סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום ומופע: עלמה זהר
 

 
 
לעלמה זהר יש קול ייחודי, אבל גם מוגבל, כמעט חד מימדי. סביבה אקוסטית עושה טוב לו ולה, אבל לא הפקה רוקית. ועל הבמה נוצר דיסוננס בין הליווי הרוק-רית'ם'נבלוזי הדעתני שאיילון מוביל ומנווט, לבין השירה הגבוהה, הנוסטלגית משהו, של עלמה זהר, שנשמעת מנותקת מהקשרה"
האלבום השלישי של עלמה זהר ואסי איילון הוא אלבום זוגי במובהק אך אינו מנותק מאקטואליה


אפשר להגיד שעלמה זהר צלחה, גם אם באיחור של אלבום אחד, את מבחן האלבום השני. "לחם, אהבה", אלבומה החדש, השלישי במניין, הוא למעשה האלבום השני שחסר לה, לאחר ש"שלושים ושלוש" (השני הרשמי, 2010) לא הוביל אותה להמשך מאתגר בעקבות "דברי" אלבומה הראשון (2008), שכבש בסערה את זירת הפופ המקומית.

מוטיב חזק של רעב

בניגוד לאלבום הבכורה עטור להיטי הרדיו, שממשיכים להיות עמודי תווך בהופעותיה, "לחם, אהבה" הוא אלבום קטן וקצר (10 שירים, 35:06 דקות), צנום וצנוע, פרטי ואינטימי, אך גם חברתי ודעתני, אפילו פוליטי אם תרצו, אם כי לא הארד-קור כבחלק משירי "שלושים ושלוש", שבדיעבד נעשה בלחץ יצירתי ומסחרי, ומשום כך כנראה לא הותיר את החותם המקווה.

שמו מרמז לצרכים הבסיסיים של האדם, גם בעידן המודרני ובמיוחד בחברה הצינית והתחרותית בת זמננו, שבה לחלש ולאיטי כמעט אין סיכוי מול מרוץ החיים המטורף בארץ הזאת, האוכלת לתיאבון את יושביה.

השירים, ליליים בעיקר, מגוללים את המחשבות, ההרהורים והחלומות של זהר, בשעות שבהן היא מתכנסת אל השקט ואל השינה. הם ספוגים בפחדים, בחששות ובחרדות שלה. קיומיים ומיידיים, וגם אפוקליפטיים ובינלאומיים. בולט בהם מוטיב חזק של רעב - לאהבה, למשמעות. ומה אם לא רעב מתאים להיות מכנה משותף ללחם ולאהבה?

זה האלבום המשותף השלישי לעלמה זהר ולאסי איילון, המעבד המפיק המוזיקלי, נגן הגיטרות (וגם בס לעת מצוא, בעיקר באלבום) ויותר משני קודמיו, הוא גם אלבום זוגי מובהק בתכניו. בחיפוש אחר אושר וזוגיות יציבה. היא מציעה את הטקסטים, הוא עוטף בהפקה המוזיקלית.

ב"מצב הרוח", השיר הפותח, הצופן בחובו את ההריון שלה, היא כותבת מפיו של בן זוגה, והיא שרה אותו ביחד עם איילון, ה"דואט" המושר היחיד שלהם באלבום: "...מתוך האלכוהול אני רואה בהיר/ ואת כל כך יפה, שיערך פרוע/ יושבת במרפסת, כותבת את השיר/ וכל יום משתנה מצב הרוח". גם "בלעדיי", בשלהי האלבום, הוא סוג של דואט שבו היא שרה ורק הוא מלווה אותה בגיטרה אקוסטית (במיוחד בהופעה. באולפן ז'אן פול זימבריס "מפריע" בתופים שבקושי מורגשים), ועניינו הרהור נואש במשבר זוגיות, אולי גם בקיצה.

   

ב"אושר גדול" היא כמהה לזוגיות נטולת דאגות; "מנגנים בלילה (ישנים ביום)" הוא שיר מסע שדן באמנות תחזוק המשפחה וטיפול בילדים בזוגיות של שני אמנים; ב"צונאמי", שגם בו היא שרה מפיו של בן הזוג, היא משרטטת זוגיות אופטימית בעולם קודר שאין בו נחמה, סיפור מבול בגרסתו המודרנית ואימת הגרעין מרחפת על פני המים הגואים.

   

הזוגיות אינה מנותקת מהאקטואליה החברתית-פוליטית. ב"ניצחונות" היא חוזרת לאחור, לימים מעוננים של פיגועים בעיר. בהופעה היא מקדישה אותו לכל האנשים שיש להם כוח למלחמות. לא לה. "אין לי כוח למלחמות/ המלחמות הרגו אותי/ אחרי שנים של ניצחונות/ תראה בסוף הפסדתי". עם בית בערבית ורוח אוריינטלית מובהקת זה נשמע כמו שיר שכתבה דקלה דורי.

אל תל אביב היא מתייחסת גם ב"העיר הלבנה", פצצת הזמן החברתית, שחיה תחת איום גרעיני, עם מהגרים שחורים ברחובות, הפגנות ואלימות של משטרה - "זה יעבור, זה רק משבר אמונה". איזו אופטימיות.

ויש זוגיות של אוטופיה, של כמיהה אל העבר ("אתמול", עם קרולינה בשירה וגבע אלון בקולות ליווי), אל החיים ללא דאגה, לימים שבהם אפשר היה לעזוב הכל, לברוח מבלי להביט לאחור. או של בריחה אל הטבע ("אצא אל השדה") - "כי כל הבטון הזה עשה אותי עצובה". הרהור יפה ומרגש שלא מגיע אל ההופעה.

ההפקה המוזיקלית של האלבום נזירית יחסית. נוטה אל הבסיס, למינימום כלי נגינה. שומרת את הפולק הרך והייחודי של זהר. נשענת על שלושה נגנים מרכזיים: איילון בגיטרות ובבאס, זימבריס בתופים ואילן פוסטופצקי בקלידים. יש תוספות אבל הן ממש במשורה: חצוצרה מפציעה ב"אושר גדול", עוּד נותן טון ב"ניצחונות", כלי מיתר מאיירים את "אתמול".

שמן ומים

גם ההפקה המוזיקלית של מופע הבמה נשענת על מינימום של בס (עדי הר צבי), תופים (ערן פורת) וגיטרות (איילון וגם זהר, באקוסטית). לכאורה כמו באולפן, לכאורה משמר את הכוונה המקורית ונאמן לאופי היצירה, אבל איזה הבדל.

נכון. לעלמה זהר יש קול ייחודי, אבל גם מוגבל, כמעט חד מימדי. סביבה אקוסטית עושה טוב לו ולה, אבל לא הפקה רוקית. ועל הבמה נוצר דיסוננס בין הליווי הרוק-רית'ם'נבלוזי הדעתני שאיילון מוביל ומנווט, לבין השירה הגבוהה, הנוסטלגית משהו, של עלמה זהר, שנשמעת מנותקת מהקשרה, כמו צפה. לא מתחברת. היא פשוט לא רוקרית. גם לא רכה.

אני יכול להבין את איילון, איש של גרוב וגיטרה חשמלית, אבל אני מתקשה להבין את עלמה, שהרכות והמוגבלות שלה, רחוקים כל כך. זה כמו מהילת שמן במים. באולפן אפשר לעשות כל מה שרוצים, על הבמה זה יותר מסובך. ואם הוא לא מקשה, סאונד ההופעה לא מסייע בהעברת המסרים.

ההתחלה קשה ובעייתית. אפילו משעממת. "גלות בבל השנייה" ו"דע" מאלבום הבכורה (ובסך הכל שבעה שירים ממנו!), עם "מצב הרוח" ו"חלל" מהאלבום החדש (האחרון הוא שיר השתתפות בכאב שכתבה לרונה רמון), לא מייצרים עניין. משאירים את קהל הפרמיירה די אדיש.


עלמה-זוהר-צילום-יואב-איתיאל.jpg
עלמה זוהר (צילום: יואב איתיאל)


בין קרולינה לגבע אלון

הצטרפותו של גבע אלון לביצוע "התרגשתי לקראתך" (הנציג היחיד מ"שלושים ושלוש"), בנגינה בגיטרה החשמלית ובשירה (בעברית!), מעניקה זריקת מרץ למופע. הפולק-בלוז האופייני לו ב-I can see the sky, מגביה את רף הנגינה, ומאתגר מן הסתם גם את איילון להפגין את יכולתו הגבוהה, בנגינת בלוז-פאנקית משובחת בשיר הבא, "דע (מי אתה, מנין באת ולאן אתה הולך)", גם הוא מ"דברי".

"צונאמי" החדש, מצליח לרכוב על הגל. טעון, מאיים אך גם מפויס בהגשה, מלווה בתוספות מחשב. את "אין עליך", רית'ם'נבלוז מהאלבום הראשון היא מקדישה לגָרוּש שלה ואת "המופלאה בנשים", גם הוא משם, זהר מקדישה לאמה.

עם אורחת נוספת שלה, הזמרת המופלאה קרולינה, היא מבצעת שלושה שירים: שניים של הגברת אברץ ("אל תאחר" ו"אף אחד לא בא לי") ואחד שלה, כלומר שלהן - "אתמול" מהאלבום. צריך אומץ גדול או טיפשות גמורה לעמוד בין קרולינה וגבע אלון ולשיר עימם. שום דבר לא יוצא לטובתה של עלמה זהר בשילוב הקולי הזה. אלא אם זה הומור עצמי נדיב מצידה, להעמיד במבחן את הדמיון הקולי בינה לבין קרולינה. אמנם אין מה להשוות במנעד, במשקל הסגולי ובנוכחות הבימתית, אבל מותר להשתעשע, ובפזמון החוזר (של "אף אחד לא בא לי") זהר יכולה רק לפזז תחת הכישרון המופז של עמיתתה.

את החלק הרשמי של המופע זהר מסיימת עם ביצוע חזק של "ניצחונות" ועם ההתלהבות של "אגו טריפ". היא מוותרת על "אושר גדול" מהאלבום החדש (קצת חבל, כי זה אולי השיר היחיד ב"לחם, אהבה" שבו היא נשמעת קצת אחרת, בטון נמוך יותר של שירה) וחוזרת עם גבע אלון להדרן ראשון של "כמה טוב שבאת הביתה". רק היא הוא והאקוסטית שלו. הנה, זו מעטפת הולמת.

   

ואז מגיע "בלעדיי", לטעמי שיאו של המופע, רק היא, איילון והאקוסטית שלו. השילוב הנכון עבורה. שיר נהדר, היפה בשירי "לחם, אהבה", שזוכה לטיפול נכון ומסור, ומציג את האופציה הכי נכונה להעברת המסרים של עלמה זהר.

היא לא יכולה שלא לנעול את ההופעה עם "שיר אהבה אינדיאני" ("מיגל"), הלהיט הגדול ביותר שלה, בחסות ההרכב המלא של נגניה, אבל זה לא ישנה את הרושם שעלמה זהר חשובה יותר כיוצרת וככותבת מאשר כמבצעת וכפרפורמרית. והמחשבה שאת המופעים השוטפים היא תצטרך לעבור ללא קרולינה וגבע אלון, לא מעודדת, אלא אם הגרסה האקוסטית - שלה ושל איילון - עודנה חיה ומכילה גם את השירים החדשים.

עלמה זהר. מופע השקה "לחם, אהבה". זאפה תל אביב, שני, 13 בינואר 2014
עלמה זהר. "לחם, אהבה" (עצמאי/ IMP )


למועדי מופעים >

15/01/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע