סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שרים מאיר אריאל - 15 שנים בלעדיו
 

 
 
נישא מעל כולם היה שולי רנד, שביצועו את "ארול" היה מופתי. דוגמה להגשת שיר. לא רק בתיאטרליות שלה, אלא בעיקר בעבודת ההכנה, הלמידה (בעל פה, ואחזור לכך בסיום), הבקיאות וההבנה את המושר. ביצוע רגיש ומרגש, ממש מהפנט"
שולי רנד הפנט, קרן אן אכזבה. מפעל ההנצחה השנתי למאיר אריאל סחף אמש אלפי צופים


מנקודת המבט של  יוזמי "שרים מאיר אריאל", שהתקיים אמש בשדות של קיבוץ רגבים, בפעם ה-15, מפעל ההנצחה השנתי של מאיר אריאל הוא סיפור הצלחה ענק.

ההתייצבות של אלפי הצופים היא עדות מוחצת לגעגוע העמוק, לחסר העצום ולבור הגדול שנפער בפופ-פולק-רוק הישראלי עם לכתו של אריאל.

היא מעידה גם על האהבה הגדולה לזמר והיוצר, הפזמונאי והמשורר, שהסתלק מאיתנו בטרם עת, ועל האמון בההצדעה השנתית, מעין וודסטוק ישראלי בזעיר אנפין.

שולי רנד ב"ארול" מופתי

לאחר שנים ממושכות של תסכול ומאבק הישרדות מול קשיי תקציב, בשנתיים האחרונות נשמרת להבת התמיד בעזרת הד סטארט, הקרן האינטרנטית לגיוס כספים מן ההמון. כשהשנה היענות הציבור אף עלתה על המשוער ועל ציפיות ההפקה.

המעבר לשדות של רגבים (על חשבון הדשא של משמרות שעובר עתה שיפוצים...) הרחיב ללא הכר את היריעה (בגודל הבמה  ובמספר האמנים, בכמויות הקהל ובסידורי הצפייה, במזנונים ובמרצ'נדייזינג וגם בהסדרי החניה) אולם התחושה היתה שמעט אמנים סיפקו רגעים למזכרת.

נישא מעל כולם היה שולי רנד, שביצועו את "ארול" היה מופתי. דוגמה להגשת שיר. לא רק בתיאטרליות שלה, אלא בעיקר בעבודת ההכנה, הלמידה (בעל פה, ואחזור לכך בסיום), הבקיאות וההבנה את המושר. ביצוע רגיש ומרגש, ממש מהפנט.

גם האחרים השקיעו בניסיון למצוא את עצמם בשירים המוכרים, ובמאמץ להעניק להם פרשנות חדשה או אחרת. באופן לא מפתיע מוצלחים יותר היו השירים בהשתתפותן של הנשים בחבורה. כמו תמי ענבר שהגישה את המחאה המושחזת שב"קוצים א" בגרסת קאנטרי-פולק, שרימזה על פוטנציאל שעדיין לא מומש (רק הירידה על הברכיים היתה מיותרת). שרון עזריה שהפתיעה בגרסת בלוז שורט ל"איך לפעמים אני", אולי השיר הנשי ביותר של אריאל, כשהיא מלווה את עצמה בבאס חשמלי.

אבי בללי (בשירה) וגליה חי (בוויולה), שייצגו את "נקמת הטרקטור", הגישו גרסה מאופקת ומחושבת, יפה עד כאב ל"שדות גולדברג". ובדומה להם גם הצמד הדס קליינמן (צ'לו) ואביב בכר (גיטרה), שהפכו את "היכנסי כבר לאוטו וניסע" לדואט מפתיע ומרתק במוזיקליות המקורית שהציע.

אבי-בללי01.jpg
אבי בללי וגליה חי  (צילום: אלון בנאי)

"השלושרות" (הזמרות איה כורם, רז שמואלי ומיכל גבע) שרו את "מים מתוקים" בהרמוניה מרשימה ובסינכרוניזציה מדויקת, שהבהירה שהן לא נושאות את שמן לשווא. ואפילו עמרי גליקמן (שירה) ושלי גליקמן (קלידים) , הגרעין של "התקווה 6", הבריקו באריאל-רגאיי-סטייל נפלא ב"כשהיית", שרק עתה הולחן. כן, המנוח בהחלט היה גאה בלחן ובביצוע. קצת פחות ב"לא תתפוס אותי" שאמנם הפגין את קולו העשיר ושירתו הבשרנית של עמרי, אבל לא חרג מתחום הצפוי.

לטעמי האכזבה הנשית הגדולה היתה מצדה של קרן אן, לכאורה הכוכבת הגדולה של הערב, אך הביצוע שלה ל"אגדת דשא" בצרפתית דווקא (תרגום: דורי מנור), היה פושר, רחוק מלנמק, מלהסביר ומלהפגין את הכישורים שהפכו אותה לכוכבת בינלאומית. רק העיבוד, לליווי של כינור, ויולה וחצוצרה, הצדיק את הרעש. כשלמרבה המזל היא שובצה ממש בפתיחה, הולמת את ההמראה האיטית, בטרם הציפיות יגביהו טוס.

שלמה בר כנטע זר

הזמרים הגברים עמדו פחות או יותר במשימתם וסיפקו את הסחורה. בעיקר ארז לב ארי, שלטעמי השתפר ללא הכר כזמר-מבצע בצמד השירים "טרמינל" ו"נשל הנחש", והזכיר את מורשת השירה של אריאל עצמו.


ארז-לב-ארי-אלון-בנאי.jpg
ארז לב ארי (צילום: אלון בנאי)

אסף אמדורסקי
עבר בשלום את "שיר כאב" ו"תקווה". דורי בן זאב נהג בתיאטרליות ובגרוב אופייני וסוחף את "עברנו את פרעה" (בליווי שלוש זמרות מתלמידות בית הספר רימון) וכייף כהרגלו בפאנקי-סול ב"סוף שבוע בכפר" הקבוע שלו.

"שמעתי שאת נמצאת בהמתנה" בביצועו של אלון עדר נשמע כמו לקוח מאלבומו החדש. אברהם טל לא השאיר שריטה ב"נגה" וגם לא ב"לא יכולתי להוריד ממך את העיניים", שנשארו בטווח הסטנדרט המוכר.

דני רובס אימץ את "פלוגה בקו" לדרכו, וביכר לא להתעמת עם המיתוס של "שלל שרב". שלמה בר התפצל בין "ערב כחול עמוק" בביצוע טיפוסי לצליל של הברירה הטבעית, לבין "מודה אני" שאותו הפך לתפילה מרגשת - ועדיין הנוכחות שלו היתה סוג של נטע זר, שלא מתחבר לקו הפולקי-רוקי השליט. מיקי שביב בלט ברגישותו המינורית והמכונסת, בגרסת פולק-שנסון ל"ליל אהבה עם אזרחים" אחד המוקדמים בשיריו של אריאל.

שלום חנוך ומשה לוי, רגע לפני נעילה, לא הצליחו לחדש ולהסעיר עם "זרעי קיץ" ו"סוף עונת התפוזים". כמעט כמו תמיד במעמדים האלה, חנוך לא מצליח להתגבר על זחיחות מכעיסה. ודווקא דויד ברוזה שחזר בפעם המי יודע כמה ל"בצהרי יום" ול"מתחת לשמים" באקספרסיביות המוכרת, גילה חיוניות מפתיעה וחיבור מושקע, במיוחד בלחן החדש, הרגיש והיפה ל"תשובה".

ההרכבים אכזבו

גם ההרכבים לא הרשימו. "מפלגות ישראל" של "הדג נחש" אכזב בחוסר מיקוד והניקיון; מ"מחלק המוסר השכל" לוס כפרוס היו צריכים להוציא יותר. אולי התרגשות של פעם ראשונה במעמד.

למרבה הצער גם האחים אריאל, ביחד ולחוד, לא היו במיטבם ב"שיר תת מודע זמני" וב"האיש שבי" (תרגום של אביהם ל-The Man in Me של בוב דילן), כששחר מציל איכשהו את היוקרה ב"לילה שקט ירד על כוחותינו בסואץ" הנועל, בליווי "האחים קריזמה". הבית החדש שכתב וביצע הצעיר קובי מלמד ל"עברנו את פרעה", היה זוכה ראוי.

האחים-אריאלי-אלון-בנאי.jpg
האחים אריאל (צילום: אלון בנאי)

כרגיל, יואב קוטנר הנחה בסגנון חופשי, באהבה ובנכונות לתרום ידע, כשהאלמנה  תרצה אריאל מפזרת, גם היא כהרגלה, הגיגים ומרעיפה משחקי מלים משלה.

יואב-קוטנר-אלון בנאי.jpg
יואב קוטנר (צילום: אלון בנאי)

שתי הערות לסיום

אפשר להבין את השימוש שעושים אמנים בטלפרומפטר, במיוחד ב"מאבקם" בשירים הנפתלים, המורכבים והארוכים של מאיר אריאל. אבל זה מביך כל פעם מחדש לגלות שהקהל יודע על פה שירים שהמבצעים לא טורחים לזכור או ללמוד. וחלקם (מבלי להזכיר שמות כדי שלא להכלימם) אפילו לא טורחים להסתיר את הזדקקותם לצג המלים, כאילו צפצפו מראש ולא באו מוכנים למעמד. וכולה יש להם לשנן שיר-שניים.

כשמופע גדוש אמנים נפרש על פני ארבע שעות, מן הראוי להקדים את פתיחתו לשעה נוחה יותר, אפילו בשעת אחר צהריים, כמו כל פסטיבל רוק בעולם. אין שום סיבה שאירוע המוני ורב אמנים שמתקיים באמצע השבוע ולא בסופו, יחל בשעת לילה מאוחרת (שתמיד נדחית מחמת "הפקקים שבדרך") כשלמחרת מחכה יום עבודה.

לאמנים אולי זו לא בעיה, אבל לציבור הרחב, שנאלץ להמתין גם שעות בפיזור שאחרי, זה עונש. וגם המחויבות לשידור ישיר באחת מתחנות הרדיו ניתנת להסדר ולפתרון.

  
שרים מאיר אריאל - 15 שנה בלעדיו, 15 בספטמבר 2014, קיבוץ רגבים.


למועדי מופעים >

16/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. מסכים עם הכל
דני בראבו , (17/09/2014)
2. ביקורת מצויינת
קיבוצניקית , (17/09/2014)
1. תודה והבהרה
יואב קוטנר , תל אביב (16/09/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע