הוויולן עמיחי גרוס והפסנתרן ירון רוזנטל ייפגשו לקונצרט  קאמרי משותף, במסגרת סדרת הווירטואוזים של מוזיאון תל אביב לאמנות.
 
בתכנית הערב: רוברט שומן – קטעי פנטזיה, אופוס 73, יוהנס ברהמס- סונטה מס' 2 במי במול מז'ור לויולה ולפסנתר אופוס 120 מס' 2 ו דימיטרי שוסטקוביץ'- סונטה לויולה ולפסנתר, אופוס 147. 

על האמנים:
 
עמיחי גרוס
 
נולד ב-1979 בירושלים. משמש כויולן הראשי של הפילהרמונית של ברלין. בילדותו למד גרוס נגינה בכינור ובגיל 11 עבר לויולה. הוא למד אצל דוד חן וחיים טאוב והשתלם אצל טביאה צימרמן בבית הספר הגבוה למוסיקה ע"ש האנס אייזלר בברלין. גרוס בוגר יחידת הנגנים הצעירים של המרכז למוזיקה ירושלים. את שירותו הצבאי עשה כמוזיקאי מצטיין.

 בשנת 1996 זכה בתחרות בראון־רוג'ר זיגל לוויולנים. בשנת 2007 זכה בפרס גוטסמן לוויולנים בתחרויות האביב במוזיאון תל אביב. גרוס היה חבר מייסד בהרכב הקאמרי הרביעייה הירושלמית, שזכה להכרה בינלאומית. לרביעייה הירושלמית ניתן מראשית דרכה חוזה הקלטות אקסקלוסיבי עם חברת ההקלטות "הרמוניה מונדי" והקלטותיהן זכו לפרסים שונים, ביניהם פרס הקאמרי של המגזין המוזיקאלי של הבי.בי.סי וכן פרס מטעם ECHO לשנת 2009.
 
בפברואר 2009 התמודד גרוס על משרת הויולן הראשי של הפילהרמונית של ברלין והתקבל כויולן הראשי של התזמורת בשנת 2010. יחד עם נגן הבסון מור בירון והכנר גיא בראונשטין, גרוס הוא הנגן הישראלי השלישי שצורף לתזמורת של ברלין. לאחר תקופת מבחן משרה זו הוענקה לו באורח קבע, כמינוי ללא הגבלת זמן.

גרוס הופיע כסולן עם התזמורת הסמפונית ירושלים תזמורת הפסטיבל לודוויגסבורג, הקאמרית הישראלית, תזמורת האופרה המלכותית בברלין, והקאמרית של מינכן. ניגן בהרכבים קאמריים עם מרתה ארגריך, מיצוקו אושידה, דניאל בארנבוים, יפים ברונפמן, איזק שטרן, איתמר גולן ורביעיות ורמר וגוארנרי. עמיחי מנגן בוויולה של גספר דה סולו מן המאה ה־16., כלי נדיר זה הוענק לו באופן פרמננטי מאוסף פרטי, וזאת כהוקרה על הישגיו המוזיקליים. בשנת 2004 ביצע גרוס את הופעת הבכורה של יצירתו של עומר מאיר ולבר, קונצ'רטו לויולה.
 
עמיחי מרבה להופיע במסגרות קאמריות, סימפוניות וכן כנגן סולו עם תזמורות והרכבים שונים. לצד הפילהרמונית של ברלין, עמיחי שיתף פעולה עם תזמורת הקונצרטחבאו של אמסטרדם, עם בית האופרה של ולנסיה והפילהרמונית הישראלית. מדי שנה, גרוס מופיע בפסטיבלים ברולנסק, דלפט, אוטרכט, סלון דה פרובנס וכן הפסטיבל למוסיקה קאמרית בירושלים. גרוס ניגן גם במסגרת תזמורת הדיוואן מזרח-מערב בניצוחו של דניאל ברנבוים.

ב-2012 ניגן גרוס את יצירתו של לוצי'אנו בריו לויולה, "סקוונצות", על במת הפילהרמוני, אולם הפילהרמונית של ברלין. המופע כלל קטע סולו וירטואוזי בן כ-15 דקות והביצוע זכה להכרה מקצועית רחבה. בשנת 2013 הופיע גרוס כסולן ביצירתו של הקטור ברליוז, "הרולד באיטליה" בניצוח עמנואל קריבין, וזאת במסגרת פסטיבל שהוקדש ליצירות ברליוז בצרפת.

עמיחי גרוס, צילום: יח"צ
 
ירון רוזנטל
 
נולד בישראל בשנת 1968. בשנת 1993 זכה בפרס הראשון בתחרות "האמן הצעיר" בירושלים, ובפרסים נוספים ובמלגות רבות כמו פרס ליאונרד ברנשטיין, מלגה במרכז המוזיקה טנגלווד, הפרס האיטלקי המלכותי לאמנויות ומלגה מיוחדת מ"באנף" מרכז אמנויות באלברטה, קנדה.

ירון מופיע כסולן עם תזמורות מובילות כגון התזמורת הפילהרמונית במרכז פישר הול בניו יורק, התזמורת הסימפונית של ירושלים, התזמורת הלאומית בטורינו, איטליה ובהרכבים קאמריים שונים בישראל, אירופה, ארה"ב, דרום אפריקה, דרום אמריקה ואוסטרליה. הוא מקליט עבור תחנות רדיו רבות ומשתתף קבוע בפסטיבלים בין-לאומיים.

ירון רוזנטל הוא בוגר האקדמיות למוסיקה בירושלים ובתל-אביב והיום הוא חבר סגל בכיר באקדמיה בירושלים. למד בישראל עם פרופ 'בנימין אורן והגב' פנינה זלצמן , ובלונדון עם פסנתרן מאריי פרחיה/ 
 
על היצירות:
   
רוברט שומן- קטעי פנטזיה, אופוס 73
 
שלושת קטעי הפנטזיה נכתבו בשנת 1849 על ידי שומן, המלחין של העידן הרומנטי. למרות שבמקור הם נכתבו עבור קלרנית ופסנתר, שומן כיוון לכך שתפקיד הקלרנית יוכל להתבצע גם על ידי ויולה או צ'לו. שומן כתב יצירה זו במשך יומיים בלבד בחודש פברואר 1849, וכינה אותה בהתחלה  "חתיכות לילה". שמה הוא אחד מהשמות החביבים על שומן ומאז השתמש בו בעוד יצירות. שם פיוטי זה מקדם את בסיס הרעיון הרומנטי בכך  שהביטוי היצירתי הוא תוצר הדמיון הבלתי מוגבל של האמן. בנוסף, הקונוטציות של "פנטזיה" מצדיקות שינויי מצב רוח פתאומיים- חותם ביצירותיו הרבות של שומן אשר משקפות את רגשותיו ושינויי מצב רוחו. 
  
יוהנס ברהמס – סונטה מס' 2 במי במול מז'ור לויולה ולפסנתר אופוס 120 מס' 2 
   
בשנת 1894 הקדיש ברהמס שתי יצירות לקלרניתן ריכרד מונפלד (ולא בפעם הראשונה) שתי הסונטות לקלרנית ולפסנתר אופוס 120.  לימים התברר כי היו אלו שתי יצירותיו האינסטרומנטאליות האחרונות של ברהמס, שירת הברבור שלו בסוגה המזוהה עם יצירתו יותר מכל.
 
ברהמס כתב את היצירות בבאד איסל, והן בוצעו בבכורה על-ידי מונפלד בביתו של הדוכס המקומי גאורג. ברהמס הותיר למבצעים את האופציה לנגן את תפקיד הקלרנית בסונטות אלה בויולה, כלי שגם לו מאפייני צליל של חום ועומק. בהשוואה לרצינות הקודרת המאפיינת את הסונטה הראשונה באופוס, הסונטה השנייה במי במול מז'ור מוארת באופיה. היא בנויה במבנה-על מיוחד, כאשר לאחר הפרק הראשון מגיע פרק סקרצו קצר, מתפרץ וסוחף, ולאחריו פרק וריאציות איטי עד מתון המבוסס על מנגינה בעלת מאפיינים של כורל. אין דרך מתאימה מזו לסיים את מכלול יצירתו הקאמרית של ברהמס.
 
דימיטרי שוסטקוביץ'-  סונטה לויולה ופסנתר אופוס 147
 
הסונטה לויולה ולפסנתר, אופ' 147, היא היצירה האחרונה שהלחין דימיטרי שוסטקוביץ', ביולי 1975, שבועות ספורים לפני מותו. בגלל דלקת פרקים מתקדמת שגרמה לרעידות בידיו וכן בגלל ראייתו המידרדרת של המלחין, נטה שוסטקוביץ' לכתוב יצירות נפרדות וצנועות עבור כלי הנגינה, ללא תזמורת (כמו סימפוניות מס' 14 ומס' 15).
 
אופי היצירה מטעה משום שלאורך היצירה יש תחושה של פטירה וסיום אך תחושה זאת מתאזנת עם ההרגשה חזקה של קבלה ושלווה. בסופו של דבר, היצירה היא ביטוי לכך ששוסטקוביץ' השלים עם גורלו האומלל והבלתי נמנע.  אף על פי שזאת יצירה מאופקת ושאינה מסובכת, היא מציעה אתגרים רבים למבצעיה ונמשכת בין 35-40 דקות.
 
טקסט על היצירות: אורי יעקב.
 
הקונצרט יתקיים ביום שישי, 3 בינואר 2014  ב-13:00 במוזיאון תל אביב לאמנות. לפני הקונצרט (בשעה 12:15) ירצה אלון קליבנוב  חצי שעה על תכנית הקונצרט (ללא תוספת תשלום). טל': 03-6077020.