במסגרת סדרת הארגמן יתקיים במוזיאון תל אביב הקונצרט "אמדאוס 2" של התזמורת הקאמרית הישראלית. מנצח וסולן: הפסנתרן והמנצח איאן פאונטיין.  

בתכנית שלוש יצירות מאת מוצרט: סימפוניה מס' 34 בדו מז'ור, ק' 338, קונצ'רטו מס' 16 ברה מז'ור ק' 451, קונצ'רטו מס' 19 בפה מז'ור, ק' 459.

סימפוניה מס' 34

כשנה לפני שעזב את זלצבורג, הספיק מוצרט להשלים את הסימפוניה מס' 34 (ב-דו מז'ור, ק. 338) שלו -  הסימפוניה האחרונה שכתב בעיר זו. מקובל לחשוב שהיה זה לאחר חזרה על הסימפוניה הזו, במעונו של המנצח הנודע בונו, שמוצרט כתב לאביו: "...הסימפוניה, בניצוחו של בונו, הייתה נפלאה וזכתה להצלחה אדירה. ארבעים כינורות ניגנו... כל כלי הנשיפה הוכפלו... עשר ויולות, עשרה קונטרבאסים, שמונה צ'לים ושישה באסונים...".  אין זה מפליא שסימפוניה זו הייתה בין יצירותיו החביבות עליו והוא אף כלל אותה בין 12 יצירות אותן מסר כשי לנסיך פון פורסטנברג לשימושו האקסקלוסיבי בלבד.

קונצ'רטו מס' 16 

בקונצ'רטו מס' 16 שלו, מוצרט מרכז את מלוא תשומת ליבו על מספר מצומצם, יחסית, של רעיונות מוטיביים. במקום ריבוי של נושאים, הוא מביא לפנינו מגוון עשיר של מצלולים. התזמורת כוללת חצוצרות ותונפנים, צליל עשיר וחגיגי יותר מאשר היה בקונצ'רטי הקודמים שהרכבם התזמורתי היה דליל יותר. בשונה ממה שמוצרט כתב לפני כן, קטעי הסולו בקונצ'רטו זה מעמידים אתגרים רבים על המבצע. הוא עצמו תיאר את הקונצ'רטו מס' 16 שלו כיצירה "שאמורה לגרום למבצע להזיע!" הכתיבה האישית והעצמאית בתפקידיהם של כלי הנשיפה מעץ שיקפה היטב את הצורך בהרכב תזמורתי מלא לביצוע קונצ'רטו זה.

קונצ'רטו מס' 19

בשנת 1784, במהלך אחת מתקופות ההצלחה הפומביות הקצרות והנדירות שלו, הספיק מוצרט לחבר לא פחות מאשר 6 קונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת. השישי בסדרה זו, הכתוב בסולם פה מז'ור (ק.459), הינו אחד הקונצ'רטי המוצלחים והתוססים ביותר שכתב, כששני הפרקים החיצוניים מאופיינים על ידי שילוב מרנין של מצב רוח מרומם ותושייה מיומנת. אפילו הפרק האמצעי מסומן "אלגרטו" ולא "אנדאנטה" או "אדאג'ו" כמקובל.

לפני הקונצרט תתקיים הרצאת טרום קונצרט קצרה ומרתקת מפי ענת שרון. משך ההרצאה שלושים דקות, הכניסה ללא תשלום.    



התזמורת הקאמרית הישראלית (צילום: יח"צ)



אמדאוס 2, ה-6-7 בנובמבר 2013 בשעה 20:30, מוזיאון תל אביב, אולם רקאנטי. להזמנות: 03-6077020