מלחינים ומבצעים יהודים רבים השפיעו השפעה עצומה על חיי התרבות והאמנות של אירופה במאה ה-19 עד לעליית הנאציזם לשלטון. בעקבות כך נודו המלחינים, יצירותיהם הוחרמו, ובחלקם אף לא שרדו את תקופת השואה.

תזמורת סימפונט רעננה תקדיש קונצרט מיוחד ליצירות שלושה מאותם מלחינים: פליקס מנדלסון, אינגץ מושלס וויקטור אולמן - שאחת מיצירותיו תנוגן במופע בבכורה עולמית.

ויקטור אולמן היה  מנהיגה המובהק של קהיליית האמנים בגטו טרזיינשטדט. אולמן השלים בגטו יצירות רבות, ביניהן האופרה "קיסר אטלנטיס", יצירה נועזת המהווה מסמך נוקב המתאר במדויק את רוח התקופה, בה התעקשו הוא וחבריו ליצור מוזיקה ולהעלותה על הבמות, תוך סיכון יומיומי של חייהם.

ויקטור אולמן מת יחד עם אשתו ובנו באושוויץ, אבל המוזיקה שלו זוכה כיום לעדנה רבה, ויצירותיו זוכות לא רק לביצועים רבים, אלא אף לעריכה נאמנה ולתזמור על ידי מיטב המלחינים בעולם.    

בקונצרט "מוזיקה אסורה" של תזמורת סימפונט רעננה יבוצעו  השירים הליריים המרגשים של אולמן, בתזמור חדש, שהכין המנצח גיל שוחט.

עוד  תנוגן בקונצרט זה  גם אחת מיצירותיו החשובות של מושלס – הקונצ'רטו השלישי לפסנתר, שהיה מן האהובות והמנוגנות ביצירות בז'אנר זה עד ראשית שנות השלושים של המאה שעברה, וכן סימפוניית הרפורמציה, פרי עטו של מנדלסון - גדול גאוני הרומנטיקה הגרמנית בראשיתה, המתכתבת עם מסורת המוזיקה הלותרנית.

בקונצרט ישתתפו הסולנים: אלה וסילביצקי – סופרן וניזאר אלכאטר – פסנתר.



אלה וסילביצקי (תמונת יח"צ)




מוזיקה אסורה -  צלילים שגברו על התופת

מלחינים ומבצעים יהודים רבים היו נוכחים דרך קבע במאה ה-19 בחיי התרבות של מערב ומרכז אירופה. חלקם השפיעו השפעה עצומה על חיי התרבות והאמנות. ביניהם ניתן למנות את פליקס מנדלסון בדור הראשון של הרומנטיקנים וכן את גוסטב מאהלר וארנולד שנברג בסיומה של המאה ה-19 ובראשיתה של המאה העשרים, במעבר מן הרומנטיקה המאוחרת אל רוח החדשנות של האקספרסיוניזם. אלא שמלחינים מוערכים אלו לא היו היחידים.

ג'יאקומו מאיירבר, מנהלה האגדי של האופרה בפריז, ולצדו מלחיני האופרה ז'ק אופנבך וז'ק פרומנטל הלוי, כמו גם אינגץ מושלס והנרי הרץ, הפסנתרנים הוירטואוזיים שהיו מלחינים פוריים ורבי השראה, וכמובן המלחינים קרל גולדמרק, פרדיננד הילר, הכנרים היוצרים יוזף יואכים וברוניסלב הוברמן, המנצחים ברונו ולטר ואוטו קלמפרר ועוד רבים שמרכזיותם בחיי המוזיקה של אירופה לא הוטלה בספק.

עוד בחייהם סבלו מוזיקאים יהודים אלו מיחס ביקורתי, שאנטישמיות סמויה או גלויה מניעה אותו. ביקורת ארסית במיוחד על מאיירבר ועל מנדלסון השמיע המלחין ריכרד וגנר, אבל הוא לא היה היחידי. אנטישמיות זו פרצה את גבולות הבושה והפכה למדיניות רשמית עם היבחרו של אדולף היטלר לקנצלר של גרמניה בשנת 1933.

המושג "מוזיקה אסורה" התייחס בשלב מסוים לכל האמנים שמוצאם יהודי. בהוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס מצאו עצמם האמנים היהודים מחוץ לבתי התיאטרון, המוזיאונים ואולמות הקונצרטים. לא רק היוצרים והנגנים החיים הוחרמו, אלא גם אלה מבין המלחינים היהודים שכבר הלכו לעולמם, אך יצירותיהם נוגנו עד עליית הנאצים. יצירות שנאסרו לביצוע ברחבי הרייך השלישי. יתרה מכך, בקנאות קיצונית עברו הצנזורים הנאצים על כל הספריות והארכיונים ברחבי האימפריה ההולכת וגדלה והשמידו את מיטב היצירות של המלחינים היהודיים. רצח אופי בוטה, המלווה בתעמולת זדון ארסית הופנה אף אל יצירותיהם של מנדלסון ומאהלר.

גם המציאות שאחרי מלחמת העולם השנייה הקשתה מאוד על שחזור היצירות הללו והחזרתן אל הבמות. חלק מהיצירות, בעיקר אלה של מאיירברומושלס נותרו אך ורק באוספים פרטיים, ואיתורן, כמו גם הבאתן לביצוע, הפכו למשימה קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית.  

חלקם של המוזיקאים היהודים שפעלו באירופה ערב עלייתם של הנאצים לשלטון נסו על נפשם ליבשת אמריקה, לפלשתינה א"י ולמקומות רחוקים יותר כמו אוסטרליה, ניוזילנד, דרום אפריקה או סין.

רע ומר עוד יותר היה גורלם של הנשארים. אלו מצאו עצמם בגטאות ובמחנות ריכוז ומרביתם לא שרדו את השואה. כך קרה שמלחינים נפלאים ומבטיחים כמו ארווין שולהוף, הנס קראסה, פאבל האס וגדעון קליין השאירו אחריהם צוואה מוזיקלית ובה היצירות הרבות שכתבו במהלך השנים האיומות שעברו עד מותם בשואה. 
         

           ניזאר אלכאטר (צילום: יח"צ)

סימפונט רעננה תקיים את הקונצרט "מוזיקה אסורה" ביום שלישי, 27 במאי 2014 ב-20:30 במשכן העירוני למוזיקה ואומנויות ברעננה.