סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: פנגיאה של הקולקטיב
 

 
 
אם תרצו גם השימוש המוגבר בדימויים של חלקי גוף פנימיים וחיצוניים, כמעט בכל אחד מהשירים, משקף גם הוא רקע, מוצא ותרבות. ודומה שרק מי שחי את ההוויה וחש את החוויה הישראלית יכול לכתוב שירים ותובנות כאלה, שאולי המשותף להם הוא שאיפה להיות אחרים, לחרוג מהמציאות הקיימת, שאם היא לא מדכאה, לפחות היא מעיקה ועצובה, מה שרק מחדד את הכיוון החוצה"
אלבומם השני של "הקולקטיב" תובעני יותר מהראשון, אך מספק חווית האזנה יוצאת דופן


"הקולקטיב" הם עידן רבינוביץ', רועי ריק, רועי רבינוביץ', יוסף אי-שיין (הידוע בכינויו יוסי מזרחי), דניאל שוהם, עמנואל סלונים ונדב (שף) לוזיה.

 ב-Pangaea, אלבומם השני, (פנגיאה הוא שמה של היבשת הראשונית בכדור הארץ, מיליוני שנים קודם התפרקותה והתפצלותה ליבשות המישנה המוכרות לנו היום), לא מצוינים ליד שמותיהם הקרדיטים הספציפיים כנגנים. את זאת יודע מי שראה/רואה אותם בהופעותיהם, לכשעצמם וגם עם שלומי שבן.

הקרדיטים ניתנים להם כקבוצה, כמי שכתבו את האלבום והפיקו אותו, ביחד עם דניאל אנגליסטר, רק מצוין ש"הרבה כלי נגינה וקולות הוקלטו". לפיכך, אכבד את הדרך היפה והצנועה של החבורה לתאר את היצירה המוזיקלית שלהם, וגם אני אסתפק בהכללה של "הקולקטיב", והרי זו המשמעות של השם שבחרו להם.

אינדי-פרוג משוכלל

אגב שם האלבום: הוא פילוסופי משהו, אפילו יומרני. אינו מייצג שיר מסוים או אמירה נקודתית או מזוהה באלבום. הוא אמור לשקף תחושה, לתאר את ההרגשה של יוצריו - כפי שמנסחת זאת ההודעה לעיתונות מטעם יחסי הציבור - של עיסוק "בניסיון להחזיק דברים גם וכשהם מתרחקים". כי "כל פרידה היא הכרחית וכל יבשת שתעזוב, עוד תפגוש אותך בסיבוב". קחו את ההגדרות בערבון מוגבל. תנו לדמיון שלכם דרור. כי זה בעצם מה שהקולקטיב עושים. פועלים בחירות ובחופש אמנותי.

Onwards היה אלבום הבכורה המפתיע, המשובח והמלהיב של הקולקטיב,  מלפני שלוש שנים. הציג את החבורה במלוא הכישרון והאנרגיות שלהם. בעצם, להגדיר את ההרכב כ"מוכשר" זה להמעיט בערכו וביכולות של שבעת המופלאים שהם חבריו. אלבום הבכורה הציע חוויית האזנה מפתיעה, אקלקטית וסופר-מגוונת שכמו הגדירה מחדש את הגרוב ושירטטה את עתידו. היתה שם כמות לא מבוטלת של בקיאות, ידע והשכלה מוזיקליים, דמיון, השראה וממציאניות בלתי מצויים.

ההשוואה בין שני האלבומים נחוצה ברמה הבסיסית ולו כדי לנטרל את מוקש "האלבום השני" שבו ניגפים לא מעט יוצרים. ואומר כך: אם הראשון היה סוג של גרוב מצוחצח, Pangaea הוא אינדי-פרוג משוכלל ומשודרג. יותר מזאת: הראשון כמו פרק עול ביצירה הבלתי צפויה ועם זאת הידידותית והמרנינה שהציע. גם השני לא נוסחתי ודבק בחדשנות עקשנית, אולם הוא הרבה פחות עולץ וסוחף, יותר מהורהר ואפילו מורבידי.

אם הראשון היה במובנים רבים inwards, שהביא את העולם החיצוני (מוזיקלי בעיקר) אלינו פנימה, ללא התבטלות ועם המון כישרון, האלבום החדש הוא בלא מעט מובנים outwards - יוצא החוצה, מכאן אל העולם, עם המון גאווה וביטחון ואמונה בכישרון. ואפילו ששפתו, גם המילולית וגם המוזיקלית, היא בינלאומית, עדיין היא ספוגה בישראליות עד לשד עצמותיה.



הקולקטיב-1-יחצ.jpg
הקולקטיב (תמונת יח"צ)




חופר באדמה

12 שירים על 41:40 דקות ב-Pangaea. לכאורה אוניברסליים. מטיפול במערכות יחסים ועד התעסקות במהות הקיום. טקסטים שהם גם אישיים וגם כלליים, ואי אפשר, לבטח לא בנקודת הזמן המיוחדת הזאת, שלא לזהות נקודות מבט שלנו, ישראליות, שמשקפות את מלאכת החיים וחרדת הקיום, ולאו דווקא בהשראת הימים האלה.

כזה הוא השיר הפותח "מעבר להר" (OTM) שמבטא את השאיפה של הפרט להרחיק וגם עשוי להתפרש כביטוי לסכסוך; כזה גם הסינגל האחר, "המאושר בכל ימי הזיכרון" (בשאיפה להיות ילד שלעולם לא מתבגר, או להבדיל, ליהנות מבריזה קרירה ניצחית...); ואי אפשר להחמיץ את צילומי הרנטגן (גם תרתי משמע) והמסרים האנושיים של Beating heart cadavers; או של Locket הנועל, בצלילי אשכבה של רקוויאם.

   

אם תרצו גם השימוש המוגבר בדימויים של חלקי גוף פנימיים וחיצוניים, כמעט בכל אחד מהשירים, משקף גם הוא רקע, מוצא ותרבות. ודומה שרק מי שחי את ההוויה וחש את החוויה הישראלית יכול לכתוב שירים ותובנות כאלה, שאולי המשותף להם הוא שאיפה להיות אחרים, לחרוג מהמציאות הקיימת, שאם היא לא מדכאה, לפחות היא מעיקה ועצובה, מה שרק מחדד את הכיוון החוצה.

אולי לא בכל השירים, אבל המסה קריטית, והיא באה לידי ביטוי גם בצליל. אם Onwards היה זיקוקים פורחים בשמיים, Pangaea חופר באדמה, במהות הקיום, אפילו קודר ודכאוני. במיוחד בחלקו השני של האלבום.
ועם זאת, הקולקטיב לא מגבילים את עצמם לשום קונבנציה מוכרת. משאירים - בעצם לוקחים - לעצמם מרחב פעילות ותמרון עצום, בדרך להפקה מוזיקלית עשירה ועתירת דמיון. תמהיל מלומד ומרשים של אקוסטי ואלקטרוני,  ג'אז ובלוז,  פופ ואתניות ים תיכונית.

   

שירה גבוהה (עידן רבינוביץ') שיש לה הדים בדיסקו של הבי ג'יז, ברוק הרך של ג'ף באקלי, בבלוז של אסף אבידן ואפילו בנינוחות הממכרת והמשכרת של פסנג'ר. הם עושים שימוש רב ונהדר בסאונדים מיושנים - במיוחד בפתיחים של השירים, בעיקר הראשונים - וגם חדשים.

אם זה דאנס ב-OTM, ביג בנד של פעם ב-Breakapart, רוק'נרול אלויסי ב-once  Had it, ג'אנגל ב-We never או רסיסי קאנטרי גם ב-Locket, גם ב-Custom, שהייתי מגדיר אותו כאינדי פולק. ויש גם לא מעט השפעה והשראה של הפינק פלויד (במיוחד ב-Pancakes) וגם גיחה לפאנקי-רוק של פרינס (Fine).

Pangaea הוא אלבום מרחיק ומקרב (!). אמנם הוא תובעני יותר מOnwards המבריק, אך הוא מספק חוויית האזנה יוצאת דופן למי שמוכנים להשקיע. בסיומה תסכימו שהקולקטיב ראויים לכל השבחים שמורעפים עליהם בעולם. הם ללא ספק ייצוא מוזיקלי ישראלי מרשים ביותר, שביחד עם אסף אבידן ו"theAngelcy" (שיזכו להתייחסות נפרדת בקרוב) יוצרים חוד חנית משולש ומרחיב לב.

Acollective, Pangaea  (נענע דיסק) 


למועדי מופעים >

16/07/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ביקורת סופר אינטלגנטית
מוטי , (20/07/2014) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע