שמיניות לכלי קשת מאת מקס ברוך ופליקס מנדלסון יעמדו במרכז קונצרט בסדרה "מופת ב'" במוזיאון תל אביב לאמנות.
בקונצרט ישתתפו הסולנים הבאים: ארנו זוסמן, מתיו תורפ, מריאנה וסילווה, גיא פיגר – כינור; ניר רום, יונתן דינקלג' – ויולה; וולפרם קוסל, איריס רגב – צ'לו; אורי ארבל – בס.
בתכנית: מקס ברוך - שמיניית כלי קשת בסי במול מז'ור; אדוארד גריג - "מזמנו של הולברג", סוויטה לכלי קשת אופוס 40; פליקס מנדלסון- שמיניית כל קשת במי במול מז'ור אופוס 20.
לפני הקונצרט, בשעה 19:45, תרצה ענת שרון כחצי שעה על תכנית הקונצרט .
ארנו זוסמן, צילום: יח"צ
אורי יעקוב על היצירות:
מקס ברוך- שמיניית כלי קשת בסי במול מז'ור
השמינייה הולחנה בחודשים ינואר ופברואר של שנת 1920, חודשים אחדים לפני מותו של ברוך, ולמעשה זוהי יצירתו המשמעותית האחרונה. כל שמיניית כלי קשת מעצם טבעה חוסה בצלה של שמיניית כלי הקשת מאת מנדלסון, היצירה הידועה ביותר להרכב זה שתנוגן אף היא הערב. השמיניה של ברוך כתובה להרכב דומה, עם שינוי אחד משמעותי: הצ'לו השני מוחלף בקונטרבס, המצטרף אל הצ'לו הראשון, שתי הויולות וארבעת הכינורות. תוספת הקונטרבס מעצימה עוד יותר את טבעו הדמוי-תזמורתי בלאו הכי של ההרכב.
אף שהיצירה הולחנה כאמור ב-1920, עת רוחם של סטרוינסקי, שנברג וברטוק כבר הייתה נוכחת כמעט בכל יצירה מוזיקלית חדשה שהולחנה, ברוך הוא עדיין מלחין רומנטי מאחור לעילא ולעילא. הוא מושפע בכתיבתו מברהמס ובמידה רבה גם משוברט, מנדלסון ושומן.
היצירה כתובה בשלושה פרקים. הפרק ראשון הוא מעין אריה אצילית בלבוש כילי, לירית מאוד ובמפעם מתון. לאחר הפרק האיטי השוברטי, מגיח הפינאלה הנפתח בטרמולו, טכניקה תזמורתית מובהקת, והפרק כולו משחק על התפר שבין הקאמרי לבין התזמורתי.
אדוארד גריג- "מזמנו של הולברג", סוויטה לכלי קשת אופוס 40
הסוויטה לפסנתר "מזמנו של הולברג" הולחנה לרגל חגיגות מאתיים שנה להולדתו של המחזאי ואיש הספר לודוויג הולברג (1684 - 1754). הולברג נולד בנורווגיה, אך בשלב מוקדם למדי קבע את מקום מושבו בקופנהאגן שבדנמרק, אימץ את השפה הדנית כשפת כתיבתו, וכיום נחשב לאחד מאבות הספרות הדנית.
לפני הולברג, שכונה "מולייר של הצפון", נכתבו בדנית בעיקר המנונים ובלדות, והוא היה הראשון שכתב בדנית שורה של מחזות ובכללן קומדיות, ספר היסטורי רחב יריעה על תולדותיה של דנמרק וכן מספר מסות פילוסופיות. גריג קיבל את ההזמנה לכתיבת היצירה מהמו"ל הקבוע שלו, לרגל אירוע של הנחת מצבה לזכרו של הולברג, והוא ביצע בעצמו את היצירה בגרסת הפסנתר שלה כמה ימים לאחר האירוע. במעמד הטקס עצמו הושרה יצירה נוספת שהוזמנה מגריג, הקנטטה "הולברג" לזמר בריטון ולמקהלת גברים, שנכתבה גם כן באותה שנה ובמסגרת אותה ההזמנה. כשנה לאחר מכן ערך המלחין גרסה תזמורתית של הסוויטה, והיא המבוצעת יותר בימינו.
גריג התייחס ביצירתו לסוויטת המחולות של הבארוק, התקופה שבה פעל הולברג. אמנם לא ידוע לנו על פעילות מוזיקלית רצינית ונרחבת בארצות סקנדינביה באותה תקופה, אך ידוע כי הולברג למד באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה וביקר בכל רחבי אירופה. לאור הפרטים הללו, יש להניח כי הולברג נחשף במסעותיו אל הנוף התרבותי (וגם המוזיקלי) שפרח באירופה של אותה העת.
היצירה בנויה בחמישה פרקים-פרלוד וחמישה ריקודים שמקורם בעיקר בסגנון הבארוק הצרפתי. אין מדובר כאן בגישה הנאו-קלאסית החדשנית שהחלה לתפוס את מקומה בקרב מלחיני שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כמו זו שניתן לזהות למשל אצל מקס רגר, אלא יותר במבט של מלחין רומנטי על התרחשויות העבר. גריג משלב בין תזמור רומנטי מלא ועשיר לכלי הקשת לבין חלקים קאמריים ובהירים יותר, בין מקצביות בארוקית ביסודה לבין הרמוניה כרומטית, ובדרכו האישית יוצר סינתזה ייחודית בין הישן לחדש.
פליקס מנדלסון- שמיניית כל קשת במי במול מז'ור אופוס 20
מנדלסון הלחין את שמיניית כלי הקשת בשנת 1825, כשמלאו לו 16 שנים בלבד. למרות גילו הצעיר מאוד, בשלב זה מנדלסון הוא כבר מלחין בעל ניסיון לא מבוטל ובאמתחתו בין השאר הלחנה של כתריסר סינפוניות להרכבים תזמורתיים שונים וכן של הסימפוניה הראשונה לתזמורת מלאה. ניתן לראות בשמינייה המשך ישיר לכתיבה הסימפונית המוקדמת של מנדלסון, שכתב בעצמו על גבי התכליל: "את השמינייה על ארבעת פרקיה יש לבצע בסגנון סימפוני; יש להדגיש את ההבדלים הדינמיים באופן משמעותי הרבה יותר מהמקובל ביצירה מסוג זה".
בניגוד ליצירות קודמות להרכב זה, כמו שמיניות כלי הקשת מאת לודוויג שפור, לא מדובר ברביעיית מיתרים כפולה אלא ממש בכתיבה לשמונה כלים עצמאיים. מיצוי האפשרויות הקונטרפונקטיות והמרקמיות שמאפשר הרכב זה הניב תוצאה שבמובנים רבים אינה נופלת בגיוון שבה מסימפוניות לתזמורת מלאה. עד היום זוהי אחת מן היצירות הפופולריות ברפרטואר הקאמרי, ולבטח השמינייה המנוגנת ביותר. יש לציין כי אין מדובר בהבלחת גאונות חד פעמית של מנדלסון הצעיר. סביב אותה תקופה העלה על הכתב יצירות מופת נוספות אשר עומדות בסטנדרטים האמנותיים הגבוהים ביותר, בכללן הפתיחה ל"חלום ליל קיץ" על פי המחזה מאת ויליאם שקספיר.
הפרק הראשון נפתח בנושא מלא תנופה באקורדים שבורים, על רקע ליווי עשיר בשאר כלי הקשת. פיתוח של מוטיבים מתוך נושא זה עתיד להופיע גם בפרקי היצירה הבאים. בפרק כולו, כמו גם בפרק השני, מתבלט תפקיד הכינור הראשון מעל שאר תפקידים הכלים. פרק הסקרצו קאמרי ושקוף יותר בתחילתו, אך גם הוא בעל מימדים "סימפוניים" ומתפתח בהמשך אל עבר מורכבות רב קולית עשירה.
למרות שלא מדובר במוזיקה תוכניתית מובהקת, על פי עדותו של מנדלסון הפרק לוקח השראה מהסצנה 'ליל ולפורגיס' מתוך המחזה הנודע 'פאוסט' מאת גתה. פרק הפינאלה הינו מופת של כתיבה קונטרפונקטית, ומתאפיין בשילוב טכניקות פוגאליות מפותחות לבין מרקמים הומופוניים ברוח התקופה. הפרק כולו מתאפיין בתנופה סוחפת, ומשולב בו חלק המצטט את נושא הפרק השלישי.
הקונצרט יתקיים ביום חמישי, 3 ביולי 2014 ב-20:30 במוזיאון תל אביב לאמנות.