הסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה עורכים רטרוספקטיבה מקיפה של לואיס בוניואל, הכוללת 24 סרטים.

האירוע מתקיים לציון 30 שנה למותו של בוניואל, ביולי 1983. בחודשים יולי-אוגוסט יוצגו מרבית הסרטים שביים וגם סרטים שכתב להם תסריטים בתחילת דרכו בשנות ה-30.

כן יוקרן לראשונה סרט תיעודי על יצירתו של בוניואל בהשתתפות חברו התסריטאי ז'אן קלוד קרייר ובנו חואן לואיס בוניואל.

האירוע מתקיים בשיתוף פעולה עם שגרירות צרפת והמכון הצרפתי בישראל, שגרירויות ספרד ומקסיקו. רטרוספקטיבה זו מתקיימת במסגרת ה-40 שנה של הסינמטק תל אביב, והיא נתמכת על ידי המכון הצרפתי בפריז.

רשימת הסרטים:

"התסריט האחרון: זוכרים את לואיס בוניואל" (גרמניה/מקסיקו/ספרד, 2008)
 
בימוי: חביאר אספדה, גאיזקה אורסטי.

לואיס בוניואל (1900–1983), אחד מבמאי הקולנוע החשובים בכל הזמנים, היה גם אחד מהאנשים המרתקים שחיו במאה ה-20. ז'אן-קלוד קרייר, חבר ותסריטאי, וחואן לואיס בוניואל, בנו של בוניואל ואמן בפני עצמו, מטיילים ברחבי ספרד, צרפת, מקסיקו וארה"ב, במקומות שהיו חשובים בחייו ובדמיונו של בוניואל.

השניים מתארים את חזונו ואת חייו הפרטיים והמקצועיים בעזרת קטעי סרטים ותצלומים שלא פורסמו עד עשיית הסרט. הסרט הדוקומנטרי הנדיר הזה יוקרן בארץ בהקרנת בכורה. 113 דקות, ספרדית, תרגום לעברית. 
  
"הכלב האנדלוסי" (צרפת, 1928)

בימוי: לואיס בוניואל וסלבדור דאלי. משחק: פייר באטצ'ף, סימון מאריי, ג'ים מיראביל.
 
עיקר כוחו של סרטם המשותף הראשון של בוניואל ודאלי הוא באימאז'ים, מטפורות וסמלים סוריאליסטיים. אליבא דבוניואל/דאלי מקיים התת מודע מדגמי חוויות, סיפורים וקשרים בעלי הגיון משלהם. תוך הניסיון הזה לפירוש תורת פרויד, הם מעלים את דעותיהם על דת, פוליטיקה ותורת המידות ותוקפים את הצופה בדימויים אכזריים ומדהימים. הסרט הפך לנושא דגל הסוריאליזם.

"תור הזהב" (צרפת 1930)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: גסטון מורו, ליה ליס, מקס ארנסט.
 
סרטם הסוריאליסטי השני של בוניואל ודאלי הוא "... ניסיון להסביר את העולם באמצעות תורות מרכס, פרויד והמרקיז דה סאד". תאור של אהבה מטורפת, כוח משיכה תהומי בין גבר לאישה שמקרב אותם זה לזו ללא הרף ולמרות זאת הם לא יזכו לעולם להיפגש. (59 דקות, צרפתית, תרגום לעברית). הקרנה חד-פעמית.
 
"יפהפיית היום" (צרפת/ איטליה 1967)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: קתרין דנב, ז'אן סורל, מישל פיקולי.
 
העיבוד של בוניואל לרומן מאת ז'וזף קאסל, נחשב עד היום מופת לאדפטציה קולנועית. סוורין, אשה צעירה ופריז'ידית המאוהבת בבעלה, מנהלת חיים כפולים: ביום היא רעיה למופת ובלילה פרוצה המממשת את הפרוורסיות של לקוחותיה. בוניואל שוטח את השקפותיו על ההבחנות בין טוב ורע, אירוטיקה ומוסר, אהבה ומוסכמות. את השיפוט המוסרי הוא מותיר בידי הצופים.  (100 דקות, צרפתית, תרגום לאנגלית ועברית). הקרנה חד-פעמית. 
 

"יפהפיית היום" (צילום: יח"צ)

"שביל החלב" (צרפת/איטליה 1968)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: לורן טרזיף, דלפין סריג, פול פראנקר.
 
ז'אן ופייר, שני קבצנים, יוצאים מפריז אל האתר הקדוש בסנטיאגו דה קומפוסטיה. במהלך המסע נקרות על דרך צמד הצליינים דמויות מתקופות שונות בהיסטוריה – מימיה הראשונים של הנצרות ועד ימינו אנו, מישו ועד למרקיז דה סאד – ואלה מאפשרות לבוניואל להשתלח בברוטליות בכל היקר והמקודש לכנסייה הקתולית וחסידיה. כמו כל סרטיו, גם "שביל החלב" הוא לא מסה פילוסופית כבדת ראש אלא בראש וראשונה סרט משעשע להפליא המוגש באמצעות סגנון כובש שקשה לעמוד בפניו.  (102 דקות. צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית). הקרנה חד-פעמית.
 
"וירידיאנה" (ספרד/מקסיקו 1961)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: סילביה פינאל, פראנסיסקו ראבאל, פרננדו ריי.
 
יצירה קולנועית פילוסופית, קרה ונטולת רחמים, המתארת עולם נאלח ומטורף. אחת מפסגות היצירה של בוניואל והקולנוע בכלל. וירידיאנה, צעירה חדורת רעיונות דתיים קיצוניים, מבקרת את דודה האלמן לפני כניסתה למנזר. הדוד מתאהב בה ומתאבד והנערה יורשת את אחוזתו. היא אוספת אביונים וזונות אל ביתה ואלו גומלים לה באונס אכזרי. הזעזוע מדרדר את הנערה "הקדושה" אל העולם המושחת מיסודו. שיאו של הסרט, סצינת אורגיית הקבצנים - פרודיה על הסעודה באחרונה של דה וינצ'י הנערכת לצלילי "המשיח" של הנדל - היא אחת הסצנות הקומיות-ברוטליות הזכורות ביותר של הגאון הספרדי.  (90 דקות, ספרדית, תרגום לעברית ואנגלית). הקרנה חד-פעמית. 
 

"וירידיאנה" (צילום: יח"צ)

"תשוקה אפלה" (צרפת/ספרד 1977)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: פרננדו ריי, קרול בוקה, אנחלה מולינה.
 
גבר צרפתי בגיל העמידה, עוזב את סביליה בדרך חזרה הביתה לפריז. ברציף הרכבת מנופפת לו בחורה צעירה את ידה, מתחננת שלא יעזוב אותה ולתדהמת שכניו לתא מרוקן מתייה דלי מים על ראשה. עכשיו הוא מספר לנוסעים מי היא קונצ'יטה, איך שיטתה בו, איך הפכה אהבה לתעתוע, איך שדדה אותו עם ידידיה הטרוריסטיים או בקיצור, איך גרמה לו, גבר כבוד פנים שכמותו, לבצע את האקט הכל כך לא מנומס מן ההתחלה
 
סרטו האחרון של לואיס בוניואל – יצירה של אמן קשיש בן 78 עם רעננות וממזריות של אברך עול ימים. ראשית, הטריק הדי בסיסי של שתי שחקניות על תפקיד אחד – קרול בוקה ואנג'לה מולינה, האחת מלאכית והשנייה לִילית – מוצא אל הפועל בצורה מושלמת ולא נראה כמו סתם התחכמות (כדי לחסוך כמה דקות בלבול בתחילת הסרט, כדאי לזכור את העובדה הזו כבר כשהאורות באולם יורדים). שנית, כמו לאורך כל הפילמוגרפיה, הוא לא מטיף אלא מכוון את הדרך בעזרת הרבה הומור. שלישית, אלה מאתנו שהקפידו לצפות במרבית סרטיו יגלו פה שלל מחוות עצמיות. ורביעית, מי שאוהב את הדרך שבה הוא מטפל בהדחקות ובתסכולים של הזקנה בכותרים כמו "יפיפיית היום", יבוא על סיפוקו גם ב"תשוקה אפלה". (103 דקות. צרפתית, תרגום לאנגלית ועברית). הקרנה חד פעמית.
 
"רוח החופש" (צרפת 1974)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: אדריאנה אסטי, ז'אן-קלוד בריאלי, מישל פיקולי.
 
טולדו, 1808, צבא נפוליאון כובש את ספרד וחייליו הנאמנים של מלך ספרד המוצאים להורג בכיכר העיר זועקים: "הלאה החירות!" האם בני האדם מעדיפים שיעבוד? – לצד העיסוק במוות (ובסאדו-מאזוכיזם ובנקרופיליה ובגרונטופילה), זו הסוגיה העומדת במרכז סרטו הלפני-אחרון של לואי בוניואל.
 
בן 74 היה כשביים את "רוח החופש" ועדיין הצליח לשטות בכולם עם תסריט משוחרר (בשיתוף עם ז'אן-קלוד קארייר), המכיל לא עלילה רציפה אלא אסופת אפיזודות כמעט מקריות השזורות זו בזו ומעניקות לסרט את ארסנל התחמושת הייחודי רק לבוניואל: מפרובוקציות סוריאליסטיות, דרך הצגת פרוורסיות אנושיות גרוטסקיות, וכלה בהשתלחות חזיתית כנגד ערכי הבורגנות והקתוליות. בעיקר טורח בוניואל על ערעור שביעות הרצון של הצופה. בין הסיטואציות המצחיקות יש לא מעט רגעים עוכרי שלווה ועל הצופה מוטלות משימות של פיצוח סוגיות בלוגיקה מעשית. כמו המציאות בחוץ, גם זו בסרטיו אינה צפויה, אינה נשלטת, צריך להתייחס אליה בספקנות, והיא גם לא ניתנת לפרשנות שטחית.
(104 דקות. צרפתית, תרגום לאנגלית ועברית). הקרנה חד פעמית.
 
"סוד הקסם הבורגני" (צרפת 1972)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: פרננדו ריי, דלפין סריג, סטפן אודרן.
 
שגרירה המתנשא של רפובליקה דרום אמריקנית עם זוג ידידים ובת משפחתם, מגיע לסעוד בבית המידות של זוג עשיר. למרבה המבוכה מגלים האורחים כי הגיעו יום לפני הזמן. את המסיבה הם מחליטים להמשיך במסעדה סמוכה אלא שכאן מופרת השמחה בגין גוויית הבעלים שהחזיר זה עתה את נשמתו לבוראו. גם ניסיונות הסעודה הנוספים של שלוש הנשים ושלושת הגברים עולים בתוהו - מי לא מכיר את ההפרעות השונות והמשונות המטרידות את שיגרת יומו האדם המודרני. 

התלאות הללו משמשות את בוניואל בבואו לשלב את המרכיבים העיקריים בפילמוגרפיה שלו: שנינות סוריאליסטית וביקורת חברתית. כהרגלה אצלו, המצלמה שומרת על מרחק ניטראלי מהדמויות ומאפשרת לצופה להתבונן בהן באופן הכי מזוקק שאפשר. גם התסריט (בשיתוף עם ז'אן-קלוד קארייר), המניע את העלילה לכיוונים שונים, כתוב בדיוק מרשים ומכיל שלל דיאלוגים שנונים. זהו סרטו המצחיק ביותר של בוניואל ואיכויותיו המשוחררות נשמרו גם היום, 30 שנה מאז יצא לאקרנים בפעם הראשונה. (105 דקות. צרפתית, תרגום לאנגלית ועברית). הקרנה חד פעמית.
 
"יומנה של חדרנית" (צרפת/איטליה 1964)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: ז'אן מורו, מישל פיקולי, ז'ורז' ז'רה.
 
חדרנית קטנה המגיעה לנורמנדי מגלה תוך זמן קצר את המוזרויות של מעבידיה החדשים. אבי המשפחה הוא פטישיסט לא מזיק שעיקר עניינו בעולם מתמקד בחפצי הנעל. בתו הקרירה עורכת ניסויים "מדעיים" בניקיון אי שם במעמקי חדרה, ואילו בעלה הבטלן מתעסק בציד, רב עם השכן, ומנסה לגרור את העובדת החדשה למיטתו.
הרומן מאת אוקטב מיראבו שפורסם חודשים ספורים אחרי משפט דרייפוס, זכה כבר לעיבוד קולנועי מוצלח מידיו של ז'אן רנואר. בוניואל, עם העוינות הבסיסית לבורגנות וההומור הדק והציני - בשיתוף התסריטאי המהולל ז'אן-קלוד קארייר - בוחר להעביר את העלילה לשלהי שנות ה-20; אל התקופה שבה גם את צרפת סחף גל פאשיסטי.
 
כמו במרבית סרטיו מהתקופה הזו, מתחת למסווה המהוגנות הדק מסתתרות להן סטיות מגונות ונחשפת הנפש האנושית בשיא סאובה. כמו במקור הספרותי, גם כאן מוצג בלי כחל ושרק וללא חמלה המכאניזם המפעיל את הבורגנות הפרובינציאלית. חברה שבה יש אדונים ויש משרתים אין לה תקנה ותמיד תהיה היא מושחתת מן המסד ועד הטפחות. (95 דקות. צרפתית, תרגום לאנגלית ועברית).  הקרנה חד פעמית.
 
"סימון מהמדבר" (מקסיקו 1965)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: קלאודיו ברוק, סילביה פינאל.
 
הסרט מבוסס על נושא מאת פדריקו גרסיה לורקה. סימון הוא דתי-פרימיטיבי רב עוצמה. העולם הצר שלו מורכב משניים: אלוהים ושטן. כל חייו מוקדשים כדי להתקרב לראשון וללחום בשני. הוא מתבודד באמצע המדבר על סלע גבוה והשטן מופיע לפניו בוריאציות מפתות שונות. הפיתוי האחרון הוא דיסקוטק מטורף במנהטן. (45 דקות, ספרדית ,תרגום לאנגלית)


לואיס בוניואל (צילום: יח"צ) 


"לָאס הוּרְדֶס – אדמה ללא לחם" (ספרד 1932)
 
בימוי: לואיס בוניואל. 

אחרי "כלב אנדלוסי" ו"תור הזהב" הסוריאליסטים התפנה לואיס בוניואל לעסוק במציאות העירומה ולהגיש מסמך ריאליסטי כואב ונוגע ללב המגולל את החיים האכזריים של ההוּרְדָנוֹס – תושבי חבל ארץ נידח לא רחוק מהגבול עם פורטוגל.
 
זהו למעשה הסרט התיעודי היחיד שעליו הוא חתום, אבל רוח הדברים – המראות הנוראיים והביזאריים משהו – לא רחוקים בהרבה משני הסרטים הקודמים. זו גם הסיבה שבגינה מסרבים רבים להגדירו כיצירה תיעודית. כדי לתאר את החיים שם, נוקט בוניואל בגישה אנליטית ואחרי כל בחינה של האומללות הוא מעניק שמץ של תקווה, חוזר למציאות האיומה וחוזר חלילה. "לאס הורדס" צולם עוד לפני פרוץ מלחמת האזרחים, כאשר ספרד הייתה שרויה בעיצומו של החלום הרפובליקני. (27 דקות, ספרדית, תרגום לעברית).

"ספרד 1936" (ספרד 1937)
 
בימוי: ז'אן-פול לא צ'אנוי. תסריט: לואיס בוניואל. סרט תיעודי קצר שהופק ותוסרט על ידי לואיס בוניואל ומתאר את ימיה הראשונים של מלחמת האזרחים הספרדית. בסגנונו הייחודי, בוניואל מיטיב לתאר את ההרס, המוות וחוסר האנושיות שמתרחשים במלחמה, מאשר לתמוך באיזושהי עמדה פוליטית לכאן ולכאן, זאת בניגוד לסרטים תיעודיים אחרים מאותה תקופה. (35 דקות, ספרדית, תרגום לעברית). הקרנה חד פעמית.
 
"קוראים לזה שחר" (צרפת/איטליה 1955)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: ז'ורז' מרשל, לוצ'יה בוזה, ג'יאני אספוזיטו.
 
גורזונה הוא טייקון קורסיקני חסר מצפון השולט ביד רמה על עסקיו ומנצל את חבר עובדיו בלי הנד עפעף. ואלריו הוא רופא הומני – ההיפוך המושלם של הקפיטליסט המרושע הנ"ל. אשתו איננה מבינה מדוע אין הוא עוזב את האי ופותח פרקטיקה פרטית בניס. סנדרו הוא פועל שפוטר על ידי גורזונה. את מעסיקו לשעבר הוא מאשים במות אשתו ובסערת ליבו מתפרץ לבית ומחסל את הרודן המתועב.
 
ואלריו מעניק לו מקלט מפני הדמות החשובה ביותר של  הסרט – מפקח משטרה עם נטיות אמנותיות וטעמים אוונגרדיים, מעריץ גדול של סלוואדור דאלי ופול קלודל – מקצוען אינטליגנטי וחשדן ויחד עם זאת בן שיחה נעים ומנומס. בניגוד לרופא, לו קשה לראות את הניוון החברתי של סביבתו. הסרט בנוי כמו סרט גנגסטרים קלאסי וכרגיל אצל בוניואל, העיסוק במיתוסים טעונים כמו דת פוליטיקה וחברה מדיף ניחוחות הומניסטיים. הוא עצמו רואה את הסרט כאחד משלושת הטובים ביותר שיצר. (108 דקות. צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית). הקרנה חד פעמית.
 
"טריסטנה" (ספרד/ צרפת/ איטליה 1970)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: קתרין דנב, פרננדו ריי, פרנקו נרו.
 
9 שנים אחרי "וירידיאנה", שב בוניואל לתרגם לשפה קולנועית רומן מאת בניטו פרס גאלדוס. העלילה הועברה מסוף המאה ה- 19לטולדו של שנות ה-30 של המאה הנוכחית, וכדרכו יוצר בוניואל דרמה אפלה - מקברית עם מגע סוריאליסטי. אחרי מות אמה, טריסטנה התמימה מגיעה לביתו של אציל וזה מצליח לפתותה. היא בורחת בחברת מאהב צעיר, שבה קטועת רגל ומשתלטת על ביתו ונפשו של מדיחה. (105 דקות, ספרדית תרגום לעברית)
הקרנה חד פעמית. 
 

"טריסטנה" (צילום: יח"צ)


"המלאך המשמיד" (מקסיקו 1962)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: סילביה פינאל, ז'קלין אנדרה.
 
אחרי ערב באופרה חוזרים סניור נובילה ולוסיה אשתו לביתם, מלווים בתריסר וחצי אורחים לארוחת ערב. במקום להיפרד לשלום עם תום הסעודה מתמקמים האושפיזין בסלון. למחרת בבוקר, בלי שום סיבה, מסתבר כי הם אינם יכולים לעזוב. כך זה נמשך גם בימים ובשבועות הבאים, בסדרת אירועים המתחוללים על פי מיטב המסורת הסוריאליסטית – הכלא כבר אינו כל כך נוח, האוכל והמים נגמרים, הריטואלים הפרימיטיביים שלהם מסתיימים בפאניקה מוחלטת, צלו של המוות מתחיל לרחף מעל.
 
לא סרט קליל ומלא תקווה הוא "המלאך המשמיד". לדבריו של הבמאי: "התכוונתי ליצור מטאפורה אודות השפעת המודרניזם על האדם המודרני... האימג'ים, כמו אלה של החלום למשל, אינם משקפים מציאות ריאליסטית מסוימת אלא הם המציאות בכבודה ובעצמה".
(95 דקות, ספרדית, תרגום לאנגלית)
 
"מוות בגן" (מקסיקו/ צרפת 1956)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: סימון סיניורה, מישל פיקולי, צ'ארלס ואנל.
 
סימון סיניורה ומישל פיקולי מככבים בסרט מהתקופה המקסיקנית של בוניואל. הרפתקן בשם שארק מגיע לכפר קטן שנמצא ליד מחנה של כורי יהלומים. הוא נעצר על ידי המשטרה המאשימה אותו בשוד שבוצע בעיר ליד. המשטרה גם מחרימה את מכרה היהלומים לידי המדינה בעקבות מרד שהתחילו הכורים. שארק ועוד כמה אנשים בורחים אל תוך הג'ונגל, שם הם צריכים להילחם על חייהם. הסבך הירוק והרוחש מדגיש את המחצית השנייה המופשטת, האלגורית, הסוריאליסטית של הסרט. (104 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)
 
"מי אוהב אותי?" (ספרד 1936)
 
בימוי: לואיס בוניואל, חוזה לואיס סאנז דה הרדיה. משחק: מנואל ארבו, חוזה בביארה, קרלוס דל פוזו.
 
סרט שבו לואיס בוניואל שימש כתסריטאי. נוכח גירושי הוריה, מרי טרי מוצאת את עצמה בשטח הפקר בציפייה שמישהו יאהב אותה.  (84 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"דון קווינטין המריר" (ספרד 1935)
 
בימוי: לואיס מרקינה. תסריט: לואיס בוניואל. משחק: אנה מריה קוסטודיו, אלפונזו מוניוז, לואיסה אסטסו.
 
סרט ספרדי שבו לואיס בוניואל שימש כתסריטאי. אשתו של דון קווינטין נכנסת להריון והוא בטוח שהיא בגדה בו. בכוונה להשאיר את כל הפרשה מאחוריו הוא עוזב אותה ומשאיר את התינוקת אצל משפחה ענייה. שנים לאחר מכן הילדה שגדלה יוצרת קשר עם אביה חסר הרגש. הפעם הוא לא יוכל להתעלם ממנה מכיוון שהארוס שלה נשבע להרוג אותו. (87 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"האשליה נוסעת בחשמלית" (מקסיקו 1954)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: ליליה פראדו, קרלוס נבארו, פרננדו סוטו.
 
לאחר שהם שומעים שהולכים להוציא משימוש את חשמלית מס' 133 האהובה עליהם, מחליטים שני עובדי תעבורה להשתכר ו"להשאיל" את החשמלית לסיבוב אחד אחרון. אך לרוע המזל, אותו סיבוב אחרון הופך למסע של צרה אחרי צרה המונע מהשניים להחזיר את החשמלית בחזרה. (90 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"נזרין" (מקסיקו 1959)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: מרגה לופז, פרנצ'יסקו רבל, ריטה מקדו.
 
נזרין הוא כומר המנסה לחיות חיים טהורים, פשוטים וכנים המבוססים על עקרונות הנצרות, אך האנשים שמסביבו מתייחסים אליו בשנאה וחוסר אמון, כולם מלבד הזונה המקומית.
(94 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"ההרפתקן הגדול" (מקסיקו 1949)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: פרננדו סולר, רוזאריו גרנדוס, רובן רוחו.
 
הסרט עוסק בניסיונותיהם של בני משפחה לשנות את אורח חייו המפונק והנהנתני של אבי המשפחה על ידי שכך שהם גורמים לו לחשוב שכל הונו נעלם. הם עוטים על עצמם חיים של עוני במקסיקו כדי ללמד אותו לקח. הוא מגלה את התחבולה שלהם אבל ממשיך לשתף איתה פעולה כשבאותו זמן הוא מתגנב במהלך היום כדי לנהל את עסקיו המשגשגים. למה הוא עושה זאת? כדי ללמד את בני משפחתו לקח. הם כולם עלוקות ועצלנים! (92 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"בת הרמאות" (מקסיקו 1951)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: פרננדו סולר, אלישיה קארו, פרננדו סוטו.
 
פארסה שמתחילה כמלודרמה ומסתיימת כמעין קומדיית "סקרובול". פרננדו סולר מגלם את דון קווינטין, אדם שכל הזמן נתון בבעיות כלכליות. יום אחד הוא חוזר הביתה ומוצא את אישתו עם גבר אחר במיטה. אז מתחילים אצלו ספקות לגבי האם הוא באמת אביה של בתו, והוא מחליט לעזוב. שנים אחר כך הוא מחליט לחפש אותה. (78 דקות, ספרדית, תרגום לעברית)
 
"נסיעת אוטובוס מקסיקנית" (מקסיקו 1952)
 
בימוי: לואיס בוניואל. משחק: ליליה פראדו, אסטבן מרקז, מנואל דונדה.
 
ירח הדבש של זוג צעיר מתקצר לפתע כאשר הגבר מגלה שאימו חולה. הזוג ממהר לחזור הביתה ומגלה שבניה האחרים של האם החולה מזניחים אותה כדי להשתלט על הירושה. החתן הצעיר יוצא להרפתקה ועולה לאוטובוס לעיר רחוקה כדי לאשר את הצוואה אצל ניוטרון, אך בדרך עומדים בפניו כל מיני פיתויים.  (85 דקות, ספרדית, תרגום לעברית).

פסטיבל סרטי לואיס בוניואל יתחיל ביום שלישי, 16 ביולי 2013 ויימשך עד אמצע אוגוסט בסינמטקים של תל אביב ( 03-6060800 ), ירושלים ( 02-5654333 ) וחיפה (04-8353500).