית פסנתר; דוד פופר, פולונז קונצרטי לצ'לו ולפסנתר, אופוס 14.

דביוסי: 30 מיליון פצצות לא יוכלו לרוח הצרפתית

שנותיו האחרונות של דביוסי היו קשות. הוא סבל ממחלת סרטן ממושכת, ובשנת 1914 נפטרה אמו, שהיתה קרובה אליו מאוד. באותה שנה שקע בדיכאון וכמעט שלא העלה על הדף יצירות חדשות.

הוא חש רע עם חוסר היכולת שלו להתגייס לצבא הצרפתי ולתרום למאמץ המלחמתי. "עיקר עבודתי אינה למען עצמי, אלא כדי לספק הוכחה, צנועה ככל שתהיה, שגם 30 מיליון פצצות לא יוכלו לרוח הצרפתית", כתב אז.

ב-1915 החלה לנשב אצל דביוסי רוח חדשה של יצירתיות, בין השאר בדמותו של פרויקט הלחנתי חדש תחת הכותרת "סונטות לכלים שונים", שתוכנן להיות מוקדש לבתו של דביוסי, אמה-קלוד.

בסונטה לצ'לו ופסנתר מפגין דביוסי זיקה לצורות של תקופת הבארוק, אולם לצד הזיקה הניאו-בארוקית, מדובר ביצירה מודרניסטית ואף חדשנית לזמנה. זוהי יצירה קצרה ותמציתית, ודביוסי ממצה בה, בייחוד בתפקיד הצ'לו, שלל של יישומים אינסטרומנטליים לא שגרתיים לזמנם.

שומאן: מתיחה של האפשרויות הווירטואוזיות

בשנת 1849 ניגש שומאן להתמקד בסוגה אינסטרומנטלית חדשה עבורו: יצירה לכלי מלודי ולפסנתר. בריאותו הנפשית היתה טובה יחסית, והוא הרבה לכתוב בסוגות מגוונות. "השנה הפורייה שלי", כינה אותה.

במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 חלו פיתוחים רבים בטכנולוגיה של בניית כלי הנשיפה ממתכת, ובין השאר נכנסה להרכב בתזמורות קרן השסתומים, המאפשרת נגינה מדויקת בחצאי טונים.

היצירה אדג'ו ואלגרו של שומאן כתובה במקור לקרן ופסנתר, ויש בה מתיחה של האפשרויות הווירטואוזיות של הכלי החדש שעמד לרשותו. בפרק האדג'ו נדרש הקרנן לאורך נשימה וליכולת לנגן בליריות רבה. פרק האלגרו, לעומת זאת, עמוס בפסאז'ים וירטואוזיים.

שופן: היה זה תענוג להנחות את אצבעותיה הקטנות

בשנת 1839, בהיותו בן 19, הוזמנו שופן ואביו להתארח באחוזתו של הנסיך אנטונין רדזיוויל שבפולין, ושופן העניק שיעורים פרטיים לאחת מבנות המשפחה, ונדה.

"כתבתי 'א-לה פולקה' לצ'לו, עם ליווי", כתב לאחר הביקור לחברו. "זהו לא יותר מאשר נצנוץ סלוני, אשר נועד לגברות. רציתי שוונדה, בתו של הנסיך-הצ'לן, תלמד את התפקיד. היא עדיין מאוד צעירה, אולי בת 17, ויפה מאוד. היה זה תענוג להנחות את אצבעותיה הקטנות".

הפולונז הוא מחול פולני עממי, ולמן המאה ה-18 הפך לאופנתי ביותר באירועים הסלוניים של המעמדות האציליים והעירוניים כאחד. אצל שופן הפולונז הוא כבר סוגה קונצרטית "גבוהה", שיש בה ייצוג למוצאו הלאומי. הפולונז שלפנינו מיוחד בכך שבניגוד למיניאטורות טיפוסיות לכלי סולו ולפסנתר מן המאה ה-19, כאן תפקיד הפסנתר הוא הדומיננטי והמאתגר יותר.

קסדו: מיניאטורה וירטואוזית ומבריקה

גספר קסדו נולד בשנת 1897 בברצלונה. אביו היה עוגבר בכנסייה העירונית ומלחין, והוא שהעניק לו את השכלתו המוזיקלית הראשונה. כלי הנגינה שבו התמקד היה הצ'לו, וכבר בשנת 1910 עבר להתגורר בפריז והחל בלימודים אצל הצ'לן הספרדי הנודע פבלו קזלס.

החל מ-1917 החל לערוך קונצרטים בכל רחבי אירופה, בין השאר בצוותא עם ארתור רובינשטיין, יהודי מנוחין ויוזף סיגטי. כמלחין ניתן למצוא ביצירתו השפעה חזקה של האימפרסיוניזם הפולקלוריסטי-ספרדי של דה-פאיה וכן של ראוול, שקסדו אף השתלם אצלו בלימודי קומפוזיציה בפריז.

"מחול השדון הירוק" הוא דוגמה מפרי עטו למיניאטורה וירטואוזית ומבריקה, סוגה נוספת שבה העניק קסדו את תרומתו לרפרטואר הצ'לני.

ברוך: פולקלור נטול לאומנות

כיוצרים אחרים בני זמנו, מצא אף מקס ברוך עניין רב בפולקלור, אך לאו דווקא בחומר לאומי מסוים המוגדר בטריטוריה כלשהי. ביצירתו ניתן לזהות שלל של השפעות פולקלוריסטיות מגוונות, החל ממוזיקה צוענית-הונגרית וסלאבית ועד למוזיקה של ארצות סקנדינביה.

"קול נדרי" היא דוגמה לעיסוקו של ברוך בחומר פולקלורי של עם שתהליך התעוררותו הלאומית במובן השגור של המושג החל, כידוע לנו, רק לאחר מכן. היצירה הוזמנה על-ידי הקהילה היהודית בליברפול ובוצעה שם בפני קהל מצומצם יחסית של חברי הקהילה. רק כשנה לאחר מכן יצאה היצירה לאור ובוצעה בבכורה רשמית בלייפציג.

ברוך לא ראה ביצירה ניסיון להתחקות אחר דבר מה "אותנטי" בתפילה ואף כתב כי היצירה אינה יהודית יותר מאשר ה"פנטזיה סקוטית" היא סקוטית במהותה.

פופר: מיניאטורה מלאת קסם

דוד פופר נולד בפראג בשנת 1843, ומגיל צעיר החל בלימודי הצ'לו, בין השאר תחת הדרכתו של יוליוס גולטרמן. בגיל 20 יצא לסיור הופעות ברחבי גרמניה, שם פגש בהנס פון-בולוב, מהמנצחים והפסנתרנים הגדולים של גרמניה בשלהי המאה ה-19. פון-בולוב המליץ על פופר למשרת נגן-סולן בחצרו של הנסיך פון הוכנצולרן-הכינגן מלובנברג, משרה שפופר איבד כמה שנים לאחר מכן, לאחר מותו של הנסיך.

ב-1867 עבר פופר לווינה והתמנה למשרת הצ'לן המוביל בתזמורת האופרה העירונית, וכן חבר לרביעיית הלמסברגר, מן ההרכבים הבולטים שפעלו באותה תקופה. בשנת 1873 החל להתמקד בקריירה סולנית, כשלצדו אשתו, סופי מנטנר, פסנתרנית וירטואוזית ותלמידה לשעבר של ליסט.

הפולונז הקונצרטי, בדומה לרבות מיצירותיו, הוא מיניאטורה מלאת קסם המשלבת בין ליריות רומנטית שופעת לבין וירטואוזיות מסחררת.
(אורי יעקב)

הקונצרט ייערך ביום רביעי, 3 ביולי 2013, ב-20:30, במוזיאון תל אביב. לפרטים: 03-6077020.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב-פייסבוק בלייק